ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו כו'^[1].

הנה כל הקרבנות נק' בשם מנחה, כמ"ש^[2]: "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו כו'". (הגם שהיה קרבן מנחה בפ"ע, כמו:^[3] מנחת סלת ומחבת כו'. אך כל התורה היא כלל ופרט. וכן תפלה שכנגד קרבנות - כל התפלות בכלל נק': מנחה, ותפלת מנחה בפ"ע היא פרט. ועיין בתשו' אמונת שמואל סי' כ') הרי שהיו: בכורות צאנו - נק': בשם מנחה.

ויובן זה ע"פ הקדמה. כי נודע^[4]: כי אני הוי"ה לא שניתי כתיב, ולית מחשבה תפיסא ביה, ואינו בגדר עלמין כלל. ואעפ"כ:^[5] כי ממך הכל כתיב.

אך הוא ע"י זיו והארה:^[6] הודו על ארץ ושמים כו'. וגם הארה זו עצמה מעצמותו ית', לא היו העולמות יכולים לקבל חיות ושפע, להיותן בבחי' גילוי עולמות - כ"א ע"י השתלשלות, דהיינו כשלשלת, הארה והארה דהארה. וכל מה שיורד ומשתלשל מטה מטה - הוא הארה דהארה מהעליון ממנו כו'.

וכל מיני מדרגות. ברבוי התחלקות העולמות ועליות וירידות - הכל הוא בבחי' זיו והארה אם רב ואם מעט. ויש בזה כמה מיני מדרגות זו למעלה מזו: כמו עוה"ב ותחיית המתים, ואלף הז':^[7] יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם, שהוא עילוי אחר עילוי - והכל הוא בזיו וההארה כו'.

והנה יש ב' מיני השתלשלות: השתלשלות האורות בכלים בבחי' פנימי' - שהוא לפ"ע הכלי, שהכלי יכול להגבילו. ויש בבחי' מקיף,, דהיינו שאינו מוגבל בכלי.

ויובן זה בעבודת ה' שבלב - זו תפלה ברשפי אש. שכאשר האהבה באה מהתבוננות^[8]: כי הוא חייך, וחיי החיים של כל העולמות - נמשך מזה תשוקת הנפש כאשר תוכל שאת, לפי מזגה ותכונתה.

משא"כ כשהאהבה באה מחמת שישים אל לבו ויעמיק בעומקא דלבא "כי ^[9]: אני ה' לא שניתי" כתיב."ולית מחשבה תפיסא כו'" - אשר ע"כ תכלה אליו נפש כל חי, להבטל במציאות ולהתכלל באחד ממש.

ולכן, כאשר ישים אל לבו ג"כ, ריחוקו מא"ס ב"ה, אשר ירדה הנפש, ותרד פלאים, בעלמא דפרודא כו' - תהי התגברות האהבה ביותר מאשר תוכל שאת, עד שאין כח בנפש לכלוא את האה"ר. וזהו בחי': "בכל מאדך בחילא יתיר כו'":

והנה כתיב^[10]: "פני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל" - שבחי' פני השור הוא למטה ממדרגת האריה במרכבה, שבחי' פני אריה הוא אל הימין כו', ואעפ"כ למטה בעוה"ז - הרי השור הוא בהמה טהורה והארי הוא חיה טמאה.

והענין. כי אדרבה מה שהוא למעלה במדרגה יותר גבוה, אין לו התלבשות בכלי למטה, להיות גילוי בחינתו כמו שהוא למעלה בקדושה.

וכמו אריה, שהוא בחי' גבורה^[11]: "גבור כארי", שהוא התגברות האור במאד מאד, עד שא"א להיות שורה ומתגלה קדושתו למטה בכלי שנכלל בקדושה, וכמו בהמה טהורה.

אלא ע"י דרך נפילת האור ברפ"ח נצוצין שבשבה"כ בג' קליפות הטמאות, ואז הוא בחי' חיה טמאה - שמקבל חיות מנפילות הנצוצים מארי דקדושה. אבל לא בהתגלות בחי' ארי' בדרך השתלשלות והתלבשות כבבהמה טהורה - רק בחי' מקיף מלמעלה. והוא בחי': לבונה כו' כמ"ש במ"א.

וזהו שעשו היה בכור, שהוא מבחי'^[12]: "לפני מלך מלך כו' בהר שעיר בארץ אדום כו'". ועשו היה מקור הז' מלכים שמלכו כו'^[13]: וימת וימלוך וימת וימלוך כו' - שהוא בחי' שליא המקפת על הולד שקדמה לולד. והעיקר הוא הולד שנולד. ובצאתו, זורקין השליא כו' - שאינו מקבל רק בחי' מקיף.

לפיכך עליהם נאמר^[14]: "רם על כל גוים הוי"ה", ויעקב: - יו"ד עקב^[15], הוי"ה אלקינו. ואהבת את ה' אלקיך כו'. - הגם שיו"ד היא הארה מצומצמת^[16]: הלא מצער היא, ויכולה ליכנס בפנימי'. ואין הכלי יכולה לקבל אלא ע"י צמצום כמו יו"ד כו', כדי שמזה יהיה לו רשפי אש והתלהבות בתפלה וכיוצא בה, שמפני שהיא הארה מועטת, יש כח בלב להיות מכילה. והמשכת אלקות מלמעלה ג"כ ע"י התלבשות כלים: "אשר קדשנו במצותיו" - רמ"ח אברין דמלכא. ובימי האבות שלא ניתנה תורה, היו להם עובדות אחרים: כמו: בארות ומקלות כו'.

משא"כ עכו"ם, לפי שהוא רם ונשא עליהם, דהיינו בחי' המקיף בלבד, אינו נכנס תוך פנימיותם להיות בטל אליו -  רק הוא יש ונפרד בפ"ע שאין לו שייכות כלל,. הגם דקרו ליה אלקא דאלקיא:

והנה הקרבנות הם העלאת מ"ן, להיות ריח ניחוח. דהיינו כמו ריח שהוא משיב את הנפש, כך הקרבנות הם מעלים מ"ן, בבחי' ריח - שיהיה ניחוח להוי"ה, גילוי המשכת והשראת שכינתו, שיהא שורה ומתגלה בחי' אלקות בנפשו. וזהו: ניחוח - לשון ירידה, דהיינו שיהא ירידה והשתלשלות אלקות מעילה לעילה עד שיכנס ויתגלה בנפש האדם בתוכו ובפנימיותו ממש.

והטעם, כי הנה ענין העלאת מ"ן היינו כמו שמביאין למלך דבר חדש, בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדרגת המלך - שע"י דבר חדש הוא ממשיך לב המלך. כמו ע"י צפור המדברת, הגם שבנ"א מדברים בבינה יתירה, אך מצד החידוש שהצפור תדבר עי"ז ימשיך ויעורר:^[17] לב מלכים אין חקר - שיפנה לבקשת ההדיוט.

ולכן העלאת מ"ן תלוי באתעדל"ת דייקא, נפשות ישראל המלובשים בגוף כו'. הגם שהמלאכים עומדים ברום עולם, ותמיד מששת ימ"ב בלי הפסק אומרים: ביראה קדוש. גם בדעת יותר ידברו, שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על ה' לאין קץ. משא"כ למטה, שיש מחשבות זרות רבות הטורדות ומפילות לב האדם, וגם האהבה שמעורר - חולפת ועוברת ויש לה הפסק וכו'.

אך בשביל החדוש שבזה, שהרי כח זה באדם למטה להיות מדבר הוא מאכילה ושתיה. ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות. וכן כמה מניעות שתלוי בגשמיות, כמו מניעת הקור כו' - הרי כח הדבור שלמטה, שחיותו מדברים גשמיים - דבר זה יקר מאד בעיני ה'. וכמשל צפור הנ"ל. וכן כל הקרבנות כבשים ועזים הוא מהתלבשות בי"ע כו'.

ולכן כשעולה למעלה - הוא דבר חדש מה שלא נראה כן בעולמות עליונים. ולכן הם המעלים מ"נ, ולכן נק' בשם מנחה. מנחה ר"ת - מ"ן = מיין נוקבין. ח' חכמה, ומזל הח': "נוצר חסד"^[18] ומשפיע בה': בה' בראם - היא בחי' כנ"י. (גם לשון מנחה מל' ניחוח)

והנה לע"ל כתיב^[19]: "אז אהפך אל עמים שפה ברורה כו'". וכן דהע"ה אמר^[20]: "הודיעו בעמים עלילותיו". וכתיב^[21]: "הבו לה' משפחות עמים כו' ויאמרו בגוים כו'". ולהבין מה לנו להזכיר את עובדי כוכבים?

אך הענין, כי הנה כל הבירורין הוא מבחי' עמים, ששם נפלו רפ"ח הנצוצין, והוא ע"י בחי': לבונה - שהוא המקיף שעליהם, שהוא יתברר ויעלה למעלה בקדושה, ויהיה עשו במדרגתו הגבוה: לפני מלך מלך כו' - מעולם התהו בקדושה. כי יעקב - י' עקב הוא בחי' פנימי'^[22]: "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל", ואתם קרויים אדם^[23], אדם^[24] מ"ה, עולם התקון.

ולע"ל יתברר גם עשו שמעולם התהו בחי' המקיף, שיהי' בחי' מקיף דקדושה ויוכלל הכל ביעקב, שיהי' ליעקב גם בחי' המקיף, שהוא בחי' ומדרגה יותר עליונה, שם ס"ג, שהוא גדול משם מ"ה, ואשת חיל כו':

והנה כפי ההמשכה שלמעלה כך צ"ל המ"ן שמלמטה. וכדי להמשיך בחי' המקיף עליון דקדושה - צ"ל העלאת מ"ן בבחי' מקיף דהיינו למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת וכנ"ל. ובפרט כשרואה בנפשו הפחיתות, מרבות מחשבות המעיקים וטורדים ומפילים - אזי צריך הוא לצעוק אל ה' בצר לו, למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת.

ולכן כשראה יעקב את עשו למטה קם עליו - הקריב מנחה, היא העלאה לעשו אחיו שלמעלה מעולם התהו, ששם הוא אחיו. כי יעקב יש לו ב' בחי': רו"ש. - שוב בבחי' י' עקב, ורצוא בבחי' ביטול לגמרי כו', להמשיך בחי' המקיף עליון. ואזי יהי' עשו שלמטה ממילא בטל, ואזי יקוים^[25]: "אז אהפך אל עמים" - כי מעשה אבות סימן לבנים, שהם עשו הכנה לבניהם לע"ל במעשיהם.

והנה העלאת מ"ן של התקון גלוי וידוע לנו ע"פ התורה^[26]: "פרים בני בקר שנים כו'" - בפסח כך, ובשבועות כך כו'. משא"כ העלאת מ"ן לעולם התהו - אין אתנו יודע עד מה, האיך ומה הם הקרבנות, ואיזה שיעור.

רק יעקב אע"ה ידע ענינם. וכך שלח קרבנות: עזים מאתים כו', שהם קרבנות אחרים אשר לא כתובים בתורה בקרבנות דתקון, ושיעורים אחרים. ולכן הקריב גם גמלים שהם טמאים בקרבנות דתקון. אך בקרבנות דתהו כתיב^[27]: "מי יתן טהור מטמא כו'". ששם^[28]: כחשכה כאורה כו'^[29], קטן וגדול שם הוא כו', השוה ומשוה כו'^[30].

וזהו ענין: "ויחבקהו" - שעשו חיבק את יעקב, ובכ"מ הזכר מחבק. וכמ"ש^[31]: "וימינו תחבקני" - שהמשפיע מחבק את המקבל, ומקיפו מכל צד להגביהו למעלה כו'. והיינו לפי שעשו שרשו מבחי' מקיף, מעולם התהו.

אך הדרך שיגיע לזה הוא ע"י כי^[32]: "והוא עבר לפניהם", בחי': "והוא כו'", ואח"כ: "וישתחו ארצה שבע פעמים" - בחי' נפ"א ללקט נצוצין. עד: גשתו עד אחיו - פי', עד שגשש ופגע באחיו, דהיינו שליקט את הטוב שבעשו, בחי' לבונה, שעי"ז הוא אחיו של יעקב - שהמקיף והפנימי נלקחו ממקום א'.

ואזי: "וירץ עשו לקראתו" - עשו הוא כח המלובש בעשו הגשמי, רץ ממטה למעלה לקראתו. וכמשל הנרות שבטלים לאבוקה, כאשר נקרבו אורם לאור האבוקה כו'. ואחר שנברר בחי' הטוב שבו, אזי: ויחבקהו - מלמעלה למטה, שנכנס המקיף עליון ג"כ ביעקב. ונמצא שנכללו ביעקב כל הבחי' כנ"ל.

ועי"ז: וישקהו - בחי' נשיקין, ונקוד עליו - בחי' נקודות הוא בחי' חכמה. והיינו לפי שבשבירה היה הסתלקות חכמה, ועתה אחר הבירור הנה נתגלה. ואח"כ:

ויבכו - הנה בכיה היא מפני שמחה או מרירות: שע"י כיווץ במוח דוחה המותרות בליחות הדמעות.

וע"י שמחה הוא כמ"ש בזוהר שה"ש גבי ר"ע שזלגו עיניו כו'. והיינו לפי שהשמחה הוא התפשטות החיות כמ"ש^[33]: "ושמועה טובה טובה תדשן עצם". וכמעשה דאספסיינוס כו'^[34], - הוא הילוך הדם בעורקים. וכן ברוח - החיות שבו. וכן בהמשכות מוחין חדשים - כי יש בחי' עבור יניק' מוחין.

והנה כשיש כלי למטה לקבל השמחה אז היא מתפשטת ונותנת מוחין חדשים. וכן עי"ז מתפשט רוח החיים לדשן עצם כנ"ל. אבל כשהכלי שלמטה קטן מהכיל, אזי מתקבץ במוח ודוחה המותרות בליחות הדמעות.

וענין זה היה ג"כ גבי יעקב ועשו - שהי' התגלות בחי' כתר למעלה מעלה כו', והיה רוב שמחה שנתקרבו כ"כ מעלה מעלה עם מה שנפל למטה מטה בריחוק בשבה"כ, עשו ויעקב כמו שני אחין שלא ראו זא"ז זמן רב מאז היה שבה"כ.

וז"ש לע"ל^[35]: "בבכי יבאו", שע"י בחי' בכיה דוקא שהוא ע"י התגלות מדרגות הגבוהות כו'. ובתחנונים אובילם אל נחלי מים: