Letter # 1919

כ"ח מ"ח, תשי"ג

1919 - אלא, נהגתי כמנהגי מאז, שכשמוצא הנני ענין בנגלה - לחטוף, בהזדמנות זו, ולחפש ביאור הענין בתורת

ב"ה, כ"ח מ"ח, תשי"ג

ברוקלין.

הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו' מוה"ר יצחק שי' [הוטנר]

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מי"ח מ"ח והקודם לו[1], ואתו רב הסליחה על שנתעכב המענה שלי מפני רוב הטרדות והמכתבים שנתקבצו מחדש תשרי העבר, אשר המענה על המכתבים הנוגעים למעשה, הנה ראיתי נוהגים להקדימם לאלו הדנים ע"ד המדרש (להעיר מפת"ש ליו"ד סרמ"ב סק"ט[2]) ובפרט שבטוח הנני שכת"ר שי' יסלח לי על איחור המענה בידעו הסיבה לזה.

ובנוגע להערותיו:

א) מה שציינתי לביאורי הזהר פ' עקב, הרי מראש לא היתה כוונתי בזה שגם שם מבואר בדיוק הענין שעליו נדבר בחילוף מכתבינו, אלא, נהגתי כמנהגי מאז, שכשמוצא הנני ענין בנגלה - לחטוף, בהזדמנות זו, ולחפש ביאור הענין בתורת החסידות, וכן לאידך גיסא כשלומדים ביאור ענין בתורת החסידות לחפש דוגמתו בתורת הנגלה, אף אם הביאור הוא באופן אחר, אבל אחרי העיון הנה נוסף ע"ז, הרי כיון שבביאורי הזהר הנ"ל מבואר הענין דברכת הנהנין, הרי בודאי שגם ע"י ביאור זה יש למצוא הארה נוספת בהנוגע לתוכן דמכתבינו. ויעוין שם בכ"מ ובפרט בסוף ד"ה ה' דא רזא דאמצעיתא, וז"ל: וזהו פי' ברוך אתה ה' כו' כדי שיהי' העלאה דהיינו פרי העץ הגשמי יוכלל במאמר עץ עושה פרי כו' וזהו פי' בורא פרי העץ וכיו"ב בכל ברכת הנהנין וד"ל, עכ"ל. שמזה מובן שאם מברך ברכה כללית הרי נכלל במאמר הכללי הקודם למאמר הפרטי דמין זה, משא"כ כשעושה ברכה מיוחדת הרי נכלל גם במאמר המיוחד למין זה, אם שנאמר בפירוש, וכמו בברכת פרי העץ המובא בביאורי הזהר, או במאמר שבא בחילופים ותמורות, וכמו שנתבאר בשער היחוד לרבינו הזקן פ"א וסוף פי"ב.

ב) בקיצור יש לבאר הדבר גם בנוסח אחר, והוא: כמו שברכת המשכה כללית מעלתה על ברכה פרטית מפני שנוסף על פרט זה כוללת בתוכה עוד פרטים, הנה זה הנימוק גופא הוא ג"כ בזה דבברכת הנהנין יש לאמר ברכה מיוחדה למין זה דוקא, כי אז הרי נוסף על ההודאה על מעלות הסוג, וכמו סוג הצומח, נוספת עוד הודאה על מעלות שבמין זה דזה הסוג, וכמו פה"ע. והוא בדוגמת ענין דכולל ומוסיף שבש"ס, וק"ל.

ג) ולולא דמסתפינא הייתי מוסיף עוד טעם במה שנהגו לאמר בר"ה נוסח ברכה כללית - מפני שענין ר"ה הוא הכלל של השנה.

ד) מעיר במכתבו מרש"י לדברים ל"ג כ"ט[3], שמפירושו מוכרח דגם בברכת המשכה[4] יש בפרט מה שאין בכלל, ולא הבנתי כוונתו, כי הרי לשון רש"י הוא "לאחר שפרט להם הברכות אמר להם מה לי לפרוט לכם, כלל דבר הכל שלכם". וא"כ לכאורה, משמע להיפך[5].

נשען על דברי כת"ר מאז, שאפשר לשלוח לו מכל המתפרסם, ואדרבה, הנה מוסג"פ קטע מהמדובר בהתועדות דשמח"ת העבר, והשייכות לענינים הנ"ל הוא, אשר בהפצת ת"ת ויר"ש יש נמנעים או מייעצים להמנע מהלימוד דמאור שבתורה זוהי פנימיות התורה, מפני שברצונם ללכת מן הקל אל הכבד, למלא כרסם בש"ס ופוסקים ואח"כ כו'.

אבל ידוע הוא בכ"מ בדא"ח, אשר עומק רום ועומק תחת הם זלע"ז, וכמו שהירידה לבירא עמיקתא הנה היא דוקא ביכולתו של זה שהי' באיגרא רמא, וגם אח"כ העלי' גם למעלה מהאיגרא רמא הוא דוקא ע"י ירידה לבירא עמיקתא, וכידוע החילוק מירידת המלאכים למטה ונפילתם עי"ז וירידת הנשמות למטה אשר דוקא עי"ז מגיעים לאשתאבא בגופא דמלכא, ועד"ז הוא בלימוד התורה גופא - כדי לבוא ללימוד בחביבות (נדרים פא, א[6]) וקיום המצות בדיוק גם בפרטים ופרטי פרטים, הרי (בימינו אלה בפרט) בא זה דוקא ע"י קישור בפנימיות התורה (להעיר מתניא פ"ד: ובלעדה אין להן קיום אמיתי). וזהו ג"כ ענין אור שנברא ביום ראשון שגנזו בתורה (מובא בשם הבעש"ט, ועיין ג"כ זח"א רסד, א. זח"ב קעט, א. ת"ז ת"ו. ז"ח רות פה, א). והאריכות לדכוותי' בטח אך למותר.

בכבוד ובברכה.

  1. 1 עיין אגרת 1868 ואגרת 1867
  2. 2 "דכשם שאסור לענות דין מדיני ממנות ה"נ בכל ההוראות". וע"ש שמביא עוד דעות בזה.
  3. 3 לכאורה נראה שהוא רצה להוכיח מזה שרש"י אומר "לאחר שפרט להם הברכות א"ל מה לי לפרוט לכם כלל דבר הכל שלכם" הרי שבתחלה אמר להם הפרטים ואח"כ הכלל, הרי שיש בפרט מה שאין בכלל, כי לולי זאת למה לו לומר להם הפרט, שיאמר רק הכלל. וע"ז משיב אדמו"ר
  4. 4 לעומת ברכת הנהנין שאדמו"ר חילק ביניהם שבברכת המשכה צ"ל הכלל
  5. 5 שהרי אומר "מה לי לפרוט לכם"
  6. 6 כנראה שכוונתו הוא למ"ש שם " ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? רבינא אומר שאין מברכין בתורה תחלה. דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (ירמיהו ט, יא) מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב (ירמיהו ט, יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה "