המצווה הקס"א
האזהרה שהזהר כהן גדול בלבד מלישא אלמנה.
והוא אמרו יתעלה: "אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח" (ויקרא כא, יד).
וכפל לאו זה בכהן גדול, בגרושה וחללה וזונה, לעניין שביארוהו בגמרא קדושין.
והוא, שאם ארע שתהיה אשה אחת אלמנה, וגרושה, וזונה, וחללה, ובעלה כהן גדול, לוקה ארבע מלקיות.
ואם בעלה כהן הדיוט, לוקה שלש.
ושם אמרו:"אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהן כסדר, חייב על כל אחת ואחת".
וביארו שזה באשה אחת.
ועניין אמרם "כסדר", שחלו אלו עניינים לפי הסדר שבפסוק.
שתהיה תחילה אלמנה, ואחר כך גרושה, ואחר כך תהיה חללה, ואחר כך תהיה זונה.
והוצרכנו לזה, מפני שהיא אשה אחת, ובבעילה אחת אנו רוצים לחייבו ארבע מלקיות אלו.
וכלל הוא אצלנו, "אין איסור חל על איסור", אלא אם כן היה איסור מוסיף, או איסור כולל, או איסור בת אחת, כמו שביארנו במקומו במסכת כריתות בפירושנו.
ואם יהיו על הסדר, יהיה בכולם איסור מוסיף, כמו שנתבאר שם.
אבל אם היו גופים רבים, כגון שבעל אשה אלמנה, ואשה אחרת חללה, ואשה אחרת זונה, ואשה אחרת גרושה, אין צריך לומר שהוא לוקה על כל אחת ואחת.
ונשאר שתקשה ותאמר, כיון שהכלל אצלנו, "אין לוקין על לאו שבכללות", מדוע לוקה על כל אחת ואחת, והרי כולן מוזהר עליהן בלאו אחד?
דע שבגלל עניין זה כפל את הלאו בכהן גדול על גרושה וזונה וחללה, להשמיענו שדינו בהן כמו דין כהן הדיוט, שלוקה על כל אחת ואחת, ונתחייב כהן הדיוט מלקות על כל אחת ואחת, כיון שנתייחדה אחת מהן בלאו אחד, נעשו כולן לחלק.
והוא אמרו: "ואשה גרושה מאישה לא יקחו" (ויקרא כא, ז).
הואיל וייחד הגרושה בלאו, והרי הוא לוקה על הגרושה בפני עצמה, כך לוקה על זונה בפני עצמה, ועל חללה בפני עצמה.
וזהו עניין אמרם בגמרא קדושין, "כשם שחלוקה גרושה מחללה וזונה בכהן הדיוט, כך חלוקה בכהן גדול".
ושם נתבאר, שאם הנשים גופין מחלקין, לוקה על כל אחת ואחת, בין שהיו על הסדר או שלא על הסדר.
הנה נתבאר לך שהלאו על כל אחת מהן המצווה בפני עצמה, ולפיכך לוקה על כל אחת ואחת.
ושם נתבאר שאין כהן הדיוט חייב מלקות משום אחת מהן, עד שיקח ויבעול.
והוא אמרם:"בעל, לוקה. לא בעל, אינו לוקה.
מה טעם קאמר, מה טעם 'לא יקח'?
משום 'לא יחלל'".
וכבר נתבארו דיני ארבע מצוות אלו בשלמות ביבמות וקידושין.