Support Torah
Recordings

ויקח מן הבא בידו מנחה

VaYikach Min HaBa BeYado Minchah

This maamar explains why Yaakov's gift to Esav is called a minchah. Offerings raise mayin nukvin from below. Esav is rooted in Tohu, an encompassing light too lofty to enter a vessel, while Yaakov is the inner light. Yaakov's gift raised mayin nukvin to Esav's lofty root, and their embrace and weeping foreshadow the future redemption.
Prev Search
0:00 0:00
Next

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו כו'[1].

הנה כל הקרבנות נק'[2] בשם מנחה, כמ"ש[3]: "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו כו'". (הגם שהיה קרבן מנחה בפ"ע[4], כמו:[5] מנחת סלת ומחבת כו'. אך כל התורה היא כלל ופרט.[6] וכן תפלה שכנגד קרבנות[7] - כל התפלות בכלל נק': מנחה, ותפלת מנחה בפ"ע היא פרט. ועיין בתשו' אמונת שמואל סי' כ'[8]) הרי שהיו: בכורות צאנו - נק': בשם מנחה.[א]

 

ויובן זה ע"פ הקדמה. כי נודע[9]: כי אני הוי"ה לא שניתי כתיב, ולית מחשבה תפיסא ביה, ואינו בגדר עלמין כלל. ואעפ"כ:[10] כי ממך הכל כתיב.

אך הוא ע"י זיו והארה:[11] הודו על ארץ ושמים כו'. וגם הארה זו עצמה מעצמותו ית', לא היו העולמות יכולים לקבל חיות ושפע, להיותן בבחי' גילוי עולמות - כ"א ע"י השתלשלות, דהיינו כשלשלת, הארה והארה דהארה. וכל מה שיורד ומשתלשל מטה מטה - הוא הארה דהארה מהעליון ממנו כו'.

וכל מיני מדרגות. ברבוי התחלקות העולמות ועליות וירידות - הכל הוא בבחי' זיו והארה אם רב ואם מעט. ויש בזה כמה מיני מדרגות זו למעלה מזו: כמו עוה"ב[12] ותחיית המתים, ואלף הז':[13] יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם, שהוא עילוי אחר עילוי - והכל הוא בזיו וההארה כו'.

והנה יש ב' מיני השתלשלות: השתלשלות האורות בכלים בבחי' פנימי' - שהוא לפ"ע[14] הכלי, שהכלי יכול להגבילו. ויש בבחי' מקיף,, דהיינו שאינו מוגבל בכלי.[ב]

 

ויובן זה בעבודת ה' שבלב - זו תפלה[15] ברשפי אש[16]. שכאשר האהבה באה מהתבוננות[17]: כי הוא חייך, וחיי החיים של כל העולמות - נמשך מזה תשוקת הנפש כאשר תוכל שאת, לפי מזגה ותכונתה.

משא"כ כשהאהבה באה מחמת שישים אל לבו ויעמיק בעומקא דלבא "כי [18]: אני ה' לא שניתי" כתיב."ולית מחשבה תפיסא כו'" - אשר ע"כ תכלה אליו נפש כל חי, להבטל במציאות ולהתכלל באחד ממש.

ולכן, כאשר ישים אל לבו ג"כ, ריחוקו מא"ס ב"ה, אשר ירדה הנפש, ותרד פלאים[19], בעלמא דפרודא[20] כו' - תהי התגברות האהבה ביותר מאשר תוכל שאת, עד שאין כח בנפש לכלוא את האה"ר[21]. וזהו בחי': "בכל מאדך בחילא יתיר כו'"[22]:[ג]

והנה כתיב[23]: "פני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל" - שבחי' פני השור הוא למטה ממדרגת האריה במרכבה, שבחי' פני אריה הוא אל הימין כו', ואעפ"כ למטה בעוה"ז[24] - הרי השור הוא בהמה טהורה והארי הוא חיה טמאה.[ד]

והענין. כי אדרבה מה שהוא למעלה במדרגה יותר גבוה, אין לו התלבשות בכלי למטה, להיות גילוי בחינתו כמו שהוא למעלה בקדושה.

וכמו אריה, שהוא בחי' גבורה[25]: "גבור כארי", שהוא התגברות האור במאד מאד, עד שא"א[26] להיות שורה ומתגלה קדושתו למטה בכלי שנכלל בקדושה, וכמו בהמה טהורה.

אלא ע"י דרך נפילת האור ברפ"ח נצוצין שבשבה"כ[27] בג' קליפות הטמאות, ואז הוא בחי' חיה טמאה - שמקבל חיות מנפילות הנצוצים מארי דקדושה. אבל לא בהתגלות בחי' ארי' בדרך השתלשלות והתלבשות כבבהמה טהורה - רק בחי' מקיף מלמעלה. והוא בחי': לבונה כו' כמ"ש במ"א[28].

וזהו שעשו היה בכור, שהוא מבחי'[29]: "לפני מלך מלך כו' בהר שעיר בארץ אדום כו'". ועשו היה מקור הז' מלכים שמלכו כו'[30]: וימת וימלוך וימת וימלוך כו' - שהוא בחי' שליא המקפת על הולד שקדמה לולד.[31] והעיקר הוא הולד שנולד. ובצאתו, זורקין השליא כו' - שאינו מקבל רק בחי' מקיף.

לפיכך עליהם נאמר[32]: "רם על כל גוים הוי"ה", ויעקב: - יו"ד עקב[33], הוי"ה אלקינו. ואהבת את ה' אלקיך כו'.[34] - הגם שיו"ד היא הארה מצומצמת[35]: הלא מצער היא, ויכולה ליכנס בפנימי'. ואין הכלי יכולה לקבל אלא ע"י צמצום כמו יו"ד כו', כדי שמזה יהיה לו רשפי אש והתלהבות בתפלה וכיוצא בה, שמפני שהיא הארה מועטת, יש כח בלב להיות מכילה. והמשכת אלקות מלמעלה ג"כ ע"י התלבשות כלים: "אשר קדשנו במצותיו"[36] - רמ"ח אברין דמלכא[37]. ובימי האבות שלא ניתנה תורה, היו להם עובדות אחרים: כמו: בארות ומקלות כו'.[38]

משא"כ עכו"ם[39], לפי שהוא רם ונשא עליהם, דהיינו בחי' המקיף בלבד, אינו נכנס תוך פנימיותם להיות בטל אליו - רק הוא יש ונפרד בפ"ע שאין לו שייכות כלל,. הגם דקרו ליה אלקא דאלקיא[40]:

והנה הקרבנות הם העלאת מ"ן[41], להיות ריח ניחוח[42]. דהיינו כמו ריח שהוא משיב את הנפש, כך הקרבנות הם מעלים מ"ן, בבחי' ריח - שיהיה ניחוח להוי"ה, גילוי המשכת והשראת שכינתו, שיהא שורה ומתגלה בחי' אלקות בנפשו. וזהו: ניחוח - לשון ירידה, דהיינו שיהא ירידה והשתלשלות אלקות מעילה לעילה עד שיכנס ויתגלה בנפש האדם בתוכו ובפנימיותו ממש.[ה]

והטעם, כי הנה ענין העלאת מ"ן היינו כמו שמביאין למלך דבר חדש, בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדרגת המלך - שע"י דבר חדש הוא ממשיך לב המלך. כמו ע"י צפור המדברת, הגם שבנ"א[43] מדברים בבינה יתירה, אך מצד החידוש שהצפור תדבר עי"ז[44] ימשיך ויעורר:[45] לב מלכים אין חקר - שיפנה לבקשת ההדיוט.

ולכן העלאת מ"ן תלוי באתעדל"ת[46] דייקא, נפשות ישראל המלובשים בגוף כו'. הגם שהמלאכים עומדים ברום עולם, ותמיד מששת ימ"ב[47] בלי הפסק אומרים: ביראה קדוש[48]. גם בדעת יותר ידברו, שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על ה' לאין קץ. משא"כ למטה, שיש מחשבות זרות רבות הטורדות ומפילות לב האדם, וגם האהבה שמעורר - חולפת ועוברת ויש לה הפסק וכו'.

אך בשביל החדוש שבזה, שהרי כח זה באדם למטה להיות מדבר הוא מאכילה ושתיה. ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות. וכן כמה מניעות שתלוי בגשמיות, כמו מניעת הקור כו' - הרי כח הדבור שלמטה, שחיותו מדברים גשמיים - דבר זה יקר מאד בעיני ה'. וכמשל צפור הנ"ל. וכן כל הקרבנות כבשים ועזים הוא מהתלבשות בי"ע[49] כו'.

ולכן כשעולה למעלה - הוא דבר חדש מה שלא נראה כן בעולמות עליונים. ולכן הם המעלים מ"נ, ולכן נק' בשם מנחה. מנחה ר"ת[50] - מ"ן = מיין נוקבין. ח' חכמה, ומזל הח': "נוצר חסד"[51] ומשפיע בה': בה' בראם[52] - היא בחי' כנ"י. (גם לשון מנחה מל' ניחוח)

והנה לע"ל[53] כתיב[54]: "אז אהפך אל עמים שפה ברורה כו'". וכן דהע"ה[55] אמר[56]: "הודיעו בעמים עלילותיו". וכתיב[57]: "הבו לה' משפחות עמים כו' ויאמרו בגוים כו'". ולהבין מה לנו להזכיר את עובדי כוכבים?[ו]

אך הענין, כי הנה כל הבירורין הוא מבחי' עמים, ששם נפלו רפ"ח הנצוצין, והוא ע"י בחי': לבונה - שהוא המקיף שעליהם, שהוא יתברר ויעלה למעלה בקדושה, ויהיה עשו במדרגתו הגבוה: לפני מלך מלך כו' - מעולם התהו בקדושה. כי יעקב - י' עקב הוא בחי' פנימי'[58]: "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל", ואתם קרויים אדם[59], אדם[60] מ"ה, עולם התקון.

ולע"ל יתברר גם עשו שמעולם התהו בחי' המקיף, שיהי' בחי' מקיף דקדושה ויוכלל הכל ביעקב, שיהי' ליעקב גם בחי' המקיף, שהוא בחי' ומדרגה יותר עליונה, שם ס"ג[61], שהוא גדול משם מ"ה, ואשת חיל כו'[62]:

והנה כפי ההמשכה שלמעלה כך צ"ל[63] המ"ן שמלמטה. וכדי להמשיך בחי' המקיף עליון דקדושה - צ"ל העלאת מ"ן בבחי' מקיף דהיינו למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת וכנ"ל. ובפרט כשרואה בנפשו הפחיתות, מרבות מחשבות המעיקים וטורדים ומפילים - אזי צריך הוא לצעוק אל ה' בצר לו, למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת.

ולכן כשראה יעקב את עשו למטה קם עליו - הקריב מנחה, היא העלאה לעשו אחיו שלמעלה מעולם התהו, ששם הוא אחיו.[ז] כי יעקב יש לו ב' בחי': רו"ש[64]. - שוב בבחי' י' עקב, ורצוא בבחי' ביטול לגמרי כו', להמשיך בחי' המקיף עליון. ואזי יהי' עשו שלמטה ממילא בטל, ואזי יקוים[65]: "אז אהפך אל עמים" - כי מעשה אבות סימן לבנים[66], שהם עשו הכנה לבניהם לע"ל במעשיהם.

והנה העלאת מ"ן של התקון גלוי וידוע לנו ע"פ התורה[67]: "פרים בני בקר שנים כו'" - בפסח כך, ובשבועות כך כו'. משא"כ העלאת מ"ן לעולם התהו - אין אתנו יודע עד מה, האיך ומה הם הקרבנות, ואיזה שיעור.

רק יעקב אע"ה[68] ידע ענינם. וכך שלח קרבנות: עזים מאתים כו'[69], שהם קרבנות אחרים אשר לא כתובים בתורה בקרבנות דתקון, ושיעורים אחרים. ולכן הקריב גם גמלים שהם טמאים בקרבנות דתקון. אך בקרבנות דתהו כתיב[70]: "מי יתן טהור מטמא כו'". ששם[71]: כחשכה כאורה כו'[72], קטן וגדול שם הוא כו', השוה ומשוה כו'[73].

וזהו ענין: "ויחבקהו"[74] - שעשו חיבק את יעקב, ובכ"מ[75] הזכר מחבק. וכמ"ש[76]: "וימינו תחבקני"[ח] - שהמשפיע מחבק את המקבל, ומקיפו מכל צד להגביהו למעלה כו'. והיינו לפי שעשו שרשו מבחי' מקיף, מעולם התהו.

אך הדרך שיגיע לזה הוא ע"י כי[77]: "והוא עבר לפניהם", בחי': "והוא כו'", ואח"כ: "וישתחו ארצה שבע פעמים" - בחי' נפ"א[78] ללקט נצוצין. עד: גשתו עד אחיו - פי'[79], עד שגשש ופגע באחיו, דהיינו שליקט את הטוב שבעשו, בחי' לבונה, שעי"ז הוא אחיו של יעקב - שהמקיף והפנימי נלקחו ממקום א'.

ואזי: "וירץ עשו לקראתו" - עשו הוא כח המלובש בעשו הגשמי, רץ ממטה למעלה לקראתו. וכמשל הנרות שבטלים לאבוקה, כאשר נקרבו אורם לאור האבוקה כו'. ואחר שנברר בחי' הטוב שבו, אזי: ויחבקהו - מלמעלה למטה, שנכנס המקיף עליון ג"כ ביעקב. ונמצא שנכללו ביעקב כל הבחי' כנ"ל.

ועי"ז: וישקהו - בחי' נשיקין, ונקוד עליו[80] - בחי' נקודות הוא בחי' חכמה. והיינו לפי שבשבירה היה הסתלקות חכמה, ועתה אחר הבירור הנה נתגלה. ואח"כ:

ויבכו - הנה בכיה היא מפני שמחה או מרירות: שע"י כיווץ במוח דוחה המותרות בליחות הדמעות.

וע"י שמחה הוא כמ"ש בזוהר שה"ש[81] גבי ר"ע שזלגו עיניו כו'. והיינו לפי שהשמחה הוא התפשטות החיות כמ"ש[82]: "ושמועה טובה טובה תדשן עצם". וכמעשה דאספסיינוס כו'[83], - הוא הילוך הדם בעורקים. וכן ברוח - החיות שבו. וכן בהמשכות מוחין חדשים - כי יש בחי' עבור יניק' מוחין[84].

והנה כשיש כלי למטה לקבל השמחה אז היא מתפשטת ונותנת מוחין חדשים. וכן עי"ז מתפשט רוח החיים לדשן עצם כנ"ל. אבל כשהכלי שלמטה קטן מהכיל, אזי מתקבץ במוח ודוחה המותרות בליחות הדמעות.

וענין זה היה ג"כ גבי יעקב ועשו - שהי' התגלות בחי' כתר למעלה מעלה כו', והיה רוב שמחה שנתקרבו כ"כ מעלה מעלה עם מה שנפל למטה מטה בריחוק בשבה"כ, עשו ויעקב כמו שני אחין שלא ראו זא"ז[85] זמן רב מאז היה שבה"כ.[ט]

וז"ש[86] לע"ל[87]: "בבכי יבאו", שע"י בחי' בכיה דוקא שהוא ע"י התגלות מדרגות הגבוהות כו'. ובתחנונים אובילם אל נחלי מים:

הערות על מהלך המאמר (לאן אדמו"ר הזקן מוביל)

א. הוא פותח בשאלה למה נקראה מתנת יעקב לעשו "מנחה", ומקדים שכל הקרבנות נקראים מנחה. התשובה באה לקמן: מנחה היא העלאת מ"ן, ויעקב העלה מ"ן לשורש עשו שבעולם התהו.

ב. ההקדמה מבחינה בין אור פנימי, המוגבל בכלי, לאור מקיף שאינו מוגבל. על זה יבנה את כל המאמר: יעקב הוא בחי' פנימי ועשו בחי' מקיף.

ג. כאן מביא את שני סוגי האור בעבודת התפלה: אהבה כפי ערך הנפש (פנימי) ואהבה שלמעלה מכדי שתוכל שאת (מקיף). לזה יחזור כשיבאר מה העלה יעקב.

ד. שאלת האריה והשור באה להראות שהאור הגבוה ביותר אינו יכול להתלבש בכלי למטה, ולכן הוא "טמא" למטה. כך יבאר את עשו.

ה. מכאן חוזר לשאלת הפתיחה – "מנחה" – ומבאר שהקרבנות הם העלאת מ"ן הממשיכה אלקות בפנימיות הנפש.

ו. שאלה חדשה: למה מזכירים הכתובים את האומות. התשובה מחברת את הבירור שבאומות לעשו, שיתעלה לעתיד לשרשו בתהו.

ז. כאן מגיע לפסוק הפתיחה: המנחה ששלח יעקב היא העלאת מ"ן לעשו "אחיו" שלמעלה, בעולם התהו.

ח. מכאן מבאר את המשך הכתובים לפי הסדר: "והוא עבר", "וישתחו", "וירץ", "ויחבקהו", "וישקהו", "ויבכו".

ט. הבכיה של יעקב ועשו היא סימן לגאולה העתידה – "בבכי יבאו" – שבה יתחברו התהו והתיקון.

  1. 1 לשון הכתוב [בראשית לב, יד]: "וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו".
  2. 2 נק' – נקראים.
  3. 3 לשון הכתוב [בראשית ד, ד]: "והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו". הרי שקרבן של בהמות נקרא "מנחה".
  4. 4 בפ"ע – בפני עצמו.
  5. 5 ראה [ויקרא ב, א] ואילך: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סלת יהיה קרבנו"; ושם (ב, ה-ז): מנחה על המחבת ומנחת מרחשת.
  6. 6 כלומר: כדרך התורה, שיש בה שם כללי ושם פרטי – "מנחה" הוא שם כללי לכל הקרבנות, ו"קרבן מנחה" (מנחת סלת וכו') הוא פרט אחד מהם.
  7. 7 ע"פ [ברכות כו, ב]: "תפלות כנגד תמידין תקנום".
  8. 8 תשו' – תשובות; סי' – סימן. כלומר: שו"ת אמונת שמואל, סימן כ.
  9. 9 לשון הכתוב [מלאכי ג, ו]: "כי אני ה' לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם". "ולית מחשבה תפיסא ביה" – לשון תקוני זהר בהקדמה [פתח אליהו].
  10. 10 לשון הכתוב [דברי הימים א כט, יד]: "כי ממך הכל ומידך נתנו לך".
  11. 11 לשון הכתוב [תהלים קמח, יג]: "יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו, הודו על ארץ ושמים". כלומר: "שמו לבדו" – נשגב מן העולמות; רק "הודו" – זיו והארה – הוא "על ארץ ושמים".
  12. 12 עוה"ב – עולם הבא.
  13. 13 ראה [תמיד לג, ב] (משנה תמיד ז, ד): "מזמור שיר ליום השבת – מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". "אלף הז'" – האלף השביעי, ע"פ [סנהדרין צז, א]: "שיתא אלפי שני הוו עלמא, וחד חרוב".
  14. 14 לפ"ע – לפי ערך.
  15. 15 לשון חז"ל [תענית ב, א]: "איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר: זו תפלה".
  16. 16 ע"פ לשון הכתוב [שיר השירים ח, ו]: "רשפיה רשפי אש שלהבתיה".
  17. 17 לשון הכתוב [דברים ל, כ]: "לאהבה את ה' אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו, כי הוא חייך".
  18. 18 לשון הכתוב [מלאכי ג, ו] (הנ"ל). "ולית מחשבה תפיסא ביה" – תקוני זהר, הקדמה (הנ"ל). כלומר: ההתבוננות שהוא ית' למעלה משינוי ואין מחשבה תופסת בו מביאה את הנפש לכלות אליו ולהתבטל לגמרי, למעלה ממדידת הכלי.
  19. 19 ע"פ לשון הכתוב [איכה א, ט]: "ותרד פלאים אין מנחם לה".
  20. 20 כלומר: בעולם הפירוד – העולם הזה, שבו הנבראים נראים כיש ונפרד מאלקות.
  21. 21 האה"ר – האהבה רבה. כלומר: אהבה שלמעלה מן הטעם והדעת, שאין הנפש יכולה להכילה.
  22. 22 ע"פ לשון הכתוב [דברים ו, ה]: "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". כלומר: "בכל מאדך" – בכח יתר, למעלה ממדידת הכלי.
  23. 23 לשון הכתוב [יחזקאל א, י]: "ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאול לארבעתן".
  24. 24 עוה"ז – עולם הזה. כלומר: השור – בהמה טהורה, כשרה לאכילה ולקרבן; והארי – חיה טמאה.
  25. 25 לשון המשנה [אבות ה, כ]: "הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".
  26. 26 א"א – אי אפשר.
  27. 27 רפ"ח – מאתיים שמונים ושמונה; שבה"כ – שבירת הכלים. כלומר: ניצוצות הקדושה שנפלו בשבירת הכלים דעולם התהו ונתלבשו בג' הקליפות הטמאות.
  28. 28 במ"א – במקום אחר.
  29. 29 לשון הכתוב [בראשית לו, לא]: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל". כלומר: מלכי אדום הם מלכי התהו, שקדמו לעולם התיקון.
  30. 30 לשון הכתוב [בראשית לו, לג] ואילך: "וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה" וכו'. כלומר: ז' המלכים שנאמר בהם "וימת" – והם ז' המדות דתהו שנשברו.
  31. 31 כלומר: כשם שהשליא מקיפה את הולד וקודמת לו, ובצאת הולד משליכים אותה – כך התהו קדם לתיקון והוא בחי' מקיף עליו.
  32. 32 לשון הכתוב [תהלים קיג, ד]: "רם על כל גוים ה', על השמים כבודו".
  33. 33 "יעקב" – אותיות י' עקב: היו"ד (חכמה) נמשכת ומתלבשת עד בחי' העקב. "ה' אלקינו" – לשון הכתוב [דברים ו, ד]: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".
  34. 34 לשון הכתוב [דברים ו, ה] (הנ"ל).
  35. 35 ע"פ לשון הכתוב [בראשית יט, כ]: "הלא מצער הוא ותחי נפשי". כלומר: היו"ד היא אות קטנה – "מצער" – ולכן יכולה להיכנס בפנימיות הכלי.
  36. 36 נוסח ברכת המצות (סידור).
  37. 37 רמ"ח – מאתיים ארבעים ושמונה. ע"פ לשון תקוני זהר (תקון ל): "רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא"; הובא בתניא פרק כג.
  38. 38 כלומר: כגון חפירת הבארות של האבות [בראשית כו, יח], והמקלות של יעקב [בראשית ל, לז], שבהן המשיכו אלקות קודם מתן תורה.
  39. 39 עכו"ם – עובדי כוכבים ומזלות.
  40. 40 ע"פ לשון חז"ל [מנחות קי, א]: "דקרו ליה אלהא דאלהא".
  41. 41 מ"ן – מיין נוקבין. כלומר: העלאה והתעוררות מלמטה, הגורמת המשכה מלמעלה.
  42. 42 ע"פ לשון הכתוב [ויקרא א, ט]: "עלה אשה ריח ניחוח לה'".
  43. 43 בנ"א – בני אדם.
  44. 44 עי"ז – על ידי זה.
  45. 45 לשון הכתוב [משלי כה, ג]: "שמים לרום וארץ לעמק, ולב מלכים אין חקר".
  46. 46 אתעדל"ת – אתערותא דלתתא: התעוררות מלמטה.
  47. 47 ימ"ב – ימי בראשית.
  48. 48 ע"פ נוסח ברכת יוצר אור (סידור): "וכולם… עונים ואומרים ביראה: קדוש".
  49. 49 בי"ע – בריאה יצירה עשיה.
  50. 50 ר"ת – ראשי תיבות. מ"נ – מ"ן, מיין נוקבין (הנ"ל).
  51. 51 י"ג מדות הרחמים נקראים יג מזלות, ונוצר חסד הוא השמיני מהמדות. כלומר: ח' – המזל השמיני, "נוצר חסד".
  52. 52 ע"פ [מנחות כט, ב]: "בהבראם – בה"א בראם". כנ"י – כנסת ישראל, בחי' מלכות, ה' אחרונה שבשם.
  53. 53 לע"ל – לעתיד לבוא.
  54. 54 לשון הכתוב [צפניה ג, ט]: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה, לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד".
  55. 55 דהע"ה – דוד המלך עליו השלום.
  56. 56 לשון הכתוב [דברי הימים א טז, ח] (שירת דוד), וכן [תהלים קה, א]: "הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו".
  57. 57 לשון הכתוב [דברי הימים א טז, כח]: "הבו לה' משפחות עמים, הבו לה' כבוד ועז"; ושם [טז, לא]: "ויאמרו בגוים ה' מלך". וכעי"ז [תהלים צו, ז].
  58. 58 לשון הכתוב [תהלים עח, ה]: "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל".
  59. 59 לשון חז"ל [בבא מציעא קיד, ב]: "אתם קרויין אדם, ואין עובדי כוכבים קרויין אדם".
  60. 60 "אדם" בגימטריא מ"ה (45), כמנין שם הוי"ה במילוי אלפין (יו"ד ה"א וא"ו ה"א), והוא בחי' עולם התיקון.
  61. 61 כלומר: שם ס"ג – שם הוי"ה במילוי יודין (יו"ד ה"י וי"ו ה"י), בגימטריא ס"ג (63), והוא למעלה משם מ"ה.
  62. 62 ע"פ לשון הכתוב [משלי יב, ד]: "אשת חיל עטרת בעלה". כלומר: המדרגה שלמטה תעלה להיות עטרה ומקיף על העליונה.
  63. 63 צ"ל – צריך להיות.
  64. 64 רו"ש – רצוא ושוב.
  65. 65 לשון הכתוב [צפניה ג, ט] (הנ"ל).
  66. 66 ע"פ לשון חז"ל (תנחומא לך לך ט): "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים".
  67. 67 לשון הכתוב [במדבר כח, יט]: "והקרבתם אשה עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים". כלומר: הקרבנות הכתובים בתורה בפרשת המוספים – לפסח כך, לשבועות כך.
  68. 68 אע"ה – אבינו עליו השלום.
  69. 69 לשון הכתוב [בראשית לב, טו]-טז: "עזים מאתים ותישים עשרים, רחלים מאתים ואילים עשרים, גמלים מיניקות ובניהם שלשים".
  70. 70 לשון הכתוב [איוב יד, ד]: "מי יתן טהור מטמא, לא אחד".
  71. 71 לשון הכתוב [תהלים קלט, יב]: "גם חשך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר, כחשיכה כאורה".
  72. 72 לשון הכתוב [איוב ג, יט]: "קטן וגדול שם הוא, ועבד חפשי מאדניו".
  73. 73 מתוך הפיוט "וכל מאמינים" שבתפלת ימים נוראים: "השוה ומשוה קטן וגדול". כלומר: בעולם התהו, שלמעלה מהגבלת הכלים, אין הבדל בין טהור לטמא ובין חשך לאור.
  74. 74 לשון הכתוב [בראשית לג, ד]: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו".
  75. 75 בכ"מ – בכל מקום.
  76. 76 לשון הכתוב [שיר השירים ב, ו]: "שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני".
  77. 77 לשון הכתוב [בראשית לג, ג]: "והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו".
  78. 78 נפ"א – נפילת אפים.
  79. 79 פי' – פירוש.
  80. 80 ראה רש"י [בראשית לג, ד]: "וישקהו – נקוד עליו". כלומר: על התיבה "וישקהו" יש נקודות בספר תורה.
  81. 81 שה"ש – שיר השירים; ר"ע – רבי עקיבא.
  82. 82 לשון הכתוב [משלי טו, ל]: "מאור עינים ישמח לב, שמועה טובה תדשן עצם".
  83. 83 ראה [גיטין נו, ב]: "הוה סיים חד מסאני, בעא למסיימא לאחרינא – לא עייל… אמר ליה: לא תצטער, שמועה טובה אתיא לך, דכתיב: שמועה טובה תדשן עצם". כלומר: מרוב שמחה נתפשט גופו.
  84. 84 כלומר: עיבור, יניקה ומוחין – שלשת שלבי גידול הפרצוף.
  85. 85 זא"ז – זה את זה.
  86. 86 ז"ש – זהו שכתוב.
  87. 87 לשון הכתוב [ירמיה לא, ט]: "בבכי יבאו ובתחנונים אובילם, אוליכם אל נחלי מים".
תורה אור – וישלח. מאמר ויקח מן הבא בידו מנחה
Torah Ohr – Vayishlach. The maamar "Vayikach Min Haba Veyado Minchah" ("He Took from What Had Come into His Hand a Gift")
The Hebrew is given phrase by phrase, each followed by a translation and explanation. Sources and notes are at the end.

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו כו'.

"He took from what had come into his hand a gift (minchah) for Esav his brother…"1

הנה כל הקרבנות נק' בשם מנחה, כמ"ש: "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו כו'". (הגם שהיה קרבן מנחה בפ"ע, כמו: מנחת סלת ומחבת כו'. אך כל התורה היא כלל ופרט. וכן תפלה שכנגד קרבנות - כל התפלות בכלל נק': מנחה, ותפלת מנחה בפ"ע היא פרט. ועיין בתשו' אמונת שמואל סי' כ') הרי שהיו: בכורות צאנו - נק': בשם מנחה.

All the offerings are called minchah, as it is written: "And Hevel also brought of the firstborn of his flock and of their fat, and G‑d turned to Hevel and to his minchah…" (Although there is a distinct offering called minchah, such as the meal-offering of fine flour or of the griddle, the whole Torah speaks in general and particular terms. So too with prayer, which corresponds to the offerings: all the prayers in general are called minchah, while the Minchah prayer is one particular. See the responsa Emunas Shmuel, §20.) So the firstborn of Hevel's flock are called minchah.23456[a]

ויובן זה ע"פ הקדמה. כי נודע: כי אני הוי"ה לא שניתי כתיב, ולית מחשבה תפיסא ביה, ואינו בגדר עלמין כלל.

This will be understood through an introduction. It is known that "I, G‑d, have not changed," and "no thought can grasp Him at all," and He is not within the bounds of worlds at all.7

ואעפ"כ: כי ממך הכל כתיב.

Nevertheless, it is written: "For everything is from You."8

אך הוא ע"י זיו והארה: הודו על ארץ ושמים כו'. וגם הארה זו עצמה מעצמותו ית', לא היו העולמות יכולים לקבל חיות ושפע, להיותן בבחי' גילוי עולמות - כ"א ע"י השתלשלות, דהיינו כשלשלת, הארה והארה דהארה. וכל מה שיורד ומשתלשל מטה מטה - הוא הארה דהארה מהעליון ממנו כו'.

But this is through a glow and radiance — "His splendor is over earth and heaven…" And even this radiance itself, coming from His very Essence, the worlds could not receive as life and flow, so as to exist as revealed worlds, except through hishtalshelus — a chain-like descent, a radiance and a radiance of a radiance. Whatever descends and comes down lower and lower is a radiance of a radiance of the level above it.9

וכל מיני מדרגות. ברבוי התחלקות העולמות ועליות וירידות - הכל הוא בבחי' זיו והארה אם רב ואם מעט.

And all the many levels — in the many divisions of the worlds, in ascents and descents — are all a matter of glow and radiance, whether much or little.

ויש בזה כמה מיני מדרגות זו למעלה מזו: כמו עוה"ב ותחיית המתים, ואלף הז': יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם, שהוא עילוי אחר עילוי - והכל הוא בזיו וההארה כו'.

Within this there are many levels, one above the other: such as the World to Come and the Resurrection of the Dead, and the seventh millennium, "the day that is entirely Shabbos and rest, for life everlasting" — each an ascent beyond the last; and all of it is only the glow and radiance.10

והנה יש ב' מיני השתלשלות: השתלשלות האורות בכלים בבחי' פנימי' - שהוא לפ"ע הכלי, שהכלי יכול להגבילו. ויש בבחי' מקיף,, דהיינו שאינו מוגבל בכלי.

Now, there are two kinds of hishtalshelus. There is the descent of the lights into vessels as an inner light (pnimi), in proportion to the vessel, so that the vessel can contain and limit it. And there is the encompassing light (makif), which is not limited by a vessel.[b]

ויובן זה בעבודת ה' שבלב - זו תפלה ברשפי אש.

This will be understood from the service of G‑d in the heart — this is prayer, with "flashes of fire."1112

שכאשר האהבה באה מהתבוננות: כי הוא חייך, וחיי החיים של כל העולמות - נמשך מזה תשוקת הנפש כאשר תוכל שאת, לפי מזגה ותכונתה.

When love comes from contemplating that "He is your life," the life of life of all the worlds, the soul's yearning that results is as much as it can bear, according to its nature and temperament.13

משא"כ כשהאהבה באה מחמת שישים אל לבו ויעמיק בעומקא דלבא "כי : אני ה' לא שניתי" כתיב."ולית מחשבה תפיסא כו'" - אשר ע"כ תכלה אליו נפש כל חי, להבטל במציאות ולהתכלל באחד ממש.

It is different when love comes because a person sets his heart and goes deep into the depths of his heart on what is written, "For I, G‑d, have not changed," and "no thought can grasp Him…" Then all living souls yearn for Him, to be nullified in their very existence and absorbed into the One.14

ולכן, כאשר ישים אל לבו ג"כ, ריחוקו מא"ס ב"ה, אשר ירדה הנפש, ותרד פלאים, בעלמא דפרודא כו' - תהי התגברות האהבה ביותר מאשר תוכל שאת, עד שאין כח בנפש לכלוא את האה"ר.

Therefore, when he also takes to heart his distance from the Ein Sof, blessed be He — how the soul has descended, "descended wondrously," into the world of separation — his love will grow stronger than he can bear, until the soul has no strength to contain the "great love."151617

וזהו בחי': "בכל מאדך בחילא יתיר כו'":

This is the level of "with all your might" (me'odecha) — "with surpassing strength…"18[c]

והנה כתיב: "פני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל" - שבחי' פני השור הוא למטה ממדרגת האריה במרכבה, שבחי' פני אריה הוא אל הימין כו', ואעפ"כ למטה בעוה"ז - הרי השור הוא בהמה טהורה והארי הוא חיה טמאה.

Now it is written: "The face of a lion on the right and the face of an ox on the left." The face of the ox is below the level of the lion in the Chariot, for the face of the lion is "on the right." Nevertheless, below in this world the ox is a kosher animal and the lion is a non-kosher beast.1920[d]

והענין. כי אדרבה מה שהוא למעלה במדרגה יותר גבוה, אין לו התלבשות בכלי למטה, להיות גילוי בחינתו כמו שהוא למעלה בקדושה.

The explanation is the reverse: what is higher in level has no enclothement in a vessel below, through which its quality could be revealed as it is above, in holiness.

וכמו אריה, שהוא בחי' גבורה: "גבור כארי", שהוא התגברות האור במאד מאד, עד שא"א להיות שורה ומתגלה קדושתו למטה בכלי שנכלל בקדושה, וכמו בהמה טהורה.

So with the lion, which is gevurah — "mighty as a lion": it is a light so overpowering that its holiness cannot rest and be revealed below in a vessel that is absorbed in holiness, as with a kosher animal.21

אלא ע"י דרך נפילת האור ברפ"ח נצוצין שבשבה"כ בג' קליפות הטמאות, ואז הוא בחי' חיה טמאה - שמקבל חיות מנפילות הנצוצים מארי דקדושה. אבל לא בהתגלות בחי' ארי' בדרך השתלשלות והתלבשות כבבהמה טהורה - רק בחי' מקיף מלמעלה. והוא בחי': לבונה כו' כמ"ש במ"א.

Rather, it comes only through the falling of the light — the 288 sparks of the breaking of the vessels into the three impure kelipos. Then it is a non-kosher beast, receiving life from the fallen sparks of the holy lion; not as a revelation of the lion by way of descent and enclothement, as in a kosher animal, but only as an encompassing light from above. This is the level of levonah (frankincense), as explained elsewhere.22

וזהו שעשו היה בכור, שהוא מבחי': "לפני מלך מלך כו' בהר שעיר בארץ אדום כו'".

This is why Esav was the firstborn: he is from the level of "before a king reigned… in Mount Se'ir, in the land of Edom…"23

ועשו היה מקור הז' מלכים שמלכו כו': וימת וימלוך וימת וימלוך כו' - שהוא בחי' שליא המקפת על הולד שקדמה לולד.

Esav was the source of the seven kings who reigned — "he died and he reigned, he died and he reigned…" — which is like the placenta that surrounds the child and comes before it.2425

והעיקר הוא הולד שנולד. ובצאתו, זורקין השליא כו' - שאינו מקבל רק בחי' מקיף.

But the essential thing is the child that is born; when it comes out, the placenta is thrown away… for it receives only from the encompassing light.

לפיכך עליהם נאמר: "רם על כל גוים הוי"ה", ויעקב: - יו"ד עקב, הוי"ה אלקינו. ואהבת את ה' אלקיך כו'. - הגם שיו"ד היא הארה מצומצמת: הלא מצער היא, ויכולה ליכנס בפנימי'.

Therefore of them it is said: "G‑d is high above all the nations." But Yaakov is yud and eikev ("heel"): "G‑d is our G‑d," and "You shall love G‑d your G‑d…" For the yud is a contracted radiance — "is it not small?" — and so it can enter within.26272829

ואין הכלי יכולה לקבל אלא ע"י צמצום כמו יו"ד כו', כדי שמזה יהיה לו רשפי אש והתלהבות בתפלה וכיוצא בה, שמפני שהיא הארה מועטת, יש כח בלב להיות מכילה.

The vessel can receive only through contraction, like the yud, so that from this he will have "flashes of fire" and fervor in prayer and the like; because it is a small radiance, the heart has the strength to contain it.

והמשכת אלקות מלמעלה ג"כ ע"י התלבשות כלים: "אשר קדשנו במצותיו" - רמ"ח אברין דמלכא. ובימי האבות שלא ניתנה תורה, היו להם עובדות אחרים: כמו: בארות ומקלות כו'.

Drawing down G‑dliness from above is likewise through enclothement in vessels: "Who has sanctified us with His commandments" — the 248 "limbs of the King." And in the days of the Patriarchs, before the Torah was given, they had other kinds of service, such as wells and rods….303132

משא"כ עכו"ם, לפי שהוא רם ונשא עליהם, דהיינו בחי' המקיף בלבד, אינו נכנס תוך פנימיותם להיות בטל אליו - רק הוא יש ונפרד בפ"ע שאין לו שייכות כלל,. הגם דקרו ליה אלקא דאלקיא:

Not so the nations: because He is high and exalted above them — only as an encompassing light — He does not enter within them so that they become nullified to Him. Rather, each is a separate entity of its own, with no connection at all, even though they call Him "the G‑d of gods."33

והנה הקרבנות הם העלאת מ"ן, להיות ריח ניחוח. דהיינו כמו ריח שהוא משיב את הנפש, כך הקרבנות הם מעלים מ"ן, בבחי' ריח - שיהיה ניחוח להוי"ה, גילוי המשכת והשראת שכינתו, שיהא שורה ומתגלה בחי' אלקות בנפשו. וזהו: ניחוח - לשון ירידה, דהיינו שיהא ירידה והשתלשלות אלקות מעילה לעילה עד שיכנס ויתגלה בנפש האדם בתוכו ובפנימיותו ממש.

Now, the offerings are the raising of mayin nukvin, to be "a pleasing fragrance" (rei'ach nichoach). Just as a fragrance restores the soul, so the offerings raise mayin nukvin as a "fragrance," to be "pleasing" to G‑d — the revelation, drawing down and dwelling of His Presence, so that G‑dliness rests and is revealed in a person's soul. This is nichoach: an expression of descent, that G‑dliness should descend and come down from cause to cause until it enters and is revealed within the person's soul, in his very innermost being.3435[e]

והטעם, כי הנה ענין העלאת מ"ן היינו כמו שמביאין למלך דבר חדש, בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדרגת המלך - שע"י דבר חדש הוא ממשיך לב המלך.

The reason is that raising mayin nukvin is like bringing a king something new, so that he will turn to a small and lowly request compared with the king's greatness and level: through something new he draws the king's heart.

כמו ע"י צפור המדברת, הגם שבנ"א מדברים בבינה יתירה, אך מצד החידוש שהצפור תדבר עי"ז ימשיך ויעורר: לב מלכים אין חקר - שיפנה לבקשת ההדיוט.

Like a talking bird: although people speak with far greater understanding, the novelty of a bird talking will arouse "the heart of kings, which is unsearchable," to turn to the commoner's request.36

ולכן העלאת מ"ן תלוי באתעדל"ת דייקא, נפשות ישראל המלובשים בגוף כו'.

Therefore the raising of mayin nukvin depends specifically on the arousal from below — Jewish souls enclothed in a body….37

הגם שהמלאכים עומדים ברום עולם, ותמיד מששת ימ"ב בלי הפסק אומרים: ביראה קדוש. גם בדעת יותר ידברו, שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על ה' לאין קץ. משא"כ למטה, שיש מחשבות זרות רבות הטורדות ומפילות לב האדם, וגם האהבה שמעורר - חולפת ועוברת ויש לה הפסק וכו'.

Although the angels stand at the heights of the universe and constantly, since the six days of Creation, without pause say "with awe: Holy," and speak with even greater understanding, for their comprehension is great and immense and they delight in G‑d without end — below it is different: many foreign thoughts distract and cast down a person's heart, and the love he arouses passes and fades and is interrupted….38

אך בשביל החדוש שבזה, שהרי כח זה באדם למטה להיות מדבר הוא מאכילה ושתיה.

But because of the novelty in it: man's power of speech below comes from eating and drinking.

ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות.

One who does not eat for three days becomes weak and lacks the full power of speech.

וכן כמה מניעות שתלוי בגשמיות, כמו מניעת הקור כו' - הרי כח הדבור שלמטה, שחיותו מדברים גשמיים - דבר זה יקר מאד בעיני ה'.

So too many hindrances depend on physicality, such as cold…. So the power of speech below, whose life comes from physical things — this is very precious in G‑d's eyes.

וכמשל צפור הנ"ל. וכן כל הקרבנות כבשים ועזים הוא מהתלבשות בי"ע כו'.

As in the parable of the bird above. And so all the offerings, sheep and goats, come from the enclothement in Beriah, Yetzirah and Asiyah….

ולכן כשעולה למעלה - הוא דבר חדש מה שלא נראה כן בעולמות עליונים.

Therefore, when it rises above, it is something new, something not seen like that in the higher worlds.

ולכן הם המעלים מ"נ, ולכן נק' בשם מנחה. מנחה ר"ת - מ"ן = מיין נוקבין. ח' חכמה, ומזל הח': "נוצר חסד" ומשפיע בה': בה' בראם - היא בחי' כנ"י.

That is why they raise mayin nukvin, and that is why it is called minchah. Minchah is an acronym: mem-nun = mayin nukvin; ches is Chochmah, and the eighth mazal, "He preserves kindness," which flows into the hei — "with the hei He created them" — the level of Knesses Yisrael.3940

(גם לשון מנחה מל' ניחוח)

(The word minchah is also related to nichoach.)

והנה לע"ל כתיב: "אז אהפך אל עמים שפה ברורה כו'". וכן דהע"ה אמר: "הודיעו בעמים עלילותיו".

Now, of the Time to Come it is written: "For then I will turn the nations to a pure language…" And King David said: "Make known His deeds among the nations."4142

וכתיב: "הבו לה' משפחות עמים כו' ויאמרו בגוים כו'".

And it is written: "Render to G‑d, O families of the nations…; let them say among the nations…"43

ולהבין מה לנו להזכיר את עובדי כוכבים?

We must understand: why should we speak of the idol-worshippers at all?[f]

אך הענין, כי הנה כל הבירורין הוא מבחי' עמים, ששם נפלו רפ"ח הנצוצין, והוא ע"י בחי': לבונה - שהוא המקיף שעליהם, שהוא יתברר ויעלה למעלה בקדושה, ויהיה עשו במדרגתו הגבוה: לפני מלך מלך כו' - מעולם התהו בקדושה.

The explanation is that all the refining (birurim) is from the level of the nations, where the 288 sparks fell. This is through the level of levonah — the encompassing light over them — which will be refined and rise up into holiness, and Esav will be at his high level: "before a king reigned…" — from the world of Tohu, in holiness.

כי יעקב - י' עקב הוא בחי' פנימי': "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל", ואתם קרויים אדם, אדם מ"ה, עולם התקון.

For Yaakov — yud eikev — is the inner level: "He established a testimony in Yaakov and set a Torah in Israel"; and "you are called adam," adam being Mah (45), the world of Tikkun.444546

ולע"ל יתברר גם עשו שמעולם התהו בחי' המקיף, שיהי' בחי' מקיף דקדושה ויוכלל הכל ביעקב, שיהי' ליעקב גם בחי' המקיף, שהוא בחי' ומדרגה יותר עליונה, שם ס"ג, שהוא גדול משם מ"ה, ואשת חיל כו':

In the Time to Come Esav, who is from the world of Tohu, the encompassing level, will also be refined, so that he becomes a holy encompassing light and everything is included in Yaakov. Yaakov will then also have the encompassing level, which is higher — the Name Sag, which is greater than the Name Mah — and "a woman of valor…"4748

והנה כפי ההמשכה שלמעלה כך צ"ל המ"ן שמלמטה.

Now, as the drawing down from above, so must the mayin nukvin from below be.

וכדי להמשיך בחי' המקיף עליון דקדושה - צ"ל העלאת מ"ן בבחי' מקיף דהיינו למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת וכנ"ל. ובפרט כשרואה בנפשו הפחיתות, מרבות מחשבות המעיקים וטורדים ומפילים - אזי צריך הוא לצעוק אל ה' בצר לו, למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת.

To draw down the holy supernal encompassing light, the mayin nukvin must be raised on the encompassing level — beyond what the soul can bear, as above. And especially when he sees his own lowliness, the many oppressive thoughts that distract and cast him down — then he must cry out to G‑d from his distress, beyond what his soul can bear.

ולכן כשראה יעקב את עשו למטה קם עליו - הקריב מנחה, היא העלאה לעשו אחיו שלמעלה מעולם התהו, ששם הוא אחיו.

So when Yaakov saw Esav rising against him below, he offered a minchah — an elevation to Esav "his brother" above, in the world of Tohu, where he is his brother.[g]

כי יעקב יש לו ב' בחי': רו"ש. - שוב בבחי' י' עקב, ורצוא בבחי' ביטול לגמרי כו', להמשיך בחי' המקיף עליון. ואזי יהי' עשו שלמטה ממילא בטל, ואזי יקוים: "אז אהפך אל עמים" - כי מעשה אבות סימן לבנים, שהם עשו הכנה לבניהם לע"ל במעשיהם.

For Yaakov has two levels, ratzo vashov: "returning," as yud eikev; and "running," as complete self-nullification…, to draw down the supernal encompassing light. Then Esav below will automatically be nullified, and "Then I will turn the nations" will be fulfilled — for the deeds of the Patriarchs are a sign for their children: through their deeds they prepared their children for the Time to Come.495051

והנה העלאת מ"ן של התקון גלוי וידוע לנו ע"פ התורה: "פרים בני בקר שנים כו'" - בפסח כך, ובשבועות כך כו'.

Now, the mayin nukvin of Tikkun are revealed and known to us from the Torah: "two young bulls…" — so for Pesach, so for Shavuos….52

משא"כ העלאת מ"ן לעולם התהו - אין אתנו יודע עד מה, האיך ומה הם הקרבנות, ואיזה שיעור.

But the mayin nukvin raised to the world of Tohu — none of us knows what they are: how, which offerings, and in what measure.

רק יעקב אע"ה ידע ענינם. וכך שלח קרבנות: עזים מאתים כו', שהם קרבנות אחרים אשר לא כתובים בתורה בקרבנות דתקון, ושיעורים אחרים. ולכן הקריב גם גמלים שהם טמאים בקרבנות דתקון. אך בקרבנות דתהו כתיב: "מי יתן טהור מטמא כו'". ששם: כחשכה כאורה כו', קטן וגדול שם הוא כו', השוה ומשוה כו'.

Only Yaakov our father, peace be upon him, knew them. So he sent offerings — "two hundred she-goats…" — offerings not written in the Torah among the offerings of Tikkun, in other measures. He therefore also offered camels, which are impure among the offerings of Tikkun. But of the offerings of Tohu it is written: "Who can bring the pure out of the impure…" — for there "darkness and light are alike…," "small and great are there alike…," "He makes equal…"5354555657

וזהו ענין: "ויחבקהו" - שעשו חיבק את יעקב, ובכ"מ הזכר מחבק. וכמ"ש: "וימינו תחבקני" - שהמשפיע מחבק את המקבל, ומקיפו מכל צד להגביהו למעלה כו'.

This is the meaning of "he embraced him": Esav embraced Yaakov, and everywhere it is the male who embraces, as it is written, "His right hand embraces me" — the giver embraces the receiver, surrounding him on every side to raise him up….5859[h]

והיינו לפי שעשו שרשו מבחי' מקיף, מעולם התהו.

This is because Esav's root is from the encompassing level, from the world of Tohu.

אך הדרך שיגיע לזה הוא ע"י כי: "והוא עבר לפניהם", בחי': "והוא כו'", ואח"כ: "וישתחו ארצה שבע פעמים" - בחי' נפ"א ללקט נצוצין. עד: גשתו עד אחיו - פי', עד שגשש ופגע באחיו, דהיינו שליקט את הטוב שבעשו, בחי' לבונה, שעי"ז הוא אחיו של יעקב - שהמקיף והפנימי נלקחו ממקום א'.

But the way to reach this is: "He went ahead of them" — the level of "He…" — and then "he bowed to the ground seven times," the level of nefilas apayim, to gather sparks; "until he drew near to his brother" — meaning, until he reached and met his brother, that is, he gathered the good within Esav, the level of levonah. Through this he is Yaakov's brother: the encompassing and the inner were taken from one place.6061

ואזי: "וירץ עשו לקראתו" - עשו הוא כח המלובש בעשו הגשמי, רץ ממטה למעלה לקראתו.

Then "Esav ran to meet him": "Esav" is the power enclothed in the physical Esav, which ran from below upward to meet him.

וכמשל הנרות שבטלים לאבוקה, כאשר נקרבו אורם לאור האבוקה כו'.

Like candles that are nullified to a torch when their light is brought close to the torch's light….

ואחר שנברר בחי' הטוב שבו, אזי: ויחבקהו - מלמעלה למטה, שנכנס המקיף עליון ג"כ ביעקב. ונמצא שנכללו ביעקב כל הבחי' כנ"ל.

And once the good in him was refined, then "he embraced him" — from above to below: the supernal encompassing light also entered Yaakov. So all the levels were included in Yaakov, as above.

ועי"ז: וישקהו - בחי' נשיקין, ונקוד עליו - בחי' נקודות הוא בחי' חכמה. והיינו לפי שבשבירה היה הסתלקות חכמה, ועתה אחר הבירור הנה נתגלה. ואח"כ:

Through this, "he kissed him" — the level of "kisses"; and "there are dots over it" — the level of "dots" (nekudos), which is Chochmah. For in the breaking Chochmah departed, and now, after the refining, it was revealed. And then:62

ויבכו - הנה בכיה היא מפני שמחה או מרירות: שע"י כיווץ במוח דוחה המותרות בליחות הדמעות.

"They wept": weeping comes from joy or from bitterness. Through a contraction in the brain, the excess is pushed out as the moisture of tears.

וע"י שמחה הוא כמ"ש בזוהר שה"ש גבי ר"ע שזלגו עיניו כו'.

Weeping from joy is as told in the Zohar on Shir Hashirim about Rabbi Akiva, whose eyes streamed with tears….

והיינו לפי שהשמחה הוא התפשטות החיות כמ"ש: "ושמועה טובה טובה תדשן עצם". וכמעשה דאספסיינוס כו', - הוא הילוך הדם בעורקים. וכן ברוח - החיות שבו. וכן בהמשכות מוחין חדשים - כי יש בחי' עבור יניק' מוחין.

For joy is an expansion of life, as it is written: "Good news fattens the bone"; as in the story of Vespasian… — the flow of blood in the veins. So too in the spirit — its vitality. And so too in the drawing down of new mochin — for there are the stages of ibbur, yenikah and mochin.636465

והנה כשיש כלי למטה לקבל השמחה אז היא מתפשטת ונותנת מוחין חדשים.

When there is a vessel below to receive the joy, it spreads and gives new mochin.

וכן עי"ז מתפשט רוח החיים לדשן עצם כנ"ל.

So too the spirit of life spreads through it and "fattens the bone," as above.

אבל כשהכלי שלמטה קטן מהכיל, אזי מתקבץ במוח ודוחה המותרות בליחות הדמעות.

But when the vessel below is too small to contain it, it gathers in the brain and pushes out the excess as the moisture of tears.

וענין זה היה ג"כ גבי יעקב ועשו - שהי' התגלות בחי' כתר למעלה מעלה כו', והיה רוב שמחה שנתקרבו כ"כ מעלה מעלה עם מה שנפל למטה מטה בריחוק בשבה"כ, עשו ויעקב כמו שני אחין שלא ראו זא"ז זמן רב מאז היה שבה"כ.

This was the case with Yaakov and Esav: there was a revelation of the level of Keser, higher and higher…, and there was great joy that what is highest drew so close to what had fallen lowest, far away, in the breaking of the vessels — Esav and Yaakov like two brothers who had not seen each other for a long time, since the breaking of the vessels.[i]

וז"ש לע"ל: "בבכי יבאו", שע"י בחי' בכיה דוקא שהוא ע"י התגלות מדרגות הגבוהות כו'.

This is what is written of the Time to Come: "They will come with weeping" — specifically through weeping, which comes from the revelation of the higher levels….66

ובתחנונים אובילם אל נחלי מים:

"…and with supplications I will lead them to streams of water."

Flow of the maamar (where the Alter Rebbe is heading)

a. He opens by asking why Yaakov's gift to Esav is called minchah, noting that every offering is called minchah. The answer comes later: minchah is the raising of mayin nukvin, and Yaakov raised it to Esav's root in Tohu.

b. The introduction distinguishes inner light, limited by the vessel, from encompassing light, which is not. The whole maamar builds on this: Yaakov is the inner light, Esav the encompassing light.

c. Here the two kinds of light appear in prayer: love within the soul's measure (inner) and love beyond what it can bear (encompassing). He returns to this when he explains what Yaakov raised up.

d. The question of the lion and the ox shows that the highest light cannot be enclothed in a vessel below, and so below it appears "impure." This is how he will explain Esav.

e. Now he returns to the opening question of minchah, explaining that offerings are the raising of mayin nukvin, which draws G‑dliness into the soul's innermost being.

f. A new question: why do the verses speak of the nations? The answer ties the refining of the nations to Esav, who in the future will rise to his root in Tohu.

g. Here he reaches the opening verse: the gift Yaakov sent was mayin nukvin raised to Esav, his "brother" above, in the world of Tohu.

h. From here he explains the following verses in order: "he went ahead," "he bowed," "Esav ran," "embraced him," "kissed him," "they wept."

i. The weeping of Yaakov and Esav is a sign of the future redemption — "they will come with weeping" — when Tohu and Tikkun are joined.

Notes

1. Bereishis 32:14: "He lodged there that night, and he took from what had come into his hand a gift (minchah) for Esav his brother."

2. Bereishis 4:4: "And Hevel also brought of the firstborn of his flock and of their fat, and G‑d turned to Hevel and to his offering (minchaso)." An animal offering is thus called minchah.

3. Vayikra 2:1 ff.: "When a person brings a meal-offering (minchah) to G‑d, his offering shall be of fine flour"; and 2:5–7, the meal-offering on a griddle and in a pan.

4. The general name minchah covers all offerings; the specific meal-offering (of flour) is one particular kind — as the Torah uses general and particular terms.

5. Based on Berachos 26b: "The prayers were instituted to correspond to the daily offerings."

6. Responsa Emunas Shmuel, §20.

7. Malachi 3:6: "For I, G‑d, have not changed." "No thought can grasp Him" — Tikkunei Zohar, introduction (Pesach Eliyahu).

8. Divrei Hayamim I 29:14: "For everything is from You, and from Your hand we have given to You."

9. Tehillim 148:13: "Let them praise the name of G‑d, for His name alone is exalted; His splendor is over earth and heaven." His name itself is exalted beyond the worlds; only His "splendor" — a glow and radiance — rests on heaven and earth.

10. Tamid 33b (Mishnah Tamid 7:4): "A psalm, a song for the Shabbos day — a song for the Time to Come, for the day that is entirely Shabbos and rest for life everlasting." "The seventh millennium": Sanhedrin 97a, "The world exists for six thousand years, and one [thousand] it lies desolate."

11. Taanis 2a: "What is the service of the heart? This is prayer."

12. Based on Shir Hashirim 8:6: "Its flashes are flashes of fire, a flame of G‑d."

13. Devarim 30:20: "To love G‑d your G‑d, to listen to His voice and to cleave to Him, for He is your life."

14. Malachi 3:6; Tikkunei Zohar, introduction (above). Contemplating that He is beyond change and beyond any grasp brings the soul to yearn to be wholly nullified in Him, beyond the measure of its vessel.

15. Based on Eichah 1:9: "She has descended wondrously."

16. "The world of separation" — this physical world, where created beings appear separate from G‑dliness.

17. Ahavah rabbah, "great love": a love beyond reason and understanding, which the soul cannot contain.

18. Devarim 6:5: "You shall love G‑d your G‑d with all your heart, with all your soul and with all your might (me'odecha)": with a power beyond the measure of the vessel.

19. Yechezkel 1:10: "The face of a lion on the right… and the face of an ox on the left."

20. The ox is a kosher animal, fit to be eaten and offered; the lion is a non-kosher beast.

21. Avos 5:20: "Be… mighty as a lion to do the will of your Father in Heaven."

22. The 288 sparks of holiness that fell in the "breaking of the vessels" of the world of Tohu and became enclothed in the three impure kelipos.

23. Bereishis 36:31: "These are the kings who reigned in the land of Edom before a king reigned over the Children of Israel." In Kabbalah these kings represent Tohu, which preceded the world of Tikkun.

24. Bereishis 36:33 ff.: "Bela died, and Yovav… reigned in his place," and so on. The seven kings of whom it says "he died" are the seven attributes of Tohu that were broken.

25. As the placenta surrounds the child and comes before it, and is discarded once the child is born, so Tohu preceded Tikkun and surrounds it.

26. Tehillim 113:4: "G‑d is high above all nations; His glory is above the heavens."

27. The name Yaakov is read as yud and eikev, "heel": the yud (Chochmah) is drawn down and enclothed even in the "heel." Devarim 6:4: "Hear O Israel, G‑d is our G‑d, G‑d is one."

28. Devarim 6:5 (above).

29. Based on Bereishis 19:20: "Is it not small?" The yud is a small letter, and therefore it can enter within the vessel.

30. The text of the blessing over a mitzvah (Siddur).

31. Based on Tikkunei Zohar 30: "The 248 commandments are the 248 'limbs' of the King"; cited in Tanya, ch. 23.

32. Such as the wells dug by the Patriarchs (Bereishis 26:18) and Yaakov's rods (Bereishis 30:37), through which they drew down G‑dliness before the Torah was given.

33. Menachos 110a: "They call Him the G‑d of gods."

34. Mayin nukvin, "feminine waters": the arousal and elevation from below that draws down influence from above.

35. Based on Vayikra 1:9: "A burnt-offering, a fire-offering, a pleasing fragrance to G‑d."

36. Mishlei 25:3: "The heavens for height, the earth for depth, and the heart of kings is unsearchable."

37. Isarusa delesata: the arousal from below.

38. Based on the blessing Yotzer Or in the morning prayers (Siddur): the angels "say with awe: Holy."

39. The Thirteen Attributes of Mercy are called the thirteen mazalos; "He preserves kindness" (notzer chesed) is the eighth (ches) of them.

40. Based on Menachos 29b: "Behibar'am — He created them with the letter hei." Knesses Yisrael is Malchus, the final hei of the Name.

41. Tzefaniah 3:9: "For then I will turn the nations to a pure language, that all of them call in the name of G‑d, to serve Him with one accord."

42. Divrei Hayamim I 16:8 (David's song); also Tehillim 105:1: "Make known His deeds among the nations."

43. Divrei Hayamim I 16:28: "Render to G‑d, O families of the nations"; and 16:31: "Let them say among the nations, G‑d reigns." Similarly Tehillim 96:7.

44. Tehillim 78:5: "He established a testimony in Yaakov and set a Torah in Israel."

45. Bava Metzia 114b: "You are called adam."

46. The numerical value of adam is 45 (mah), like the Name Havayah spelled out with alefs, the Name of the world of Tikkun.

47. The Name Sag (63) — Havayah spelled out with yuds — which is higher than the Name Mah (45).

48. Based on Mishlei 12:4: "A woman of valor is the crown of her husband" — the lower level will rise to become a crown that surrounds the higher.

49. Ratzo vashov: "running and returning."

50. Tzefaniah 3:9 (above).

51. Based on the Sages (Tanchuma, Lech Lecha 9): "Whatever happened to the Patriarchs is a sign for their children."

52. Bamidbar 28:19: "Two young bulls, one ram and seven lambs" — the additional offerings set out in the Torah, these for Pesach, these for Shavuos.

53. Bereishis 32:15–16: "Two hundred she-goats and twenty he-goats, two hundred ewes and twenty rams, thirty nursing camels with their young."

54. Iyov 14:4: "Who can bring the pure out of the impure?"

55. Tehillim 139:12: "Darkness and light are alike."

56. Iyov 3:19: "Small and great are there alike."

57. From the High Holiday hymn Vechol Ma'aminim: "He makes equal small and great." In Tohu, above the limits of vessels, there is no difference between pure and impure, darkness and light.

58. Bereishis 33:4: "Esav ran to meet him, embraced him, fell on his neck and kissed him, and they wept."

59. Shir Hashirim 2:6: "His right hand embraces me."

60. Bereishis 33:3: "He went ahead of them and bowed to the ground seven times, until he drew near to his brother."

61. Nefilas apayim, "falling on the face" (the Tachanun prayer).

62. See Rashi on Bereishis 33:4: "Vayishakehu — there are dots over it" in the Torah scroll.

63. Mishlei 15:30: "Good news fattens the bone."

64. Gittin 56b: when Vespasian heard the good news, his foot swelled and would not go into his shoe — "Good news fattens the bone." Joy makes the body expand.

65. Ibbur, yenikah, mochin — "gestation, nursing, maturity": the three stages in the growth of a partzuf.

66. Yirmiyahu 31:9: "They will come with weeping, and with supplications I will lead them; I will bring them to streams of water."

Leave Feedback

{# Keyboard shortcuts: Alt+Left = previous shiur, Alt+Right = next shiur. Ignored while typing in a box or editor so Alt+arrow word-jumping still works there. #}