ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם כו'^[1].

פירוש שהתפלל שיומשך אליו המקיפים דקדושה של האבות, לעזור לו, שיוכל להמשיך המקיף דתהו הנזכר לעיל, שיתגלה למטה. ועל ידי זה גם כן: "הצילני נא מיד עשו" כו' שלמטה.

ויחץ את העם כו' לשני מחנות כו'^[2].

הנה הטעם שחלק לשני מחנות דוקא. יובן על פי הקדמה הידוע, שעיקר ההפרש בין עולם התהו לעולם התקון. שבעולם התהו היו הספירות מפורדים זה תחת זה. אבל בעולם התקון, הם בציור קוין. - דהיינו ג' קוין, ימין ושמאל ואמצע. שהקו האמצעי הוא המחבר ומייחד גם כן ב' הקוין דימין ושמאל, להיות מתכללים יחד. כידוע, דתפארת הוא הממוצע בין חסד וגבורה ומחברם יחד.

ולכך ישראל שהם בבחינת התקון, אומרים: ג' פעמים קדוש דוקא. וכתיב בהם גם כן^[3]: "והייתם לי סגולה". - שהסגו"ל הוא ג' נקודות, בחינת ימין ושמאל ואמצע, כו'. 

אבל בעולם התהו, שהיו בבחינת פירוד, זה תחת זה, ולא נתייחדו יחד - הרי זה רק בחינת ב' קוין, שהחסד הוא בפני עצמו והגבורה הוא בפני עצמו. 

וכמו שכתוב ביאור הדברים במקום אחר. שהענין הוא, לפי שבתהו היו האורות מרובים והכלים מועטים, ולכן מצד קוטן הכלי לפי ערך האור, על כן אין הכלי יכולה להכיל ב' הפכים: חסד וגבורה יחד.

על דרך משל באדם, מי ששכלו קטן לא יכיל ב' הפכים כלל, אלא אם יטה שכלו לזכות - לא ימצא אז שום שכל לחוב, ולא יסבול שום נטיה לחוב בלבו אלא רק טוב וחסד בלבד. ובהיפוך, כאשר יטה לחוב - לא יסבול כלל נטיה לזכות. ונמצא אינו אלא בקו א' תמיד. פעמים בקו הימין לזכות, ופעמים בקו השמאל לחוב. והרי הקוין מפורדים, שכשהוא בבחינת חסד לא יוכל לסבול בחינת דין, וכן להיפוך. וזהו הנקרא בחינת ב' קוין - שהחסד הוא בפני עצמו והגבורה בפני עצמה.

אבל בתקון, שהתפארת מכריע בין חסד וגבורה, היינו שגם בשעת הדין יוכל להיות גם כן נטיה לזכות, וכן להיפך. - לפי שבתקון האורות מועטים והכלים מרובים, נמצא הכלי רחב לקבל גם ב' הפכים.

וכמו באדם שדעתו רחבה, יוכל לסבול ב' הפכים יחד, וישכנו במוחו ולבו. שמצד זה יש סברא לזכות, אף על פי שמצד אחר יש סברא לחוב כו'.

והרי בתקון מתייחדים חסד וגבורה יחדו. וזהו ענין ג' קוין. 

(ועיין מה שכתוב מזה לקמן פרשת יתרו בדיבור המתחיל, להבין ביאור ענין האבות הן הן המרכבה) 

ואמנם בעובדא זו דיעקב ועשו, שהיה יעקב צריך להמשיך לו המקיף דתהו, שהוא בחינת האור דתהו שבלי גבול כו' - לכך הוצרך להעלות מ"ן לשם. וידוע שהמים נוקבין צריך להיות לפי אופן ההמשכה שרוצה להמשיך, משום שלפי אופן ההעלאה כך היא ההמשכה. 

והואיל וכן, מאחר שבתהו היה רק ב' קוין כנזכר לעיל, לכך הוצרך יעקב לעשות עצמו גם כן בדוגמא זו. וזהו: "ויחץ את העם כו' לשני מחנות", להיות דוגמת עולם התהו, שלשם היה זה תחת זה, ולא בציור ג' קוין כנזכר לעיל. ועל ידי זה יתקשר בעולם התהו להמשיך האור מקיף כו'.

ומזה הטעם עצמו^[4] יובן הטעם מה שהקריב יעקב המנחה עזים מאתים כו'. - שענין מנחה זו היא העלאה מים נוקבין להמשיך המקיף הנזכר לעיל, והוא על דרך ענין הקרבנות, שהם העלאת מים נוקבין להמשיך מים דוכרין כנודע. ואף על פי כן היתה מנחתו שלא על דרך אופן ומשפט הקרבנות שבתורה כו'.

בהיות שמעשה הקרבנות הוא מבהמות טהורים ושחוטים דוקא. אך השחיטה כשירה בזר. ולא מצינו קרבן בתורה בחי - רק בשעיר דעזאזל. וגם בקרבנות לא היו מקריבים רק החלב והדם. והמנחה הזאת ששלח יעקב לעשו היו בהמות טמאות גם כן, כמו שכתוב^[5]: "גמלים מניקות כו'", וגם שהן חיין, ולא שחוטין.

והענין הוא משום שהעלאת מים נוקבין שהיא המנחה דיעקב, הוא להמשיך מים דכורין מבחינת המקיף דעולם התוהו. והמים נוקבין והמים דכורין דעולם התהו הוא משונה ובאופן אחר מן המים נוקבין ומים דכורין דעולם התקון, שהוא ענין הקרבנות שבתורה.

שהתורה היא מבחינת עולם התקון דאצילות, והיינו, כי עולם התקון הוא בחינת אור פנימי, שהאורות מתצמצמים ונתפסים בתוך הכלי, ומאחר שהאור יכול להתיישב בתוך הכלי, זהו הוראה שכבר נתצמצם האור בצמצומים רבים. וכמו שכתוב בעץ חיים, שבתקון - האורות מועטים כו'. לכן התורה שנמשכת משם, היא גם כן בבחינת דקדוקים וצמצומים.

ולכן מפורש בתורה סדר העלאת מים נוקבין דתקון, הכל בדקדוקים, שהוא משפט מעשה הקרבנות שיהיו מבהמות טהורים, ומג' מיני בהמות לבד^[6], ושיהיו שחוטין דוקא. ויש הרבה דברים, שהקרבן נפסל בו. וכן בענין ההקרבה, איך ומה, הרבה דקדוקין כו'.

כי כל התורה הוסדה בדרך זה, בצמצומים ומדידות, מפני שהיא מבחינת התקון שהאורות מצומצמים תוך הכלים. ולכן מדקדקים גם כן בכמה מיני צמצומים ודקדוקים כו'. 

אבל יעקב העלה מים נוקבין לבחינת המקיף דתהו כנזכר לעיל, שהוא אור גדול, בבחינת אין סוף, שלכן לא יכול הכלי להכילו ונשאר בבחינת מקיף. (לכך שלח המנחה שהוא העלאת מ"ן לשם) אף בהמות טמאות גמלים מניקות כו'. וכולן היו חיין, ולא שחוטין כו'. 

כי להיות האור בבחינת אין סוף, לכן אין שם הצמצומים והדקדוקים. כי אין סוף ברוך הוא הוא כל יכול, לסבול הכל, אף טמאין ושיהיו חיין כו', שאין נמצא שם דקדוקים וצמצומים כלל. 

וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: גבי חזיר שעתיד לחזור וליטהר. - היינו לעתיד לבא, שיבולע המות לנצח, ואז יתגלה עצמות אין סוף, ויוכל גם חזיר להתעלות. מה שאין כן עתה.

לכן יעקב ששלח המנחה לעשו, שהוא העלאת מים נוקבין למקיף דתהו, שבבחינת אין סוף, שלח גם כן דברים טמאים. ולכך שלח גם כן גמלים מניקות, כי אדרבה שרשן של גמלים הוא מאד נעלה, כמו שכתוב באליעזר עבד אברהם, שלקח:^[7] "יו"ד גמלים מגמלי אדניו, וכל טוב אדניו בידו". והוא ענין^[8] "כגמול עלי אמו" כו'.

וכל זה לא היה יכול לעשות רק יעקב, וקודם מתן תורה. אבל אנחנו כבר ניתן לנו התורה מבחינת התקון. ומה שהוא טמא ואסור על פי התורה - הוא מרוחק, ולא יוכל להתעלות כלל כו'. ו"הכרת תכרת" הנפש באכלה חלב כו' וכיוצא: