אסתר פרק ו
א בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָֽדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
נדדה שנת המלך - נס היה. ויש אומרים שם את לבו על שזמנה אסתר את המן, שמא נתנה עיניה בו ויהרגהו:
להביא את ספר הזכרנות - דרך המלכים, כששנתן נודדת, אומרים לפניהם משלים ושיחות, עד ששנתם חוזרת עליהם. ורבותינו אמרו, מתוך שנתן לבו על המן ואסתר אמר, "אי אפשר שלא ידע אדם, עצתם, שהוא אוהבי, ויגלה לי". וחזר ואמר, "שמא עשה לי אדם טובה ולא גמלתיו, ואין חוששין עוד לי". לפיכך, "ויאמר להביא את ספר הזכרונות":
ב וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מָרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָֽרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּֽׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
ג וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמָרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַֽעֲרֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹֽא־נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר׃
ד וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶֽחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַֽחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃
ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַֽעֲרֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֥ה הָמָ֖ן עֹמֵ֣ד בֶּֽחָצֵ֑ר וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ יָבֽוֹא׃
ו וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַּֽעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַֽעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃
ז וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּֽיקָרֽוֹ׃
ח יָבִ֨יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַֽאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃
ט וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֨ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָֽרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵֽעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּֽיקָרֽוֹ׃
ונתן הלבוש והסוס על יד איש - ואת הכתר לא הזכיר? שראה עינו של מלך רעה, על שאמר שיתנו הכתר בראש אדם:
י וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
יא וַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מָרְדֳּכָ֑י וַיַּרְכִּיבֵ֨הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵֽעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּֽיקָרֽוֹ׃
יב וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַֽחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃
וישב מרדכי - לשקו ולתעניתו:
אבל וחפוי ראש - רבותינו פירשו הדבר במסכת מגילה:
יג וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹֽא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃
אשר החלות לנפל וגו' - אמרה אומה זו נמשלו לכוכבים ולעפר. כשהם יורדים, יורדים עד לעפר. וכשהם עולים, עולים עד לרקיע, ועד הכוכבים:
יד עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָֽרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֨לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃
Megillas Esther: Chapter 6 (Translation & Commentary)
The King’s Sleepless Night
6:1 On that night, the king’s sleep was disturbed. He ordered the book of chronicles—the records of remembrance—to be brought and read before him.
Rashi: His sleep was disturbed by a miracle. Some say he was troubled by Esther’s invitation to Haman; he suspected they were plotting against him and wondered why no "friends" had warned him. He concluded that perhaps he had failed to reward someone for a past favor, leading his subjects to stop caring about his safety. He opened the records to find an unrequited debt.
6:2-3 It was found written that Mordechai had reported the plot of Bigthan and Teresh to poison the king. The king asked, "What honor or greatness was done for Mordechai for this?" The servants replied, "Nothing was done for him."
Rashi: This event likely took place in the seventh year of his reign. The "servants" here are the same type of advisors who suggested the search for a new queen after Vashti’s death.
Haman’s Ironical Advice
6:4-5 The king asked, "Who is in the court?" Haman had just arrived in the outer court to petition the king to hang Mordechai on the gallows he had prepared. The servants informed the king that Haman was standing there, and the king said, "Let him enter."
6:6-9 Haman entered, and the king asked, "What should be done for a man whom the king wishes to honor?" Haman, thinking the king meant him, suggested: "Bring the royal raiment the king has worn, the horse the king has ridden, and place the royal crown on his head. Let a noble prince dress him and parade him through the city square, proclaiming, 'So shall be done to the man whom the king wishes to honor!'"
Rashi: Note that in verse 9, Haman omits the mention of the crown. He likely noticed the king’s face change with jealousy at the mention of someone else wearing the royal crown, so he quickly pivoted away from that detail.
The Great Reversal
6:10-11 The king said to Haman, "Hurry! Take the raiment and the horse and do exactly as you have spoken for Mordechai the Jew who sits at the king's gate. Let nothing fail of all you have suggested." Haman took the garments and the horse, dressed Mordechai, and paraded him through the city.
6:12 Mordechai returned to the king's gate, while Haman rushed home, mourning and with his head covered.
Rashi: Mordechai returned immediately to his sackcloth and fasting. Haman was "mourning" because of a tragic mistake: his daughter, thinking Mordechai was the one leading the horse and Haman was the one being honored, dumped trash on her father’s head. When she realized it was her father, she fell to her death.
The Beginning of the Fall
6:13 Haman recounted everything to his wife Zeresh and his wise men. They replied, "If Mordechai is of the seed of the Jews, before whom you have begun to fall, you will not prevail, but will surely fall before him."
Rashi: Zeresh compared the Jewish nation to the stars and the dust. When they descend, they go as low as the dust; but when they begin to ascend, they rise all the way to the stars. Since Haman’s fall had begun, it would be total.
6:14 While they were still speaking, the king’s chamberlains arrived and hurried Haman to the banquet Esther had prepared.
Summary
Chapter 6 represents the "Reversal" (V'nahafoch Hu) in its purest form. Haman enters the palace to take Mordechai’s life but leaves being forced to give him the highest honor. The King’s insomnia, fueled by the suspicion Esther planted, becomes the vehicle for Mordechai’s recognition. By the end of the chapter, Haman’s own advisors recognize that the tide has turned—the Jews are ascending to the stars, and Haman’s fate is sealed.