ב"ה, ט"ז אייר, תשי"א ברוקלין
הרה"ח נו"נ אי"א כו' וכו' מוה"ר יהושע שי'[1]
שלום וברכה!
ת"ח בעד התשורה להספרי' שלי, ספרו באידיש "פארגאנגענע וועלטן" והם זכרונות המתארים את הסביבה של החסידים ביומי דפגרא, שבתות ימים טובים וגם בימות החול.
ולקחתי לי מועד - כפי רשיון הזמן - לדפדף בו ונהניתי לראות את החום - ווארימקייט - שבו נכתבו פרקי הספר, ולא עוד אלא גם את החום, שלפי השערתי, יפעלו על הקורא בו,
אבל מוכרחני גם להעיר, במה שנכשלו ג"כ אחרים הכותבים על ענינים דומים להנ"ל, שהיחס שלהם לזה הוא כמו שכתב כת"ר על שער הספר "פארגאנגענע וועלטן" ונשאר הרושם אצל הקוראים שהכתוב כאן הוא מעין אזכרה על ענין שכבר חלף ח"ו מן העולם, וח"ו וח"ו לומר כן, כי כמו שהקב"ה הוא נצחי כן בנ"י נצחיים, וכאמור ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד.
הנה כן ג"כ תורת החסידות ודרכי החסידים והחסידות נצחיים המה, ואפשר בזה רק שינוי מקום בלבד, ולא ח"ו כליון היל"ת.
אמת הדבר שבזמן מן הזמנים נעשית העבודה בזה קשה יותר ולהנהגה בדרכי החסידים והחסידות צריכים לזה כחות נוספים, אבל כבר אמרו רז"ל לפום גמלא שיחנא, ועוד אמרו אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחם, ומכיון שהובטחנו שסו"ס יפוצו מעיינות הבעש"ט חוצה, וזהו ג"כ הקדמה וכלי לביאת משיח צדקנו בב"א, הרי נעלה מכל ספק שהדבר הולך ונמשך, ואם נדמה לנו שהחשך עתה כפול הוא לגבי הדור שלפני זה, הרי אחת משתי אלה, או שאין זה אלא דמיון ועצת היצר בלבד, או שנתנו לנו הכחות ע"ז, ובמילא מוטלת עלינו האחריות הגדולה להתאזר בכל כחותינו לדחות את החשך ע"י יתרון האור, ואז בודאי תקויים הבטחת רז"ל הבא לקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה, והבא לטהר (טי"ת בפתח - פתוחה) היינו לטהר אחרים והסביבה שלו, מסייעין - לשון רבים - לו, שהעבודה גופא והמצוה שעושה מסייעין לו (וכנתבאר בארוכה בלקו"ת לאדמו"ר הזקן בדרוש לשמע"צ ד"ה ה' לי בעוזרי פרק ה') להשלים את הכוונה העליונה להאיר את חשך העולם ולקרב עי"ז את היעוד, והי' לעת ערב יהי' אור, ולילה כיום יאיר, שחשך הגלות גופא נתהפך לאור, ואז נאמר: אודך ה' כי אנפת בי', שתהי' ההודאה לא רק על הישוב אפך ותנחמני, אלא גם על הכי אנפת בי.
בברכה להוסיף חום ואור החסידים בתוככי בנ"י.
מוסג"פ החוברת לל"ג בעומר שי"ל זה עתה.