וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען.

להבין ענין זה?

גם כפל לשון, "בארץ מגורי אביו, בארץ כנען"?

הנה כתיב, "אתהלך לפני ה' בארצות החיים".

שיש שני ארצות, שהם ב' בחינת כלים, להשראת חיים עליונים.

(וכמו "חיים" לשון רבים, כך "ארצות" לשון רבים).

וביאור הענין צריך להבין למה נקרא ארץ ישראל בכל התורה, ארץ כנען?

והרי "חם הוא אבי כנען", ומה הוא היחוס שבח ארץ ישראל בזה?

(גם להבין מה שכתוב "כנען בידו מאזני מרמה"?)

גם מה שכתוב, "ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא"?

הנה נודע, שכל התורה כולה נדרשת בזה לעומת זה.

כי כמו שיש לבן ועשו בקליפה, וכן שר הטבחים ושר המשקים וכו'.

כך יש כל בחינות אלו בקדושה.

כי: "זה לעומת זה עשה אלהים".

והנה שלשה בני נח, הם למעלה בקדושה, ג' בחינות גווני קשת: חיור סומק ירוק.

אלא שבהשתלשלות העולמות בבחינת נפילה, ממדרגה אחר מדרגה, נעשה חם גשמי אבי כנען.

ולהבין ענין כנען בקדושה?

הנה, "כנען" פירושו "סוחר". כמו שכתוב "כנעניה נכבדי ארץ". וכתיב, "כנען בידו מאזני מרמה".

היינו על דרך משל, כמו הסוחר שיפזר ממון כסף וזהב, ומוציאם מרשותו, כדי להרויח ולהשתכר. וכל עיקר כוונתו, להיות מפזר ונוסף עוד.

כך הנה מקור נשמת ישראל, שהוא בחינת כנסת ישראל נמשלה בגלות לסוחר זה. כדכתיב, "בא אחיך במרמה, ויקח ברכתך". 

כי הנה כתיב, "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו". שעל ידי התלבשות השכינה בבחינת גלות בתוכם להשפיע להם על ידי זה מתבררים כל ניצוצות הקדושה.

כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, "לא גלו ישראל אלא להוסיף עליהם כו'", להיות "בלע המות וכו'". "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ". "ונגלה כבוד ה'". "כי עין בעין יראו וגו'".

וכמו שהוא בכללות העולם, כך הוא בפרטות בכל נפש מישראל בעבודת ה'.

כי הנה הנשמה טרם ירידתה לעולם הזה להתלבש בגוף ונפש החיונית הבהמית, היתה קשורה ומיוחדת במקורה ושרשה במאצילה, ברשפי אש האהבה בטבע, כשלהבת העולה מאליה כו'.

והיה לה בחינת אהבה ויראה טבעית בגילוי רב, שהוא בחי' כסף וזהב: "כסף", מלשון "נכסף נכספת", דהיינו בחינת אהבה. ו"זהב, מצפון יאתה", שהוא בחינת שמאל, שהוא בחינת יראה.

ואחר כך כשירדה הנשמה לעולם הזה, להתלבש בגוף הגשמי, הנה גם בחינת אהבה ויראה שהיה לה, הם מסותרות ומכוסות בלב הגשמי, ואינה יכולה לראות באהבה ויראה בהתגלות כל כך כבתחלה. ונמצא שנגרעו האהבה ויראה מערכם.

ואם כן למה זה ירדה הנשמה לעולם הזה, מאחר שהיא ירידה גדולה וגרעון גדול מבתחילה?

אך הנה כתיב, "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". "אלפי", לשון לימוד. כלומר שיש לי יתרון ומעלה בתורת פיך, בעולם הזה יותר מבחינת זהב וכסף שהיתה הנשמה למודה בהם בתחלה.

והענין כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה "יפה שעה אחת בתשובה וכו'". כי על ידי תשובה עילאה מעומקא דלבא, תהיה דביקת הנפש באלהים חיים, יותר נפלאה ברעותא דלבא, כמו שיתבאר לקמן.

ונמצא שאף על פי שיש לה גרעון באהבה ויראה טבעית שבחיצונית הלב הגלוים, מכל מקום יהיה לה יתרון בבחינת רעותא דלבא בנקודת פנימית הלב, כיתרון האור הבא מן החשך דוקא.

וביאור הענין, כי הנה כתיב "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים".פירוש על דרך מה שכתוב "אני ה' לא שניתי", ו"אתה הוא קודם שנברא וכו'", בלי שום שינוי. כי אין בריאת עולמות עליונים ותחתונים, תופסים מקום כלל, וכולא קמיה כלא חשיב ממש.

ו"מבלעדי", פירוש, מה שהוא זולת בחינה זו, דהיינו באמצעות הזמן, שנראה העולם ליש ודבר בפני עצמו בחינת זמן ומקום. "אין אלהים" זולתי, שהוא בחינת אלהים חיים ומלך עולם. כמאמר, "ומבלעדיך אין לנו מלך גואל וכו'".

שכל העולמות עליונים ותחתונים נתהוו מבחינת מלכותו יתברך. וכדכתיב, "מלכותך מלכות כל עולמים וגו'". ושם עלו השגת כל הנבראים, העליונים ותחתונים,

אבל בהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, לית מחשבה תפיסא ביה. כי הוא רם ונשא מגדר ההשגה, ואינו נתפס בתוך עלמין, לא בבחינת ממלא ולא בבחינת סובב, בשום שכל והשגה בעולם, אלא ברעותא דלבא, מקרב איש ולב עמוק.

וכמו שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", מפני כי בחינת רעותא דלבא נמשך מהתבוננות זו עצמה. אם ישים אליו לבו, דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, והוא רם ונשא למעלה מעלה עד אין קץ ותכלית, אפילו מבחינת חכמה עילאה.

אי לזאת תכסף ותכלה נפשו לבטל במציאות אליו יתברך, לצאת ממאסר הגוף נרתקה, ולהשתפך אל חיק אביה. מה שאין כן הנשמה טרם ירידתה להתלבש בגוף, היתה אהבתה ודבקותה בשרשה לפי ערך השגתה. וכן לענין היראה:

והנה בזמן שהיה בית המקדש קיים, היה נמשך בחינה זו רעותא דלבא, מגילוי אור אין סוף ברוך הוא בהיכל קדשי קדשים כו', כמו שכתוב בתניא, להיות בטל רצונו לרצונו יתברך. וכמו שכתוב "כי תהיו לי ארץ חפץ".

אך בזמן הגלות הנה כתיב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וגו'". "משם" דייקא, דהיינו כשתתבונן על ההיפוך מדרכי ה', איך שהוא רחוק מה' בתכלית הריחוק, כמו עובר רצונו.

ומאין נשפע להם שפע וחיות להיות בהם חיות וקיום מרצונו ית', שרצונו ית' הוא המחיה אותם כמ"ש ואתה מחיה את כלם?

אך על זה אמרו: "כמה ארך אפים לפניו", שמבחי' ארך אפים נמשך ונשתלשל ממדרגות עליונות דרך נפילה להחיות העכו"ם אף שהם עוברי רצונו.

וזהו: "אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה!". שיושפע בחינת רצון עליון שהוא למעלה מעלה מגדר עלמין, שלא בבחי' ירידת והשתלשלות המדרגות בבחי' חכמה ומדות, אלא בבחי' פנימית נקודת הלב, שהיא בחי' תשובה עילאה שקדמה לעולם.

וזהו: "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". דהיינו שיהפך לבו מן הקצה אל הקצה, ואתהפכא חשוכא לנהורא, ע"י בחי' רעותא דלבא זו, למאוס בחיי עוה"ז ותענוגים, ולמשוך לבו ונפשו לדבקה בו ית'.

והנה כל זה ע"ד משל הסוחר הנ"ל, שמוציא כסף וזהב מרשותו להיות מפזר ונוסף עוד. כך הנשמה אע"פ שמוציאה כסף וזהב, שהוא בחי' אהבה ויראה הגלוים להתלבש ולהסתיר בגוף ונפש הבהמית, הנה עי"ז יש לה יתרון בבחי' רעותא דלבא כרשפי אש מן ההפוך.

וזהו: "וחם הוא אבי כנען", בזקף גדול [הזקף גדול הוא על "וחם"] שחמימות רשפי אש ושלהבת העולה למעלה מההיפוך הוא העושה בחי' כנען לסחור כנ"ל, כמ"ש: "טעמה כי טוב סחרה וגו'".

אך מתחלה צריך להקדים בחי' יראה תתאה, שהיא נמשכת מבחינת מלכותו ית', שהיא נק' בחי' כנען העליונה דקדושה, שמזה יעלה ויבא ויגיע להיות בחי' "כנען בידו מאזני מרמה", להגיע לבחי' רעותא דלבא בחי' פנימית הלב כנ"ל.

וזהו "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת", דהיינו באמתות נקודת לבו.

שהרי אנו רואים, דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא, ואעפ"כ עומד ברשעו ואינו שב מידיעתו.

וגם אנו רואים, שיש אפילו מי שיוליד אהוי"ר בלבו, וחולפת ועוברת, כמו אחר התפלה כנ"ל.

והיינו מפני שאינו נתפס אלא במוחו ושכלו בבחי' מקיף, אבל אינו נכנס לפני ולפנים שיתפעל הלב באמת לאמתו מעומקא דלבא.

משא"כ כש"יקראוהו באמת", דהיינו מעומקא דלבא, הנה: "שפת אמת תכון לעד", ובל תמוט עולם ועד:

 

והנה כתיב: "הקל קול יעקב", קדמאה חסר ו', שהוא בחי' קלא דלא אשתמע, וקול בתראה מלא ו', שהוא בחי' קלא דאשתמע, כמ"ש בזוהר הקדוש.

וביאור הדברים, הנה בחי' "יעקב" הוא יו"ד עקב. פי', שהיו"ד שהוא תחלת המחשבה, ביו"ד נברא עוה"ב, הוא נמשך לבחי' עקב ורגל, שהוא בחי' הדבור. ויעקב הוא מבריח מן הקצה אל הקצה, מריש כל דרגין.

ובכל מדרגות עליונות יש ג"כ בחינת ראש ורגל. כמ"ש: "ועמדו רגליו ביום ההוא". (זכריה יד, ד) וכתיב: "והארץ הדום רגלי". (ישעיה סו, א) וכתיב: "ומקום רגלי אכבד". (ישעיה ס, יג) ויעקב הוא בחי' יו"ד עקב, בכל עולם ועולם לפי ערכו.

והנה בחינת קלא דאשתמע הוא בחי' התורה, שהוא בחי' המשכה, כמשל הקול המחבר וממשיך מצפוני כוונת הלב לבא לידי גילוי בדבור. וכך התורה היא בחי' חכמה עילאה בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא.

שהרי טעמי המצות לא נתגלו להיות בהתגלות רב להבין כל עמקי סודותיה בפרטי פרטות ונמשכה לבחי' גילוי ע"י התלבשותה בדברים גשמיים סדר זרעים מועד וכו'.

והוא בחי' קול והמשכה של יעקב יו"ד עקב דהיינו מבחי' יו"ד שהוא חכמה עילאה להיות נמשך עד עקב והוא עשי'.

אך כדי שיהיה האדם כלי ומכון שיהיה חכמה עילאה שורה ומתגלה בו בעסק התורה צריך להיות תחלה בבחי' בטול בבחי' רעותא דלבא, והוא בחי' קלא דלא אשתמע, דרוח אמשיך רוח להיות אור ה' שורה ומתגלה בו להיות חכמת ה' בקרבו בהתגלות, וחב"ד שבנפשו בטלים וטפלים אליו.

והוא ענין אתדבקות רוחא ברוחא. וע"ז נאמר: "אלוהי בקרבי". (דברים לא, יז) וכתיב: "ואשים דברי בפיך". (ישעיה נא, טז) דברי ממש, כי דבר ה' זו הלכה (שבת קלח, ב) היא היא הנגלית בו, והיא המדברת מתוך גרונו. ולכן נאמר על התורה: "בי מלכים ימלוכו". (משלי ח, טו) ואמרינן: מאן מלכי? רבנן. (גיטין סב, א) ומתניתא מלכתא. (כתובות סא, ב)

כי להיותו בביטול אל דבר ה' ורצונו וחכמתו ואינו תופס מקום מצד עצמו כלל, הנה דבר המלך הוא השלטון, והוא בחי' מלך שגוזר ואומר, שאם יטעון ראובן כך כו' יהיה כך. וכן לעשות כך ושלא לעשות כך וכו'. ואינו בבחי' עבד כ"א בעשיית המצות שהוא כעבד המקיים מצות המלך ועושה דבריו:

 

וזהו: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". וישב הוא ענין השפלה וירידה ממקום עמידתו.

ופי'' שבחי' יעקב יו"ד עקב נמשך ונשפל להיות בארץ מגורי אביו.

ומגורי יש בו ב' פי': הא' הוא לשון יראה. והב' הוא לשון אוצר, כמו: "מגורה מלאה פירות", שהוא כלי שאוצרין לתוכו.

 

ושניהם עולים בקנה אחד:

"כי יראת ה' היא אוצרו" כתיב. וכן בדברי רז"ל: "אוצר של יראת שמים". שהיא בחי' יראה עילאה, יראה בשת, בבחי' בטול, הוא כלי קבול לחכמה עילאה, שיהא שורה ומתגלה בו.

ונקרא: "מגורי אביו", כי יעקב הוא בחי' יו"ד עקב הוא בחי' הארה והמשכה מבחי' חכמה עילאה להמשיך עד סוף כל דרגין. ובחי' חכמה עילאה נק' אביו.

והנה זה הוא בבחי' יחודא עילאה, ואתדבקות רוחא ברוחא בעסק התורה, להיות בטל אליו ית' בבחי' חכמה עילאה כנ"ל.

אך בבחי' יחודא תתאה, דהיינו להיות כלי ומכון לשבתו ית', בבחי' קיום העולם בבחי' מלכותו, שיהיה גם בזה שורה ומתגלה בחי' ה' אחד. הנה זה נמשך ע"י ישיבה והשפלה אחרת ממדתו של יעקב להמשיך מדת חסד מראש כל דרגין עד סוף כל דרגין בארץ התחתונה הוא כנען, שהוא בחי' מלכותו ית', ו"מלך במשפט יעמיד ארץ והוכן בחסד כסא".

שקיום העולם הוא בחסד. כמ"ש: "עולם חסד יבנה". דהיינו בעשיית המצות בכלל, ששרשם הוא בחי' חסד. ובפרטות הוא מצות הצדקה וחסד, שלכן היא נקראת בשם מצוה סתם כו', שהיא שקולה כנגד כל המצות, כמ"ש בתניא:

Version 2 part 1

Version 2 part 2

Version 2 part 3

Version 2 part 4