שמות פרק ל

א וְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑רֶת עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃

(א) מקטר קטרת - להעלות עליו קטור עשן סמים:

ב  באַמָּ֨ה אׇרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רׇחְבּוֹ֙ רָב֣וּעַ יִהְיֶ֔ה וְאַמָּתַ֖יִם קֹמָת֑וֹ מִמֶּ֖נּוּ קַרְנֹתָֽיו׃

ג ג וְצִפִּיתָ֨ אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃ 

(ג) את גגו - זה היה לו גג. אבל מזבח העולה לא היה לו גג, אלא ממלאים חללו אדמה בכל חנייתן:

זר זהב - סימן הוא לכתר כהונה:

ד  דוּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו וְהָיָה֙ לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֵֽמָּה׃

(ד) צלעותיו - כאן הוא לשון זויות, כתרגומו. לפי שנאמר "על שני צדיו", על שתי זויותיו שבשני צדיו:

והיה - מעשה הטבעות האלה [הוקשה לו לרש"י שהי' לו לומר "והיו" לשון רבים, כיון שקאי על הטבעות, ולכן פירש שהלשון יחיד קאי על מעשה הטבעות, ומעשה הוא לשון יחיד]:

לבתים לבדים - לכל בית תהיה הטבעת לבד [צריך לעיין הכוונה]:

ה הוְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃ 

ו ו וְנָתַתָּ֤ה אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַפָּרֹ֔כֶת אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֑ת לִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת אֲשֶׁר֙ עַל־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָֽׁמָּה׃

(ו) לפני הפרכת - שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום? תלמוד לומר, "לפני הכפרת", מכוון כנגד הארון מבחוץ:

ז  וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה׃

(ז) בהיטיבו - לשון נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה. והיה מטיבן בכל בקר ובקר:

הנרות - לוצי"ש בלעז [מנורות]. וכן כל נרות האמורות במנורה. חוץ ממקום שנאמר שם, העלאה, שהוא לשון הדלקה:

ח  מפטירח וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ 

(ח) ובהעלות - כשידליקם להעלות להבתן:

יקטירנה - בכל יום. פרס מקטיר שחרית, ופרס מקטיר בין הערבים:

ט ט לֹא־תַעֲל֥וּ עָלָ֛יו קְטֹ֥רֶת זָרָ֖ה וְעֹלָ֣ה וּמִנְחָ֑ה וְנֵ֕סֶךְ לֹ֥א תִסְּכ֖וּ עָלָֽיו׃ 

(ט) לא תעלו עליו - על מזבח זה:

קטרת זרה - שום קטורת של נדבה. כולן זרות לו, חוץ מזו:

ועולה ומנחה - ולא עולה ומנחה. "עולה" של בהמה ועוף. "ומנחה", היא של מין לחם:

[רמב"ם ספר המצוות מל"ת פ"ב]

י ט י וְכִפֶּ֤ר אַהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַיהֹוָֽה׃

(י) וכפר אהרן - מתן דמים:

אחת בשנה - ביום הכפורים. הוא שנאמר באחרי מות (ויקרא טז, יח) "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו":

חטאת הכפורים - הם פר ושעיר של יום הכפורים, המכפרים על טומאת מקדש וקדשיו:

קדש קדשים - המזבח מקודש לדברים הללו בלבד, ולא לעבודת אחרת: