MAAMAR MAYIM RABIM
מאמר מים רבים
[המאמר הוא משבת פ' נח תקסח, שנאמר בשקלאוו]
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.[1][2]
הנה "מים רבים" הם כל טרדות הפרנסה[3] והמחשבות שבעניני עוה"ז[4] כו'.
ועם כל זה "לא יוכלו לכבות את האהבה", שהוא בחינת האהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל בטבע, מבחינת נפש האלקית.
שטבעה, לעלות וליכלל תמיד למעלה, כשלהבת העולה מאליה.
כמו שכתוב לעיל מיניה: "רשפיה רשפי אש שלהבת יה"[5]. שהוא בחינת שלהבת הבאה מלמעלה, שהיא הנפש האלקית.
שקודם התלבשותה בגוף הגשמי היתה נהנית מזיו השכינה, והיתה מיוחדת בתכלית היחוד בא"ס ב"ה. ולזאת, גם אחר התלבשותה בגוף הגשמי לעסוק בענינים גשמיים, שהן הנקראים: "מים רבים", עם כל זה לא יוכלו לכבותה, מלהיות תמיד בבחי' אהבה ותשוקה נפלאה, לעלות וליכלל למעלה.
ואדרבה, על ידי התלבשותה במים רבים הנזכרים לעיל, יכולה להגיע למדרגה היותר גבוה מקודם שירדה לעולם הזה, כאשר יתבאר:
והנה בחי' מים רבים הנזכרים לעיל: נקראים "מי נח".[א]
וכמו שכתוב "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך"[6].[ב]
(עיין בספר עיר גבורים).
כי הנה "נח" הוא "נייחא דרוחא"[7], שהוא בחינת שביתה, כאדם השובת ממלאכתו.[ג]
וכמו שכתוב, "וישבת ביום השביעי". ותרגומו: "ונח ביומא שביעאה כו'"[8].[ד]
ומה שכתוב "נח, נח" ב' פעמים?[9] - הם, נייחא דעילאי, ונייחא דתתאי.
שהוא בחי' שבת תתאה, ושבת עילאה, שיהיה לעתיד, שנקרא: "יום שכולו שבת"[10]. משא"כ שבת תתאה, אינו כולו שבת, כאשר יתבאר.[ה]
כי הנה לכאורה אינו מובן ענין המבול, שאם היה רק להעביר ולשחת האנשים החוטאים, למה הוצרך לבחינת רעש גדול כזה, הלא ברגע א' היה ביכולת ה' להעבירם, אף בלא המבול?[ו]
אך באמת היה המבול בא לטהר את הארץ. שנאמר: "כי מלאה הארץ חמס"[11] ונתקלקלה מאד, והיה נצרך לטהרה.
ולזאת בא המבול דוקא, שהוא בחינת מים, בכדי לטהר את הטמאים. שהוא כדוגמת המקוה מ' סאה[12], שהיא מטהרת את הטמא. כמו כן היה המבול בא בכדי לטהר את כל הארץ.
וכמו שכתוב, "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם"[13] כו'.
ולזאת נקראים: "מי נח" שנעשה מזה נייחא דרוחא כו'.
והנה שעבוד הפרנסה נקרא גם כן: "מי נח".[ז] וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, שבחר לו אברהם אבינו שעבוד נגד גיהנם[14].
שכמו שאי אפשר להנשמה לבא בגן עדן ליהנות מזיו השכינה עד שתרד קודם לכן בגיהנם. וכמו שאמרו גבי אחר: "מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי"[15]. וגם, לטבול בנהר דינור[16], כמו שכתוב במקום אחר.
כמו כן, על ידי שעבוד יכולים לעלות למעלה מעלה, למדרגה היותר גבוה.
והנה שעבוד אין הפירוש מה שיש עלינו עתה מלך, ושנוטל מאתנו מס. שגם בזמן בית המקדש היה עלינו מלך ישראל, והמס היה ביותר. כידוע, שחלק עשירי הוצרך כל אחד ליתן[17].
אלא הכוונה היא, שבזמן שבית המקדש היה קיים היה נמשך ברכה והשפעה עצומה, עד שארץ ישראל היתה: "ארץ זבת חלב ודבש כו'" שלא על פי הטבע כלל, כמו שכתוב בגמרא סוף מסכת כתובות[18], ולא היה כלל דאגות וטרדת הפרנסה.
ועתה, יש לכל אחד ואחד יגיעות וטרדת הפרנסה, לעסוק בעניני עולם הזה הגשמי, והוא בחי' מים רבים הנזכרים לעיל, שנקראים: "מי נח", שהוא בחינת "נייחא דרוחא".
לפי שעל ידי בחינת מים רבים הנזכרים לעיל, מתעלית הנשמה למדרגה היותר גבוה מקודם התלבשותה כו', שהיתה רק נהנית מזיו השכינה כו'.
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העוה"ב"[19]. לפי שהוא בחינת יתרון האור מתוך החושך דוקא[20]. שהוא בחינת אתכפייא סט"א, ואתהפכא חשוכא כו'[21].
שכשעוסק כל היום בענינים גשמיים בטרדת הפרנסה, שהם הנקראים חשך, ומתבונן אחר כך בתפלה, איך ש"אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה"[22] כו'. שהם המזלות, שהם המשפיעים חיות כל עולם הזה.
וכמו שכתוב: "וממגד תבואות שמש וממגד גרש כו'"[23].
והמזלות הם מקבלים מע' שרים[24], והשרים מקבלים משמרי אופנים, והם מקבלים מהמלאכים, וגבוה מעל גבוה, עד שכולם מקבלים מבחינת מלכותו יתברך. וכמו שכתוב, "מלכותך מלכות כל עולמים"[25]. שמהווה את כל העולמות מאין ליש ממש. והוא רק בחינת זיו השכינה בלבד.
שאינו אלא בחינת זיו והארה בעלמא בלבד לגבי מהותו ועצמותו יתברך, כביכול, שהוא בבחי' א"ס ממש, היה הוה ויהיה, בלי שינוי ממש. וכמאמר: "אתה הוא קודם שנברא ואתה הוא לאחר שנבר כו'"[26].
ואחרי התבוננות כל הנזכר לעיל בעומק הדעת, תתעורר נפשו בבחינת אהבה ותשוקה נפלאה כרשפי אש, לצאת מתוך החשך והעלם הגשמי הזה, ורק לדבקה בו יתברך.
וכמו שכתוב: "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו'"[27].
שלא יחפוץ כלל, לא בגן עדן התחתון ולא בגן עדן העליון, שהם רק בחינת זיו והארה בלבד. וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "צדיקים יושבים וכו' ונהנין מזיו השכינה"[28]. כי אם לדבקה בו יתברך, ליכלל בבחינת מהותו ועצמותו יתברך. ונק' בזוהר הקדוש "לאשתאבא בגופא דמלכ כו'"[29].
ונק' בחי' אהבה זו, בחינת: "תשובה", שהוא בחילא יתיר[30]. שבאה דוקא מתוך החשך, שהיה עוסק רק בענינים גשמיים והבלי עולם. לפי שיתרון האור הוא מתוך החשך דוקא.
ונק' אהבה זו בחי': "בכל מאדך"[31], שהוא בלי גבול ממש, שבאה דוקא מן ההפוך, שהוא החשך.
וכמו שכתוב: "'טוב' זה מלאך חיים, '(טוב) מאד', זה מלאך המות"[32].
שע"י ההפוך והחשך דוקא, שהוא בחי' נפש הבהמית, יכולים לבא לבחי' אהבת "בכל מאדך", שהוא בלי גבול ממש.
והיינו, לפי שבשרשה למעלה מעלה, שורש נפש הבהמית גבוה יותר מבחינת נפש האלקית.
וכמ"ש: "ואלה המלכים אשר מלכו כו' לפני מלך מלך לבני ישראל"[33], שהוא בחי' נפש האלקית.
רק שעל ידי שבירת הכלים, נפלו למטה מטה. כמו שכתוב "וימלך וימ כו'"[34].
אבל בשרשם, הם למעלה מעלה מבחי' נפש האלקית. ולזאת, גם כמו שנפלו למטה יש להם תגבורת על נפש האלקית, מפני ששרשם הוא מבחינת מלוכה, שהוא בחי' התנשאות כו'.
וגם האדם מקבל חיות מבחינת בהמות ומאכלים, ובלעדם אינו יכול לחיות. מה שאין כן המאכלים אינם צריכים אל האדם.
וכל זה, מפני שבשרש שרשם למעלה הם גבוהים הרבה מבחינת הנשמות.
ולזאת, על ידי ירידת והתלבשות נפש האלקית בנפש הבהמית דוקא, לעסוק בטרדות ומחשבות הפרנסה בענינים גשמיים, שהם הנקראים "מים רבים" הנזכרים לעיל, יכולה לבא לבחינת אהבת "בכל מאדך", שהוא בלי גבול כנזכר לעיל. שהיא מדרגה היותר גבוה, מהיותה קודם ירידתה בגוף, שהיתה רק נהנית מזיו השכינה כו'.
והיינו על ידי אתכפייא ואתהפכא חשוכא דוקא, שהוא בחינת, "יתרון האור שמתוך החשך" כנזכר לעיל.
לפי ששרשם למעלה, גבוה ממדרגת נפש האלקית כנזכר לעיל. רק שנפלו למטה, כמו שכתוב "וימלך וימת" כו'. וע"י אתכפייא נעשה תחיית המתים[35].
ובשבת הוא בחי' שביתה ממלאכה ונייחא דרוחא, שהוא עליית העולמות למעלה. כאדם השובת ונח ממלאכתו.
כמו כן הוא בחינת טרדת ועסק הפרנסה בענינים גשמיים, שנקראים: "מים רבים", כשמתהפכים ועולים אחר כך בבחינת אלקות על ידי התפלה כנזכר לעיל, נקרא בחינה זו, בחינת "נייחא דרוחא", שהוא בחינת שבת כנזכר לעיל. כידוע שכל תפלה מו' ימי המעשה היא הארה מבחינת שבת כנזכר לעיל.[ח]
אך כל זה הוא שבת תתאה. ויש עוד בחי' שבת עילאה. שהוא מה שיהיה לעתיד, שנקרא "יום שכולו שבת".
וזהו: "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ". כי הנה אף שהם באו לטהר, אך לא בכל זמן צריך טהרה כ"כ.[ט]
"כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך". כי הנה אף שמבואר למעלה, שעל ידי בחינת "מים רבים" הנזכרים לעיל נעשה יתרון אור כו', שהוא בחינת אהבת "בכל מאדך" כנזכר לעיל.
עם כל זה יש עוד בחינת אהבה רבה הבאה מלמעלה, שהיא למעלה מעלה אף מבחי' האהבה שבאה על ידי מים רבים הנזכרים לעיל.
והוא מה שכתוב, "וימינו תחבקני"[36] כו'. ובחינת האהבה זו, יתגלה לעתיד.
וכמו שכתוב "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאתך לא ימוש, וברית שלומי לא תמוט"[37] כו'.
שהוא בחי' חסד עליון ואהבה רבה הבאה מלמעלה, להיות: "וימינו תחבקני".
(וזהו "וגבה מאד"[38]. שבחינת "בכל מאדך" יהיה מבחינה גבוה יותר כו'):
הערות על מהלך המאמר (לאן אדמו"ר הזקן מוביל)
א. למה מביא כאן את הפסוק "מי נח"? כדי לחזק את מה שאמר לעיל, ש"אדרבה" על ידי המים רבים מגיעה הנשמה למדרגה גבוהה יותר. לכאורה מי המבול באו להשחית, ולמה נקראים על שם נח, שהוא לשון מנוחה? אלא, כפי שיבאר לקמן, המבול לא בא להשחית אלא לטהר, ותכליתו "נייחא". וכך גם המים רבים של טרדות הפרנסה: נראה כאילו הם שוטפים את האהבה, ובאמת הם מעלים את הנשמה למעלה יותר.
ב. בשלב זה מביא את הפסוק רק כמקור לשם "מי נח". ביאור שני חלקי הפסוק, "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ" ו"כן נשבעתי מקצף עליך", יבוא בסוף המאמר. שם יבאר שיש אהבה עליונה עוד יותר, הבאה מלמעלה ולא על ידי המים רבים.
ג. זהו פירוש השם "מי נח": מים שתכליתם מנוחה ושביתה. ולקמן יבאר שהשביתה היא באמת עליה ("ובשבת... עליית העולמות למעלה"). וכך העסק במים רבים, כשמתהפך על ידי התפלה, מביא את הנשמה ל"נייחא דרוחא", למדרגה גבוהה יותר.
ד. הראיה מהתרגום: "וישבת" מתורגם "ונח". הרי ש"נח" הוא בחינת שבת, ו"מי נח" הם מים המביאים את האדם למנוחה ולעליה של שבת.
ה. שתי מדרגות אלו הן מה שמגיעים אליו על ידי המים רבים. "שבת תתאה" היא האהבה "בכל מאדך" הבאה מתוך החושך, על ידי התפלה אחרי טרדת הפרנסה. זה יבואר לקמן, ושם יאמר: "אך כל זה הוא שבת תתאה". "שבת עילאה" היא האהבה רבה הבאה מלמעלה, "וימינו תחבקני", שתתגלה לעתיד, וזה יבואר בסוף המאמר.
ו. מכאן מתחיל לבאר את מה שהקדים: למה נקראים מי המבול "מי נח". התשובה היא שהמבול לא בא להשחית אלא לטהר, ולכן הוא מביא למנוחה.
ז. עכשיו חוזר לנמשל. כשם שהמבול טיהר את הארץ, כך שעבוד הפרנסה מטהר ומעלה את הנשמה. שעבוד זה הוא "המים רבים" שבהם פתח המאמר.
ח. כאן מתחבר הביאור לפתיחת המאמר: נח הוא "נייחא", והוא שבת. העליה שבאה על ידי המים רבים היא עצמה בחינת שבת, "שבת תתאה" שהוזכרה בתחלה.
ט. כאן חוזר לבאר את הפסוק שהביא בתחלת המאמר. "מעבור מי נח עוד": לא תמיד צריך טהרה על ידי מים רבים. "כן נשבעתי מקצף עליך": לעתיד תתגלה אהבה עליונה יותר. היא אינה באה מתוך החושך אלא מלמעלה, והיא "שבת עילאה" שהוזכרה לעיל.
- 1 לשון הכתוב [שיר השירים ח, ז]: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו".
- 2 עיין מאמר מים רבים תורה אור פרשת תולודת , ועיין מאמר מים רבים תשי"ז ועין מכתב אדמו"ר 3948
- 3 [אגרות קודש, 3948]
- 4 עוה"ז – עולם הזה.
- 5 לשון הכתוב [שיר השירים ח, ו]: "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה".
- 6 לשון הכתוב [ישעיה נד, ט]: "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך". והוא מהפטרת פרשת נח.
- 7 לשון הזהר. כלומר: מנוחה ונחת רוח.
- 8 לשון הכתוב [בראשית ב, ב]: "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה". ותרגום אונקלוס מתרגם "וישבת" – "ונח".
- 9 ראה [בראשית ו, ט]: "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו". ובזהר (זח"א נט, ב) נדרש כפל השם על שתי מנוחות.
- 10 לשון המשנה (תמיד פ"ז מ"ד): "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". ונאמר בברכת המזון של שבת: "הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו שבת".
- 11 לשון הכתוב [בראשית ו, יג]: "ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ".
- 12 כלומר: מקוה צריך שיהיו בו לכל הפחות ארבעים סאה מים.
- 13 לשון הכתוב [יחזקאל לו, כה]: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם".
- 14 ראה בראשית רבה פרשה מד, כא. כלומר: שבחר אברהם אבינו לבניו שעבוד מלכיות במקום גיהנם.
- 15 ראה [חגיגה טו, ב]: "כי נח נפשיה דאחר אמרי לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי... אמר ר"מ מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי". "אחר" – אלישע בן אבויה.
- 16 "נהר דינור" – נהר של אש, ע"פ לשון הכתוב [דניאל ז, י]: "נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי".
- 17 ראה [שמואל א ח, טו]: "וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו", ושם פסוק יז: "צאנכם יעשר".
- 18 ראה [כתובות קיא, ב]: "חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי אמר היינו זבת חלב ודבש", ועד [כתובות קיב, א].
- 19 לשון המשנה [אבות ד, יז]: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". עוה"ב – עולם הבא.
- 20 ע"פ לשון הכתוב [קהלת ב, יג]: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך".
- 21 סט"א – סטרא אחרא. לשון הזהר (זח"ב קכח, ב). "אתכפייא סטרא אחרא" – כפיית הסטרא אחרא; "אתהפכא חשוכא לנהורא" – הפיכת החושך לאור. וראה [תניא פרק כז].
- 22 ע"פ לשון חז"ל (בראשית רבה פרשה י, ו), שאין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע המכה אותו ואומר לו גדל.
- 23 לשון הכתוב [דברים לג, יד]: "וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים".
- 24 כלומר: שבעים השרים הממונים על שבעים האומות.
- 25 לשון הכתוב [תהלים קמה, יג]: "מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודור".
- 26 ע"פ לשון התפלה [סידור, תפלת שחרית]: "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם".
- 27 לשון הכתוב [תהלים עג, כה]: "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ".
- 28 ראה [ברכות יז, א]: "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה... אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".
- 29 לשון הזהר: "לאשתאבא בגופא דמלכא". ר"ל: להיכלל בעצמותו יתברך.
- 30 לשון הזהר (זח"א קכט, ב) בבעלי תשובה. כלומר: בכח גדול יותר.
- 31 לשון הכתוב [דברים ו, ה]: "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". "מאד" – מה שהוא בלי מדה וגבול.
- 32 ע"פ המדרש (בראשית רבה פרשה ט, י) על הכתוב [בראשית א, לא]: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".
- 33 לשון הכתוב [בראשית לו, לא]: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל". והם מלכי התהו, שקדמו לעולם התיקון.
- 34 ע"פ לשון הכתוב [בראשית לו, לב-לג] ואילך: "וימלך באדום בלע בן בעור... וימת בלע וימלך תחתיו", וכן בכל אחד מהמלכים.
- 35 ר"ל: שהמלכים ש"מתו" ונפלו בשבירת הכלים חוזרים לחיות על ידי האתכפייא.
- 36 לשון הכתוב [שיר השירים ב, ו]: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". ימין – חסד, אהבה הבאה מלמעלה.
- 37 לשון הכתוב [ישעיה נד, י]: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'".
- 38 לשון הכתוב [ישעיה נב, יג]: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד".
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.
"Many waters cannot extinguish the love, nor can rivers drown it; if a man would give all the wealth of his house for love, he would be utterly scorned."1 The maamar explains how the soul's love for G‑d survives the "many waters" of worldly life — and is even raised higher by them.
הנה "מים רבים" הם כל טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני עוה"ז כו'.
The "many waters" are all the worries (tirdos) of earning a livelihood2 and the thoughts occupied with the affairs of this world.
ועם כל זה "לא יוכלו לכבות את האהבה", שהוא בחינת האהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל בטבע, מבחינת נפש האלקית.
Even so, they "cannot extinguish the love" — the hidden love (ahavah mesuteres) present by nature in every Jewish soul, stemming from the G‑dly soul (nefesh ha'Elokis).
שטבעה, לעלות וליכלל תמיד למעלה, כשלהבת העולה מאליה.
Its nature is always to rise and be absorbed above, like a flame that rises of itself.
כמו שכתוב לעיל מיניה: "רשפיה רשפי אש שלהבת יה". שהוא בחינת שלהבת הבאה מלמעלה, שהיא הנפש האלקית.
As it is written in the verse just before: "Its flashes are flashes of fire, a flame of G‑d (Yah)."3 This is a flame that comes from Above — the G‑dly soul.
שקודם התלבשותה בגוף הגשמי היתה נהנית מזיו השכינה, והיתה מיוחדת בתכלית היחוד בא"ס ב"ה.
Before it was clothed in the physical body, it delighted in the radiance of the Shechinah (the Divine Presence) and was united in complete union with the Ein Sof (the Infinite), blessed be He.
ולזאת, גם אחר התלבשותה בגוף הגשמי לעסוק בענינים גשמיים, שהן הנקראים: "מים רבים", עם כל זה לא יוכלו לכבותה, מלהיות תמיד בבחי' אהבה ותשוקה נפלאה, לעלות וליכלל למעלה.
Therefore, even after it is clothed in the physical body to occupy itself with physical matters — what is called "many waters" — they still cannot extinguish it. It remains always in love and wondrous yearning to rise and be absorbed above.
ואדרבה, על ידי התלבשותה במים רבים הנזכרים לעיל, יכולה להגיע למדרגה היותר גבוה מקודם שירדה לעולם הזה, כאשר יתבאר:
On the contrary: by being clothed in these "many waters," it can reach a level higher than it had before it descended into this world, as will be explained.
והנה בחי' מים רבים הנזכרים לעיל: נקראים "מי נח".
These "many waters" are called "the waters of Noach."[a]
וכמו שכתוב "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך".
As it is written, "As I swore that the waters of Noach would no more pass over the earth, so I have sworn not to be angry with you or rebuke you."4[b]
(עיין בספר עיר גבורים).
(See the book Ir Gibborim.)
כי הנה "נח" הוא "נייחא דרוחא", שהוא בחינת שביתה, כאדם השובת ממלאכתו.
For Noach means rest: neicha d'rucha, "rest and satisfaction of spirit"5 — a state of cessation, like a person who rests from his work.[c]
וכמו שכתוב, "וישבת ביום השביעי". ותרגומו: "ונח ביומא שביעאה כו'".
As it is written, "And He rested (vayishbos) on the seventh day,"6 which the Targum renders "and He rested (venach) on the seventh day" — the same word as Noach.[d]
ומה שכתוב "נח, נח" ב' פעמים? - הם, נייחא דעילאי, ונייחא דתתאי.
Why is "Noach, Noach" written twice?7 They are the rest of the higher beings (neicha d'ila'ei) and the rest of the lower beings (neicha d'tata'ei).
שהוא בחי' שבת תתאה, ושבת עילאה, שיהיה לעתיד, שנקרא: "יום שכולו שבת".
That is, the "lower Shabbos" and the "higher Shabbos" that will be in the time to come, called "the day that is entirely Shabbos."8
משא"כ שבת תתאה, אינו כולו שבת, כאשר יתבאר.
The lower Shabbos, by contrast, is not entirely Shabbos, as will be explained.[e]
כי הנה לכאורה אינו מובן ענין המבול, שאם היה רק להעביר ולשחת האנשים החוטאים, למה הוצרך לבחינת רעש גדול כזה, הלא ברגע א' היה ביכולת ה' להעבירם, אף בלא המבול?
At first glance the Flood is hard to understand. If its purpose was only to remove and destroy the sinners, why was so great an upheaval needed? G‑d could have removed them in a single moment, even without the Flood.[f]
אך באמת היה המבול בא לטהר את הארץ. שנאמר: "כי מלאה הארץ חמס" ונתקלקלה מאד, והיה נצרך לטהרה.
In truth, though, the Flood came to purify the earth, as it is said, "for the earth is filled with violence."9 The earth had become badly corrupted and needed to be purified.
ולזאת בא המבול דוקא, שהוא בחינת מים, בכדי לטהר את הטמאים. שהוא כדוגמת המקוה מ' סאה, שהיא מטהרת את הטמא. כמו כן היה המבול בא בכדי לטהר את כל הארץ.
That is why it came specifically as a flood, as water, to purify the impure. It is like a mikveh of forty se'ah, which purifies one who is impure;10 so too the Flood came to purify the whole earth.
וכמו שכתוב, "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם" כו'.
As it is written, "I will sprinkle pure water upon you, and you shall be pure…"11
ולזאת נקראים: "מי נח" שנעשה מזה נייחא דרוחא כו'.
That is why they are called "the waters of Noach": from them came neicha d'rucha, satisfaction of spirit.
והנה שעבוד הפרנסה נקרא גם כן: "מי נח".
The subjugation (shibud) of earning a livelihood is also called "the waters of Noach."[g]
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, שבחר לו אברהם אבינו שעבוד נגד גיהנם.
As our Sages, of blessed memory, said: Avraham Avinu chose for his descendants subjugation to the nations in place of Gehinnom.12
שכמו שאי אפשר להנשמה לבא בגן עדן ליהנות מזיו השכינה עד שתרד קודם לכן בגיהנם.
Just as the soul cannot enter Gan Eden to delight in the radiance of the Shechinah until it first descends to Gehinnom —
וכמו שאמרו גבי אחר: "מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי".
as the Sages said of Acher (Elisha ben Avuyah): "Better that he be judged and come to the World to Come"13 —
וגם, לטבול בנהר דינור, כמו שכתוב במקום אחר.
and must also immerse in the river of fire (Nehar Dinur),14 as explained elsewhere,
כמו כן, על ידי שעבוד יכולים לעלות למעלה מעלה, למדרגה היותר גבוה.
so too, through subjugation one can rise very high, to the highest level.
והנה שעבוד אין הפירוש מה שיש עלינו עתה מלך, ושנוטל מאתנו מס.
"Subjugation" does not mean that we now have a king over us who takes taxes from us.
שגם בזמן בית המקדש היה עלינו מלך ישראל, והמס היה ביותר. כידוע, שחלק עשירי הוצרך כל אחד ליתן.
In the time of the Beis HaMikdash, too, there was a king of Israel over us, and the tax was even greater: as is known, each person had to give a tenth.15
אלא הכוונה היא, שבזמן שבית המקדש היה קיים היה נמשך ברכה והשפעה עצומה, עד שארץ ישראל היתה: "ארץ זבת חלב ודבש כו'" שלא על פי הטבע כלל, כמו שכתוב בגמרא סוף מסכת כתובות, ולא היה כלל דאגות וטרדת הפרנסה.
Rather, it means this: while the Beis HaMikdash stood, blessing and abundant bounty were drawn down, so that the Land of Israel was "a land flowing with milk and honey" entirely beyond nature, as described in the Gemara at the end of Tractate Kesubos,16 and there were no anxieties or worries of livelihood at all.
ועתה, יש לכל אחד ואחד יגיעות וטרדת הפרנסה, לעסוק בעניני עולם הזה הגשמי, והוא בחי' מים רבים הנזכרים לעיל, שנקראים: "מי נח", שהוא בחינת "נייחא דרוחא".
Now, however, each and every person has toil and the worry of livelihood, and must occupy himself with the affairs of this physical world. These are the "many waters" mentioned above, called "the waters of Noach" — neicha d'rucha.
לפי שעל ידי בחינת מים רבים הנזכרים לעיל, מתעלית הנשמה למדרגה היותר גבוה מקודם התלבשותה כו', שהיתה רק נהנית מזיו השכינה כו'.
For through these "many waters" the soul is raised to a level higher than before it was clothed [in the body], when it merely delighted in the radiance of the Shechinah.
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העוה"ב".
As our Sages, of blessed memory, said: "One hour of teshuvah and good deeds in this world is better than all the life of the World to Come."17
לפי שהוא בחינת יתרון האור מתוך החושך דוקא. שהוא בחינת אתכפייא סט"א, ואתהפכא חשוכא כו'.
For this is the advantage of light that comes specifically out of darkness:18 the subduing of the sitra achra (the "other side," the forces opposed to holiness), iskafya, and the transformation of darkness [into light], is'hapcha.19
שכשעוסק כל היום בענינים גשמיים בטרדת הפרנסה, שהם הנקראים חשך, ומתבונן אחר כך בתפלה, איך ש"אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה" כו'.
A person is occupied all day with physical matters, in the worry of livelihood — what is called "darkness." Afterwards, in prayer, he contemplates how "there is no blade of grass below that has no mazal above [that strikes it and tells it, Grow!]."20
שהם המזלות, שהם המשפיעים חיות כל עולם הזה.
These are the mazalos, the heavenly constellations, which channel the life of this entire world.
וכמו שכתוב: "וממגד תבואות שמש וממגד גרש כו'".
As it is written, "With the bounty of the produce of the sun, and with the bounty of the yield of the moons…"21
והמזלות הם מקבלים מע' שרים, והשרים מקבלים משמרי אופנים, והם מקבלים מהמלאכים, וגבוה מעל גבוה, עד שכולם מקבלים מבחינת מלכותו יתברך.
The mazalos receive from the seventy princes (the angelic ministers over the nations); the princes receive from the guardian Ofanim; they receive from the angels; and so on, one higher than the next, until all of them receive from His blessed kingship (Malchus).
וכמו שכתוב, "מלכותך מלכות כל עולמים".
As it is written, "Your kingship is the kingship over all worlds."22
שמהווה את כל העולמות מאין ליש ממש. והוא רק בחינת זיו השכינה בלבד.
It brings all the worlds into being, truly from nothing to something — and yet it is only the radiance of the Shechinah.
שאינו אלא בחינת זיו והארה בעלמא בלבד לגבי מהותו ועצמותו יתברך, כביכול, שהוא בבחי' א"ס ממש, היה הוה ויהיה, בלי שינוי ממש.
It is no more than a radiance, a mere glimmer, compared with His blessed Being and Essence, so to speak, which is truly Ein Sof: He was, is and will be, without any change at all.
וכמאמר: "אתה הוא קודם שנברא ואתה הוא לאחר שנבר כו'".
As it is said: "You were [the same] before [the world] was created, and You are [the same] since it was created…"23
ואחרי התבוננות כל הנזכר לעיל בעומק הדעת, תתעורר נפשו בבחינת אהבה ותשוקה נפלאה כרשפי אש, לצאת מתוך החשך והעלם הגשמי הזה, ורק לדבקה בו יתברך.
After contemplating all this in the depth of his mind (da'as), his soul will be aroused with love and wondrous yearning like flashes of fire, to break out of this physical darkness and concealment and only to cleave to Him, blessed be He.
וכמו שכתוב: "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו'".
As it is written, "Whom have I in heaven [but You]? And besides You I desire nothing…"24
שלא יחפוץ כלל, לא בגן עדן התחתון ולא בגן עדן העליון, שהם רק בחינת זיו והארה בלבד.
He desires neither the lower Gan Eden nor the higher Gan Eden, which are only radiance and glimmer.
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "צדיקים יושבים וכו' ונהנין מזיו השכינה".
As our Sages, of blessed memory, said: "The righteous sit… and delight in the radiance of the Shechinah."25
כי אם לדבקה בו יתברך, ליכלל בבחינת מהותו ועצמותו יתברך. ונק' בזוהר הקדוש "לאשתאבא בגופא דמלכ כו'".
He desires only to cleave to Him, blessed be He, to be absorbed in His very Being and Essence — what the holy Zohar calls "to be absorbed in the body of the King…"26
ונק' בחי' אהבה זו, בחינת: "תשובה", שהוא בחילא יתיר.
This love is called "teshuvah" (return), which comes "with greater strength" (b'chaila yatir).27
שבאה דוקא מתוך החשך, שהיה עוסק רק בענינים גשמיים והבלי עולם. לפי שיתרון האור הוא מתוך החשך דוקא.
It comes specifically out of darkness, from one who had been occupied only with physical matters and worldly vanities — for the advantage of light comes specifically out of darkness.
ונק' אהבה זו בחי': "בכל מאדך", שהוא בלי גבול ממש, שבאה דוקא מן ההפוך, שהוא החשך.
This love is called "with all your might" (bechol me'odecha)28 — truly without limit — because it comes specifically from the opposite, from darkness.
וכמו שכתוב: "'טוב' זה מלאך חיים, '(טוב) מאד', זה מלאך המות".
As it is said: "'Good' — this is the angel of life; '[good] very' (me'od) — this is the angel of death."29 The "very," the me'od, comes from the side of the opposite.
שע"י ההפוך והחשך דוקא, שהוא בחי' נפש הבהמית, יכולים לבא לבחי' אהבת "בכל מאדך", שהוא בלי גבול ממש.
Specifically through the opposite and the darkness — the animal soul (nefesh habehamis) — one can come to the love "with all your me'od," which is truly without limit.
והיינו, לפי שבשרשה למעלה מעלה, שורש נפש הבהמית גבוה יותר מבחינת נפש האלקית.
This is because in its source, very high above, the root of the animal soul is higher than the G‑dly soul.
וכמ"ש: "ואלה המלכים אשר מלכו כו' לפני מלך מלך לבני ישראל", שהוא בחי' נפש האלקית.
As it is written, "These are the kings who reigned [in the land of Edom] before any king reigned over the children of Israel"30 — "the children of Israel" being the G‑dly soul.
רק שעל ידי שבירת הכלים, נפלו למטה מטה.
Only, through the shattering of the vessels (sheviras hakeilim), they fell far down below.
כמו שכתוב "וימלך וימ כו'".
As it is written, "He reigned… and he died…"31
אבל בשרשם, הם למעלה מעלה מבחי' נפש האלקית.
But in their root, they are far above the G‑dly soul.
ולזאת, גם כמו שנפלו למטה יש להם תגבורת על נפש האלקית, מפני ששרשם הוא מבחינת מלוכה, שהוא בחי' התנשאות כו'.
Therefore, even as they have fallen below, they have power over the G‑dly soul, because their root is from kingship (melucha), which is self-exaltation (hisnasus).
וגם האדם מקבל חיות מבחינת בהמות ומאכלים, ובלעדם אינו יכול לחיות.
So too, a person receives his life from animals and foods, and without them he cannot live.
מה שאין כן המאכלים אינם צריכים אל האדם.
The foods, however, do not need man.
וכל זה, מפני שבשרש שרשם למעלה הם גבוהים הרבה מבחינת הנשמות.
All this is because in the root of their root above, they are far higher than the souls.
ולזאת, על ידי ירידת והתלבשות נפש האלקית בנפש הבהמית דוקא, לעסוק בטרדות ומחשבות הפרנסה בענינים גשמיים, שהם הנקראים "מים רבים" הנזכרים לעיל, יכולה לבא לבחינת אהבת "בכל מאדך", שהוא בלי גבול כנזכר לעיל.
Therefore it is specifically through the G‑dly soul's descent and enclothement in the animal soul — to be occupied with the worries and thoughts of livelihood in physical matters, the "many waters" mentioned above — that it can come to the love "with all your me'od," which is without limit, as mentioned.
שהיא מדרגה היותר גבוה, מהיותה קודם ירידתה בגוף, שהיתה רק נהנית מזיו השכינה כו'.
This is a higher level than it had before descending into the body, when it merely delighted in the radiance of the Shechinah.
והיינו על ידי אתכפייא ואתהפכא חשוכא דוקא, שהוא בחינת, "יתרון האור שמתוך החשך" כנזכר לעיל.
It comes about specifically through iskafya and is'hapcha — subduing the darkness and transforming it — the "advantage of light that comes out of darkness," as mentioned.
לפי ששרשם למעלה, גבוה ממדרגת נפש האלקית כנזכר לעיל.
For their root above is higher than the level of the G‑dly soul, as mentioned.
רק שנפלו למטה, כמו שכתוב "וימלך וימת" כו'. וע"י אתכפייא נעשה תחיית המתים.
Only they fell below, as it is written, "He reigned, and he died…"; and through iskafya comes the resurrection of the dead (techiyas hameisim) — the fallen "kings" who "died" are brought back to life.
ובשבת הוא בחי' שביתה ממלאכה ונייחא דרוחא, שהוא עליית העולמות למעלה. כאדם השובת ונח ממלאכתו.
On Shabbos there is cessation from work and neicha d'rucha — the ascent of the worlds above — like a person who stops and rests from his work.
כמו כן הוא בחינת טרדת ועסק הפרנסה בענינים גשמיים, שנקראים: "מים רבים", כשמתהפכים ועולים אחר כך בבחינת אלקות על ידי התפלה כנזכר לעיל, נקרא בחינה זו, בחינת "נייחא דרוחא", שהוא בחינת שבת כנזכר לעיל.
So too with the worry and business of livelihood in physical matters, called "many waters": when they are transformed and afterwards rise into G‑dliness through prayer, as mentioned, this is called neicha d'rucha — the level of Shabbos, as mentioned.
כידוע שכל תפלה מו' ימי המעשה היא הארה מבחינת שבת כנזכר לעיל.
As is known, every prayer of the six weekdays is a glimmer of Shabbos, as mentioned.[h]
אך כל זה הוא שבת תתאה. ויש עוד בחי' שבת עילאה. שהוא מה שיהיה לעתיד, שנקרא "יום שכולו שבת".
But all this is the "lower Shabbos." There is also a "higher Shabbos": what will be in the time to come, called "the day that is entirely Shabbos."
וזהו: "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ". כי הנה אף שהם באו לטהר, אך לא בכל זמן צריך טהרה כ"כ.
This is the meaning of "As I swore that the waters of Noach would no more pass over the earth": although they came to purify, not at every time is so much purification needed.[i]
"כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך". כי הנה אף שמבואר למעלה, שעל ידי בחינת "מים רבים" הנזכרים לעיל נעשה יתרון אור כו', שהוא בחינת אהבת "בכל מאדך" כנזכר לעיל.
"So I have sworn not to be angry with you or rebuke you." For although it was explained above that the "many waters" bring about the advantage of light — the love "with all your me'od," as mentioned —
עם כל זה יש עוד בחינת אהבה רבה הבאה מלמעלה, שהיא למעלה מעלה אף מבחי' האהבה שבאה על ידי מים רבים הנזכרים לעיל.
there is yet a "great love" (ahavah rabbah) that comes from Above, far higher even than the love that comes through the "many waters."
והוא מה שכתוב, "וימינו תחבקני" כו'.
This is what is written, "and His right hand embraces me…"32
ובחינת האהבה זו, יתגלה לעתיד.
This love will be revealed in the time to come.
וכמו שכתוב "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאתך לא ימוש, וברית שלומי לא תמוט" כו'.
As it is written, "For the mountains may move and the hills may totter, but My kindness shall not move from you, and My covenant of peace shall not totter…"33
שהוא בחי' חסד עליון ואהבה רבה הבאה מלמעלה, להיות: "וימינו תחבקני".
This is supernal kindness (chesed elyon) and the great love that comes from Above — so that "His right hand embraces me."
(וזהו "וגבה מאד". שבחינת "בכל מאדך" יהיה מבחינה גבוה יותר כו'):
(And this is "[My servant] shall be… very high" (vegavah me'od):34 the level of "with all your me'od" will then come from a still higher level.)
Summary
The "many waters" are the worries of livelihood and worldly affairs, yet they cannot extinguish the hidden love of the G‑dly soul, a flame that always rises. They are called the "waters of Noach": Noach is neicha d'rucha, rest and satisfaction of spirit, and like the Flood, which came to purify the earth as a mikveh purifies, the "subjugation" of earning a living refines the soul. When a person immersed all day in darkness contemplates in prayer that all of creation is only the radiance of the Shechinah, he is stirred to a love "with all your me'od" — a love without limit, drawn from the animal soul, whose root (the kings of Tohu) is higher than the G‑dly soul. This is the advantage of light out of darkness, higher than the soul knew before it descended, and the "lower Shabbos" of every weekday prayer. Higher still is the "great love" from Above, "His right hand embraces me," which will be revealed in the time to come, the day that is entirely Shabbos.
Flow of the maamar (where the Alter Rebbe is heading)
a. Why bring the verse about "the waters of Noach" here? It strengthens the point just made: the "many waters" actually raise the soul higher. The Flood looks purely destructive, so why name its waters after Noach, which means rest? Because, as he will explain, the Flood came not to destroy but to purify, and its result was rest. So too the "many waters" of livelihood: they seem to drown the soul's love, but in truth they lift it higher.
b. For now the verse is quoted only as the source of the name "waters of Noach." Its two halves, "the waters of Noach would no more pass over the earth" and "so I have sworn not to be angry with you," are explained at the end of the maamar. There he shows that there is a still higher love, which comes from Above and not through the "many waters."
c. This explains the name: the "waters of Noach" are waters whose outcome is rest. Later he explains that this rest is really an ascent ("on Shabbos… the ascent of the worlds above"). So too the soul's involvement in the "many waters," once it is transformed through prayer, brings it to neicha d'rucha, a higher level.
d. The proof from the Targum: vayishbos is rendered venach, so Noach is the rest of Shabbos. The "waters of Noach" are therefore waters that bring a person to the rest and ascent of Shabbos.
e. These two levels are where the "many waters" lead. The "lower Shabbos" is the boundless love, "with all your me'od," that comes out of darkness through prayer after a day of worldly toil. This is explained below, where he says, "But all this is the lower Shabbos." The "higher Shabbos" is the great love from Above, "His right hand embraces me," which will be revealed in the time to come. This is explained at the end of the maamar.
f. Here he begins to explain what he set up above: why the waters of the Flood are called "waters of Noach." The answer is that the Flood came not to destroy but to purify, and so it brings about rest.
g. Now he returns to the analogy. Just as the Flood purified the earth, the "subjugation" of earning a living purifies and elevates the soul. That subjugation is the "many waters" with which the maamar opened.
h. Here the explanation connects back to the opening: Noach = neicha = Shabbos. The ascent reached through the "many waters" is itself Shabbos, namely the "lower Shabbos" mentioned at the start.
i. Here he returns to the verse quoted at the beginning. "The waters of Noach would no more pass" means that purification through "many waters" is not always needed. "So I have sworn not to be angry with you" means that in the time to come a higher love will be revealed. It will not come out of darkness but from Above, and it is the "higher Shabbos" mentioned earlier.
Notes
1. Shir HaShirim 8:7. See also the maamar "Mayim Rabim" in Torah Ohr, Parshas Toldos; the maamar "Mayim Rabim" of 5717 (Maamarim Melukatim, vol. 1); and the Rebbe's letter 3948, which explains how this maamar (the "many waters" are the worries of livelihood) and the Toldos maamar (the "many waters" are intellectual contemplation) fit together.
2. On the "many waters" as the worries of livelihood, see the Rebbe's letter 3948.
4. Yeshayahu 54:9, from the haftarah of Parshas Noach.
5. An Aramaic expression of the Zohar.
6. Bereishis 2:2. Targum Onkelos renders vayishbos as venach.
7. Bereishis 6:9: "These are the generations of Noach; Noach was a righteous man." The Zohar (I 59b) expounds the doubled name as two kinds of rest.
8. Mishnah Tamid 7:4; said in the Shabbos Grace after Meals: "May the Merciful One let us inherit the day that is entirely Shabbos."
10. A mikveh must hold at least forty se'ah of water.
12. Bereishis Rabbah 44:21.
13. Chagigah 15b, the words of Rabbi Meir.
14. The "river of fire" of Daniel 7:10.
15. See I Shmuel 8:15–17: "He will take a tenth of your seed… he will take a tenth of your flocks."
16. Kesubos 111b–112a, where Sages report seeing the land literally flowing with milk and honey.
18. After Koheles 2:13, "as light has the advantage over darkness."
19. Zohar II 128b; see Tanya, ch. 27.
20. Bereishis Rabbah 10:6.
23. From the morning prayers: "You were [the same] before the world was created; You are [the same] since the world was created." The Hebrew text here reads shenivar for shenivra.
25. Berachos 17a: "The righteous sit with their crowns on their heads and delight in the radiance of the Shechinah."
26. A Zohar expression. The Hebrew text here reads d'malach for d'malka, "of the King."
27. A Zohar expression for the strength of those who return in teshuvah; see Zohar I 129b.
28. Devarim 6:5. Me'od, "very much," denotes what is beyond measure.
29. Bereishis Rabbah 9:10, on Bereishis 1:31, "And G‑d saw all that He had made, and behold, it was very good."
30. Bereishis 36:31. In Kabbalah these kings of Edom represent the world of Tohu, whose powerful lights preceded the world of Tikkun.
31. Bereishis 36:32–39: of each king, "he reigned" and then "he died." The Hebrew text here reads vayam for vayamas.
32. Shir HaShirim 2:6; repeated in 8:3. The right hand is chesed, kindness given from Above.
33. Yeshayahu 54:10, the verse following "the waters of Noach."