ב"ה, י"ט תמוז, ה'תשי"ד
ברוקלין, נ.י.
מחו' הוו"ח אי"א נו"נ משכיל על דבר טוב איש רב פעלים בעל מדעים ענף עץ אבות וכו' מוה"ר
גד שי'[1]
שלום וברכה!
בעתו קבלתי מכתבו וכן שני הספרים ששלח, והם מג'לה[2], וס' מבחר כתבי ישראל דב פרומקין לג. קרסל[3]. ות"ח ת"ח עבורם, ובקשה גם על להבא להנות אותי בכגון דא.
בקשר עם חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ממאסר בשנת תרפ"ז, הו"ל חלק שלישי מרשימתו בענין זה, שהנני מליט[4] כאן, וזכות בעל השמחה יעמוד לכל אחד ואחד מאתנו להפיץ סביבותינו אור תורת החסידות ומעינותי' וגם - חוצה.
בכבוד ובברכה.
נפלא הדבר, אשר בתורת המשפטים והעונשין של תורתנו הק' יש חילוק עקרי לגבי ספרי המשפטים של שאר העמים, והוא שבתורתנו אין לגמרי עונש בית האסורים (זה שהיו מכניסין לכיפה - סנה' ט, ה'[5] - לא הי' בזה דין עונש של מאסר, וכמבואר במשנה שם[6]). ובזה ג"כ רואים בעליל השקפת התורה על גודל ערך המעשה בפועל ויוקר החיים, וכמאמר הכתוב ימים יוצרו ולא אחד בהם, אשר כל רגעי חיי האדם ספורים הם, וכיון אשר עונש על פי התורה אין זה ענין של נקמה אלא של תיקון, הרי אין מקום לשלול מן האדם אפשריות המעשה אפילו בשביל תיקון הרבים שזהו ענין בית האסורים, פרט למי שאינו ראוי למילוי תפקידו כלל שעונשו מיתה.
ולמדים מזה ג' נקודות עקריות: א. כנ"ל גודל ערך כל רגע ורגע מחיי האדם, ב. גודל ערך היחיד. ג. אף על פי שחטא אדם הוא, ותפקיד מיוחד עליו בשליחותו של בורא עולם.
ואכמ"ל.[7]