הלל נרצה - Structure of Hallel and the Order of Praise

הלל נרצה

The Rebbe clarifies the structure of Hallel at the Seder, including the responsive reading of “Hodu,” the repetition of “Ana Hashem,” and the proper sequence of verses. The letter emphasizes precision in recitation and understanding the flow of Hallel as established by Chazal.
הלל נרצה.  פי' נרצה - אם עשה כסדר הזה הוא מרוצה לשמים (של”ה). וצ”ע דסימן נרצה מקומו צ”ל בסוף  הסדר, ולא כאן. הרש”ר ושל”ה כתבוהו לבסוף.

הלל.  פי' רבנו הזקן: הלל - הוא לשון שבח וגם לשון בהילו נרו [איוב כט, ג " לשון אור ושמחה (רש"י)"] (תו”א ל' א). ובכל זמן שתקנו לומר הלל, הוא זמן התגלות אמת ה' שמלמעלה למטה, שהוא - להיות מה שלמטה נקרא אין, ושלמעלה - נקרא בחי' יש (לקו”ת רד”ה ביום השמע”צ - השלישי).

לא לנו גו' אהבתי גו' הללו גו' הודו גו' (תהלים קטו-קיח) - משנה פסחים (קיז, ב): רביעי גומר עליו את ההלל.

הודו לה' גו'. הגדול (או הש”ץ בשאר ימות השנה) מקריא הודו גו' וכל המסובין עונין אחריו הודו גו' [= לה' כי טוב כי לעולם חסדו] יאמר גו' [= נא ישראל כי לעולם חסדו].

וחוזר הגדול ומקריא: יאמר גו' [= נא ישראל כי לעולם חסדו] ועונין אחריו: הודו [= לה' כי טוב כי לעולם חסדו] גו' יאמרו גו' [= נא ישראל כי לעולם חסדו. ועונין אחריו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו].

וכן [מקריא הגדול] ביאמרו [נא בית אהרן, ועונין אחריו: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו. וכשמקריא הגדול יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו עונין אחריו רק הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו], אנא ה' (ד' פעמים).

- אחרי הפסוקים יאמרו גו' - אומרים: הודו גו' כל”ח.

[ביאור]

יהללוך כו' הודו לד' גו' נשמת כו' ובכן ישתבח כו' יחיד חי העולמים. משנה וגמרא שם. הדעות בפי' הגמרא ובנוסח ההגדה נקבצו בפרמ”ג אשל אברהם ר”ס ת”פ. ונוסחת רבינו היא כמ”ש הרא”ש והטור (ע”פ פירוש הט”ז ס”ס תפ”ו), וכ”כ הלבוש בס' תפ”ו, חק יעקב ובה”ט סת”פ, סי' יעבץ, חיי אדם.

יהללוך.  נזכר בגמרא שם.

ה' אלקינו כל מעשיך. ולא: על כל מעשיך (וכהגהת אדמו”ר הצ”צ על הסידור שלו) - וכ”ה בסי' רע”ג, רס”ג, רמב”ם הל' מגילה וחנוכה פ”ג ה”י, אבודרהם, סי' יעבץ ועוד. והוא ע”פ הכתוב (תהלים קמה, י) יודוך ד' כל מעשיך (אבודרהם).

כי לעולם חסדו.  צריך להתיז כל”ח (ירושלמי ברכות פ”ב ה”ד) דלא לישתמע כלעולם, וגם ס' של חסדו (רש”י ברי”ף שם).

הודו לד' גו' (תהלים קלו) - נקרא הלל הגדול.

- (הלל סתם נקרא הלל המצרי - ברכות נו, א) -

- ולמה, מפני דכתיב בי' נותן לחם לכל בשר והיינו דבר גדול (פסחים קיח, א. וראה ברכות ד' ב), יש בו כ”ו פסוקים של הודאה לשם יתברך כנגד מנין שם המיוחד כו' ואפשר כי מזה הטעם נקרא בדרז”ל הלל הגדול, ע”ש כי גדול ד' ומהולל מאד, ורז”ל נתנו בו טעם אחר דגרסינן בפ' ע”פ כו' (אבודרהם) - וראה בזה בסי' של”ה (שחרית לשבת). ומסיים שם אשר מ”כ בדברי המקובלים שזהו הלל הגדול של מלאכי השרת.

מהודו ועד ויוצא ישראל יכוון ביו”ד של שם הוי' ומפסוק ויוצא ישראל עד למוליך בה”א כו' (פע”ח ש' השבת פי”ט). וכנראה כוונה זו שייכת לרבים, מדהכניס רבינו בסידורו האותיות יו”ד, ה”א כו' מול פסוקים הנ”ל (בתפלת שבת), אף שבכלל לא כתב הכוונות בסידורו, כיוון שהוא שוה לכל נפש.

נשמת כל חי (נזכר בפסחים שם) י”א ששמעון בן שטח יסד אותו ורמז שמו למפרע: שוכן עדמי ידמהעד הנהואלו פינו נשמת (פי' סדור כלבו) - וראה זהר ח”ב (קלח, א) ואבודרהם.

הנוהגים לומר פזמונים. בבית הרב אין נוהגין לאמרם.

הנוהגים לומר פזמונים אין להפסיק בהם בין כו' לפי שאינם אלא מנהג (רש”ל, ב”ח וט”ז סת”פ. סי' האריז”ל, יעבץ) ותקנת חכמים היתה לגמור הלל וברכת השיר על כוס ד' (שו”ע רבינו סת”פ ס”ג).

אלא מיד אח”כ יברך. לכאורה אינו אלא כפל לשון. וי”ל שמדגיש הטעם: מפני מה אין להפסיק, כי צריך לברך מיד,  שכך היתה תקנת חכמים לגמור כו', כנ”ל, והפזמונים אינם מהתקנה.

ואח”כ יאמר לשנה - רק פעם אחת (סי' האריז”ל, יעבץ. ולא כמ”ש בסי' של”ה - ג”פ).

מנהג בית הרב: אחר אמירת לשנה הבאה בירושלים, האדמו”ר מחזיר ושופך היין מכוסו של אליהו להבקבוק, וכל המסובין מנגנים בשעה זו הנגון שעל הפסוק: א-לי אתה ואודך - מעשרת הנגונים של רבינו  הזקן.

דער רבי - רבנו הזקן - האָט ניט אריינגעשטעלט אין סידור נאָך דער הגדה די ווערטער "חסל סידור פסח", ווייל באַ חב”ד ענדיגט זיך ניט דער פסח, נאָר ער ווערט נמשך שטענדיג. באמת - הארת כל המועדים מאירה בכל יום, נאָר חג הפסח ווערט נמשך שטענדיג (שיחות חה”פ ה'תש”ג מכ”ק מו”ח אדמו”ר).

 

מקורות והערות 

[לא ידעתי איפה בשל"ה? האם כוונתו לשער השמים, היינו פירוש השל"ה על ההגדה. חפשתי שם ולא מצאתי. גם חפשתי בשל"ה עצמו. בשער מצה שמורה בח"א ולא מצאתי. ולמה לפעמים כותב אדמו"ר סי' של"ה. ולמה לפעמים כותב סידור שער השמים. ולפעמים כותב של"ה סתם. צריך לברר כל זה ]

[בפשטות כוונתו "בסוף הסדר" הוא אחרי כוס ד'. אמנם בסידור השל"ה שמביא, שם הסימן לנרצה הוא לפני שפוך חמתך, א"כ כוונתו הוא לסוף הסדר הוא שהי' צריך לבא לפני שפוך חמתך]

[לאחר שפוך חמתך. ולכאורה א"כ גם צ"ל בסדר של נרצה הלל. שנרצה בא לאחרי הסדר, ולאח"ז בא הלל. ולכאורה משום זה לומד אדה"ז שנרצה ].

 [לכאורה כוונתו לסוף הסדר לפני שפוך חמתך]

 

In Likutei Taamim uMinhagim, regarding Hallel and Nirtzah:

The meaning of “Nirtzah” is that if the Seder is conducted in its proper order, it is accepted and pleasing before Heaven. However, this designation properly belongs at the end of the Seder, not here, since at this point it is not yet complete and therefore not yet fully accepted.

Hallel is not only an expression of praise but also relates to the concept of “behilo nero,” a shining light that reveals clarity. At the time Hallel is recited, there is a revelation of the truth of Hashem, where the higher reality is recognized as true existence, and the lower reality is seen as secondary. This is a moment of clear perception of the truth.

The Hallel recited at the Seder consists of the sections of “Lo Lanu,” “Ahavti,” “Halleluka,” and “Hodu,” corresponding to the chapters in Tehillim. The completion of Hallel is associated with the fourth cup, as established in the Mishnah.

When reciting “Hodu Lashem Ki Tov,” the leader begins, and those assembled respond. The structure follows a pattern: the leader recites “Hodu,” and the participants respond with “Hodu” and continue with “Yomar Na Yisrael.” The leader then recites “Yomar,” and the participants respond with “Hodu” and continue with “Yimru Na Beis Aharon.” This pattern continues through the verses of “Yimru.”

Regarding “Ana Hashem,” although the verse contains two expressions—“hoshia na” and “hatzlicha na”—we recite “Ana Hashem” a total of four times. This is an independent instruction and not part of the responsive structure.

After completing the verses of “Yimru Na Beis Aharon” and “Yimru Na Yirei Hashem,” we then say “Hodu Lashem Ki Tov Ki Le’olam Chasdo.” This is not a response but part of the continuation of the Hallel.

Following Hallel, we recite “Yehalelucha,” then “Hodu Lashem” of Hallel HaGadol, followed by “Nishmat Kol Chai” and the concluding blessings.

It is important to say “Yehalelucha Hashem Elokeinu Kol Maasecha,” without the word “al.” In Hallel HaGadol, one must articulate “Ki Le’olam Chasdo” clearly and properly.

The sages instituted that Hallel and the concluding blessing are completed over the fourth cup. Therefore, one should not interrupt between the conclusion of Hallel and the blessing over the cup, but should proceed immediately to “Borei Pri HaGafen.”

Afterward, one says “Leshanah Haba’ah B’Yerushalayim” once. The custom is to pour back from the cup of Eliyahu and sing a niggun.

The Alter Rebbe does not include the phrase “Chasal Siddur Pesach,” because in Chassidus, Pesach is not considered to end; rather, its spiritual influence continues throughout the year.


Summary

Hallel at the Seder follows a precise structure of responsive reading, distinct rules for specific verses, and a carefully ordered progression culminating in the fourth cup. The deeper idea is that Hallel is a moment of revelation, where one perceives the truth of Hashem clearly, and this spiritual clarity extends beyond Pesach into the entire year.


בליקוטי טעמים ומנהגים על ההגדה, בעניין הלל ונרצה:

המשמעות של "נרצה" היא שאם הסדר נערך כראוי ובסדר הנכון, הוא מתקבל ונרצה לפני שמים. אולם למעשה, מושג זה שייך לסוף הסדר, שכן רק אז הוא שלם ומתקבל בשלמות.

הלל אינו רק לשון שבח, אלא גם קשור לעניין של "בהילו נרו"—אור שמאיר ומגלה בהירות. בזמן אמירת ההלל יש גילוי של אמת ה', שבו המציאות העליונה ניכרת כאמיתית, והמציאות התחתונה נחשבת לטפלה. זהו זמן של ראייה ברורה של האמת.

ההלל הנאמר בסדר כולל את הפרקים "לא לנו", "אהבתי", "הללויה" ו"הודו", כפי שנקבע במשנה. השלמת ההלל היא על הכוס הרביעית.

כאשר מגיעים ל"הודו לה' כי טוב", הגדול מתחיל, והמסובים עונים אחריו. הסדר הוא כך: הגדול אומר "הודו", והמסובים עונים "הודו" וממשיכים "יאמר נא ישראל". לאחר מכן הגדול אומר "יאמר", והמסובים עונים "הודו" וממשיכים "יאמרו נא בית אהרן". וכן ממשיכים בפסוקי "יאמרו".

בעניין "אנא ה'", אף שהפסוק כולל שתי בקשות—"הושיעה נא" ו"הצליחה נא"—אומרים "אנא ה'" ארבע פעמים. זהו דין בפני עצמו ואינו חלק מהמבנה של הענייה.

לאחר סיום הפסוקים "יאמרו נא בית אהרן" ו"יאמרו נא יראי ה'", אומרים "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". אין זה עניין של ענייה, אלא המשך מהלך ההלל.

לאחר ההלל אומרים "יהללוך", לאחר מכן "הודו לה'" של ההלל הגדול, ואחר כך "נשמת כל חי" והברכות המסיימות.

יש להקפיד לומר "יהללוך ה' אלוקינו כל מעשיך" בלי המילה "על". וכן בהלל הגדול יש להדגיש כראוי את המילים "כי לעולם חסדו".

חכמים תיקנו שההלל וברכת השיר יסתיימו על הכוס הרביעית, ולכן אין להפסיק ביניהם אלא יש לברך מיד "בורא פרי הגפן".

לאחר מכן אומרים "לשנה הבאה בירושלים" פעם אחת. המנהג הוא לשפוך בחזרה מהכוס של אליהו ולשיר ניגון.

האדמו"ר הזקן לא כתב "חסל סידור פסח", משום שלפי דרך החסידות, פסח אינו מסתיים אלא ממשיך להאיר בכל ימות השנה.

 
 
 
Leave Feedback