Enjoying this page?

002 - BAMIDBAR - PARSHAS CHUKAS 19:18-20:6 - ספר במדבר - פרשת חקת - יט:יח-כ:ו - שני

יח וְלָקַ֨ח אֵז֜וֹב[1] וְטָבַ֣ל בַּמַּיִם֮ אִ֣ישׁ טָהוֹר֒ וְהִזָּ֤ה עַל־הָאֹ֨הֶל֙[2] וְעַל־כָּל־הַכֵּלִ֔ים וְעַל־הַנְּפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר הָֽיוּ־שָׁ֑ם וְעַל־הַנֹּגֵ֗עַ בַּעֶ֨צֶם֙[3] א֣וֹ בֶֽחָלָ֔ל[4] א֥וֹ בַמֵּ֖ת[5] א֥וֹ בַקָּֽבֶר[6]׃

יט וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב׃

(יט) וחטאו ביום השביעי - הוא גמר טהרתו:

כ וְאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא֙ וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ יְהוָ֜ה טִמֵּ֗א מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹֽא־זֹרַ֥ק עָלָ֖יו טָמֵ֥א הֽוּא׃

(כ) ואיש אשר יטמא וגו' - אם נאמר מקדש למה נאמר משכן? וכו' כדאיתא בשבועות (דף טז ב):

[רש"י תלמוד סוטה טז,א]

כא וְהָֽיְתָ֥ה לָהֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמַזֵּ֤ה מֵֽי־הַנִּדָּה֙ יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְהַנֹּגֵ֨עַ֙ בְּמֵ֣י הַנִּדָּ֔ה יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃

(כא) ומזה מי הנדה - רבותינו אמרו: שהמזה טהור. וזה בא ללמד, שהנושא מי חטאת, טמא טומאה חמורה, לטמא בגדים שעליו. משא"כ בנוגע. וזה שהוציאו בלשון מזה? לומר לך, שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזאה:

והנגע וגו' יטמא - ואין טעון כבוס בגדים:

כב וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַטָּמֵ֖א יִטְמָ֑א וְהַנֶּ֥פֶשׁ הַנֹּגַ֖עַת תִּטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ {פ}

(כב) וכל אשר יגע בו - הטמא הזה שנטמא במת יטמא:

והנפש הנגעת - בו בטמא מת:

תטמא עד הערב - מכאן למדנו, שהמת אבי אבות הטומאה, והנוגע בו אב הטומאה, ומטמא אדם, זהו פירושה לפי משמעה והלכותיה. ומדרש אגדה העתקתי, מיסודו של ר' משה הדרשן וזהו:

ויקחו אליך - משלהם. כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל, משלהם, כך יביאו זו לכפרה, משלהם:

פרה אדמה - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו: תבוא אמו ותקנח הצואה. כך תבוא פרה ותכפר על העגל:

אדמה - על שם (ישעיה א, יח) "אם יאדימו כתולע", שהחטא קרוי אדום:

תמימה - על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין. תבוא זו ותכפר עליהם, ויחזרו לתמותם:

לא עלה עליה עול - כשם שפרקו מעליהם עול שמים:

אל אלעזר הכהן - כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל, לא נעשית עבודה זו על ידו. שאין קטיגור נעשה סניגור:

ושרף את הפרה - כשם שנשרף העגל:

עץ ארז ואזוב ושני תולעת - שלושה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו:

למשמרת - כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות. שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל. שנאמר, (שמות לב, לד) "וביום פקדי, ופקדתי" וגו'. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו. כך פרה מטמאה כל העוסקין בה. וכשם שנטהרו באפרו. שנאמר, (שמות לב, כ) "ויזר על פני המים" וגו'. כך "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת" וגו'.  

במדבר פרק כ

א וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם׃

(א) כל העדה - עדה השלמה. שכבר מתו מתי מדבר, ואלו פרשו לחיים:

ותמת שם מרים - למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת:

ותמת שם מרים - אף היא בנשיקה מתה. ומפני מה לא נאמר בה, "על פי ה'"? שאינו דרך כבוד של מעלה. ובאהרן נאמר,  "על פי ה'", באלה מסעי (במדבר לג, לח):

[לברר] [בענין כלו מתי מדבר]

ב וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל־אַהֲרֹֽן׃

(ב) ולא היה מים לעדה - מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים:

ג וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּֽאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

(ג) ולו גוענו - הלוואי שגוענו:

בגוע אחינו - במיתת אחינו בדבר. למד שמיתת צמא מגונה ממנה:

בגוע - שם דבר הוא, כמו במיתת אחינו. ולא יתכן לפרשו כשמתו אחינו, שאם כן היה לו להינקד בגוע:

ד וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־קְהַ֣ל יְהוָ֔ה אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ[7]׃

ה וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֨נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל־הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א ׀ מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֨פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת׃

ו וַיָּבֹא֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַֽהֲרֹ֜ן מִפְּנֵ֣י הַקָּהָ֗ל אֶל־פֶּ֨תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃ {פ}

  1. 1 hyssop לעיל פסוק ו' השתמשו באזוב: וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵ֗ן עֵ֥ץ אֶ֛רֶז וְאֵז֖וֹב וּשְׁנִ֣י תוֹלָ֑עַת וְהִשְׁלִ֕יךְ אֶל־תּ֖וֹךְ שְׂרֵפַ֥ת הַפָּרָֽה
  2. 2 כנ"ל פסוק י"ד, אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כָּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֨הֶל֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים.  פסוק ט"ו: טו וְכֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ אֲשֶׁ֛ר אֵין־צָמִ֥יד פָּתִ֖יל עָלָ֑יו טָמֵ֖א הֽוּא׃
  3. 3 אדם, כנ"ל פסוק ט"ז. ובפסוק שלנו מפורש יותר שגם האהל עצמו נטמא וצריך הזאה.
  4. 4 בחלל חרב, לעיל פסוק ט"ז, היינו שהומת ע"י חרב
  5. 5 ללא פירוט איך מת, רק שמת לפנינו
  6. 6 רמב"ם הלכות פרה אדומה פרק י"א : לוֹקֵחַ אָדָם טָהוֹר שְׁלוֹשָׁה קְלָחִין שֶׁלְּאֵזוֹב, וְאוֹגְדָן אֲגֻדָּה אַחַת, וּבְכָל בַּד וּבַד גִּבְעוֹל אֶחָד. וְטוֹבֵל רָאשֵׁי גִּבְעוֹלין בְּמֵי נִדָּה שֶׁבַּכְּלִי, וּמִתְכַּוֵּן וּמַזֶּה עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים, בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבְיוֹם הַשְּׁבִיעִי, אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה; וְאִם הִזָּה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כָּשֵׁר. וְאַחַר שֶׁיַּזֶּה עָלָיו בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי, טוֹבֵל בַּיּוֹם; וּמַעְרִיב שִׁמְשׁוֹ, וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר לָעֶרֶב...וְהַזָּיָתוֹ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבְיוֹם הַשְּׁבִיעִי, אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה. ובהלכה ד שם: ד מִצְוַת אֵזוֹב שְׁלוֹשָׁה קְלָחִין, וּבְכָל קֶלַח וְקֶלַח גִּבְעוֹל אֶחָד; נִמְצְאוּ שְׁלוֹשָׁה גִּבְעוֹלִין, וּשְׁיָרָיו שְׁנַיִם, וְאִם לָקַח שְׁנַיִם בַּתְּחִלָּה, וַאֲגָדָן--כָּשֵׁר.  נִתְפָּרְדוּ הַגִּבְעוֹלִין וְנָשְׁרוּ הָעַלִּין, אַפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִכָּל גִּבְעוֹל מֵהֶם אֵלָא כָּל שְׁהוּא--כָּשֵׁר; וּשְׁיַרֵי הָאֵזוֹב, בְּכָל שְׁהוּא. קֶלַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלוֹשָׁה בַּדִּין--מְפַסְּקָן, וְאַחַר כָּךְ אוֹגֵד שְׁלָשְׁתָּן:  שֶׁמִּצְוָתוֹ לִהְיוֹת אֲגֻדָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרַשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה אֲגֻדָּה.  פִּסְּקוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ, אוֹ שֶׁאֲגָדוֹ וְלֹא פִסְּקוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא פִסְּקוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ, וְהִזָּה בּוֹ--כָּשֵׁר. הָאֵזוֹב הַקָּצֵר--אוֹגְדוֹ בְּחוּט עַל הַכּוּשׁ וְכַיּוֹצֶא בּוֹ, וְטוֹבֵל בַּמַּיִם וּמַעֲלֶה, וְאוֹחֵז בָּאֵזוֹב וּמַזֶּה; נִסְתַּפַּק לוֹ אִם מִן הַחוּט הִזָּה, אוֹ מִן הַכּוּשׁ, אוֹ מִן הַגִּבְעוֹל--הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה.
  7. 7 [רש"י שמות כב, ד]