Audio begining of mamer version 2
ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו כו' ויעבר את מעבר יבק ויקחם ויעברם את הנחל כו'[1].
פירוש: יב"ק - הוא "יחוד ברכה וקדושה".
והענין, דהנה כתיב[2]: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם". ופירוש: "הנהר" - הוא בחינת: "בינה". כמו שכתוב[3]: "ונהר יצא מעדן כו'". ושרש האבות, הוא מ"עבר הנהר". - היינו מבחינת הכתר, שהוא למעלה מהנהר הנזכר לעיל. רק, שמשם נמשכו האבות, ונשפלו למטה, בעבר השני של הנהר, בז"א (זעיר אנפין) דאצילות.
(ועיין בזהר פרשות אמור מה שכתוב על פסוק זה)
ויעקב שרצה שימשיך לו המקיף דתהו, הנזכר לעיל, שלפני אצילות, הוצרך מתחלה: לעבור את הנהר הנזכר לעיל. וזהו: "ויעבר את מעבר יבק". - כי בחינת: "יחוד ברכה וקדושה", הוא הכל בחינת "נהר" הנזכר לעיל, שעל ידו נמשכו כל השפעות, ויחוד אורות עליונים. כמו שכתב: "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן כו'". וכשעבר את הנהר, והגיע לבחינה שלמעלה מהנהר הנזכר לעיל,
אז לא רחוק הוא מן המקיף דתהו הנזכר לעיל שלפני האצילות.
וזהו: "ויעבר את אשר לו". - כל מה שתיקן, העלה הכל לשם. אך הוא בעצמו נשאר למטה עדיין.
כמו שכתוב:[4] "ויותר יעקב לבדו". - כי רצה לברר את עשו, שהוא עדיין בשבירה, כמו שהודיעוהו המלאכים כו'. והוא ענין:[5] "ויאבק איש עמו" כנודע:
ולהבין, כללות ענין כוונת יעקב, בהמשכת המקיף דתהו, לעולם התקון? וגם יובן זה בעבודת ה'.
הנה ידוע, דיעקב הוא בחינת: "תפארת", שמחבר ב' הפכים, שהן חסד וגבורה. - כי על ידי התכללות ב' הפכים יחד, הוא עיקר "התפארת". (כמו בגוונים, כשמורכבים ב' וג' גוונים יחד, הוא עיקר היופי) והמשכת והתגלות אור אין סוף, בקו האמצעי כו'. לכך, רצה גם כן לחבר ולייחד גם כן, המקיף דתהו, עם האור פנימי דתקון, שהם גם כן ב' הפכים. שיתחברו יחד, ואז יהיה גילוי אור אין סוף.
(ועיין בזהר פרשת תרומה דף קע"ה עמוד ב' על פסוק והבריח התיכון. ושם דף קע"ו ע"א):
וביאור הדברים. הנה יש ב' בחינות בעבודת ה'. הא': האהבה ברשפי אש, בתגבורת מאד - לצאת מן הגוף, וליפרד מן הפתילה כו'. והוא בחינת אהבה רבה, שאין כלי הלב מכילה אותה, כי לא יכיל הלב ההתפעלות העצומה - לכן, לא יוכל לעמוד בכלי גופו. וחפץ לצאת מנרתקה, חומר הגוף.
והב': בחינת התפעלות המתיישב בכלי הלב. ועיקר ענינה, הוא בחינת המשכת אלקות מלמעלה למטה דוקא, בכלים מכלים שונים, בתורה ומצוות. וזהו ענין: "רצוא ושוב".
והנה בחינת עולם התהו הנזכר לעיל - היה בבחינת רצוא, לכן נסתלקו האורות מן הכלים, כמו האהבה רבה ליפרד מן הפתילה והכלים כו'. אבל התקון, הוא בחינת שוב. והוא בחי' תורה ומצוות. ו[6]"בעל כרחך אתה חי", להיות בתוך הגוף, להמשיך אור אין סוף בכלים מכלים שונים.
וזה היה ההפרש גם כן באותן ד' שנכנסו לפרדס[7]: בן עזאי - הציץ ומת. ובן זכאי - הציץ ונפגע. רק ר' עקיבא - נכנס בשלום, ויצא בשלום. כי בן עזאי היה בבחינת רצוא דאהבה רבה הנזכר לעיל, בבחינת כלות הנפש, ולא רצה להיות נשפל בבחינת שוב. לכך לא רצה לישא אשה, ואמר:[8] "אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים". לכן: "הציץ ומת" - שנסתלק לגמרי מן הכלי, כנזכר לעיל:[9] "כי עזה כמות, אהבה כו'".
אכן, אין זה דרך התורה, שהיא בבחינת תקון. כי:[10] "לשבת יצרה". ו"בעל כרחך אתה חי". לכן רבי עקיבא שהיה מבחינת תקון: "נכנס בשלום ויצא בשלום". - שהיה המים נוקבים ומים דכורין שלו, דהיינו בחינת הרצוא ושוב, במדה ומזיגה נכונה, שלפי ערך הרצוא כן היה השוב אחר כך.
וזהו: "נכנס בשלום כו'" - הוא בחי' קו האמצעי, המייחד ומחבר את הב' קוין, ימין ושמאל, שהם בחי' רצוא ושוב. לכך היה העלאת מים נוקבים שלו, שהוא ענין שנכנס לפרדס, במדה ומזיגה נכונה, בבחינת רצוא ושוב. ו"נכנס בשלום", בבחינת מים נוקבין. "ויצא בשלום", בבחינת המשכת מים דכורין, בחינת שוב.
(ועיין מה שכתוב, פרשת ויצא גבי: "בשלום" - ב' בחינות שלום. עיין שם בדבור המתחיל והיה)
מה שאין כן בן עזאי, ששרשו היה מבחינת תהו, ששם הוא בחינת שני קוין כנזכר לעיל, בענין: "ויחץ כו' לשני מחנות" - לכך לא היה התחברות הרצוא ושוב במזיגה נכונה: "והציץ ומת כו'", התגברות הרצוא כו'.
ולכן היה רבי עקיבא מקור כל התורה שבעל פה. כי[11] סתם משנה רבי מאיר וסתם ספרא רבי יהודה כו' וכולהו אליבא דרבי עקיבא. והוא לפי שהתורה גם כן היא מבחינת התקון, ויש בה התכללות ב' ההפכים דרצוא ושוב כמו שכתוב:[12] "מימינו אש דת למו כו'". לכן היה גילוי התורה ע"י ר"ע שהיה בו בחי' זו כנ"ל:
ועתה יובן ענין כוונת יעקב לייחד ולחבר המקיף דתהו עם האורות וכלים דתקון, היינו שיהיה תמיד רצוא ושוב במזיגה אחת, שלפ"ע הרצוא כן השוב. דהיינו שיהיה האהבה רבה ברשפי אש ליפרד מן הפתילה כו', ואעפ"כ יהיה אח"כ בחי': שוב לאחד. ובעל כרחך אתה חי - להמשיך אא"ס למטה דוקא בתומ"צ (כמ"ש בתניא פ' נג). וה"ז יחוד והתחברות המקיף דתהו עם כלי דתקון.
וז"ש ביעקב:[13] ויבא לו יין, ופי' בזוהר: דארמי מיא לגו חמרא[14]. - כי יין הוא בחי' רצוא, גבורות ורשפי אש ממטה למעלה, ויעקב ארמי מיא - בחי' שוב. ולכן: ויבא לו יין כו' הוא בתרי טעמי[15] שהוא התכללות הרו"ש, מים ויין כו'.
ולכן איתא: דיעקב הוא שלימו דאבהן - כי לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, מפני שהיה אברהם מדת החסד הפשוט בלא מזיגה, לכך נתפשט יותר מדאי עד שאמר:[16] "לו ישמעאל כו'". ויצחק היה בבחי' גבורה כו'. אבל יעקב הוא שלימו דאבהן, התכללות ההפכים רצוא ושוב כנ"ל: