לא טוב היות האדם לבדו

לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו.

"It is not good that man be alone; I will make him a helper opposite him."¹ The maamar will explain why the help comes precisely from what stands "opposite."

כתיב: "כי שמש ומגן הוי"ה אלקים". פי', הוי"ה הוא גילוי והמשכת ההארה, להיות מקור להתהוות העולמות - כי הוי"ה מלשון התהוות כנודע.

It is written, "For a sun and a shield are Havayah Elokim."² That is: Havayah is the revelation and flow of the Divine light, to be the source from which the worlds come into being — for, as is known, the Name Havayah is related to hishavus, "coming into being."

אך אם היה הארה זו מתגלית ונמשכת להיות חיות לנבראים כמו שהיא בעצמותה, לא היו הנבראים כלל על אופן שהם עתה, כי לא היה יכול להיות מציאות יש ונפרד כמו שהוא עתה, מאחר שאור וחיות המהוה היה מאיר עליו בגילוי, אלא היו בבחי' ביטול המציאות מכל וכל, כמו שהוא קמי' ית', דכולא כלא חשיבי.

But if this light were revealed and drawn down as the creations' life-force just as it is in itself, the creations could not exist at all in their present form. There could be no separate, self-standing existence (yesh) as there is now, since the light and life-force that brings it into being would shine upon it openly. They would be utterly nullified, as they are before Him, before whom "all is considered as nothing."³

ולזאת עשה השי"ת מגן ונרתק לשם הוי"ה, והוא בחי' שם אלקים, שמעלים ומסתיר תוקף ההארה. והיינו ע"י גבורות וצמצומים, ואז יכול להיות התהוות היש ונפרד.

Therefore G‑d made a shield and sheath for the Name Havayah — the Name Elokim — which conceals and hides the intensity of the light, by means of gevuros (restraints) and tzimtzumim (contractions). Then a separate yesh can come into being.

וזהו פי' שם: "אלקים" - לשון שררה, כי אין מלך בלא עם. ובחי' זו' הוא הנק' ג"כ בשם שכינה. כי שכינה הוא מלשון: "ושכנתי בתוכם", שע"י מדה זו הוא מתלבש בנבראים.

This is the meaning of the Name Elokim: it denotes rulership, for "there is no king without a people."⁴ This level is also called the Shechinah, from the expression "and I will dwell (veshachanti) among them,"⁵ for through this attribute He is invested in the creations.

משא"כ אם היה ההארה מתגלית כמו שהיא בעצמותה, לא היו הנבראים יכולים להכיל אותה כלל וכנ"ל.

Whereas if the light were revealed as it is in itself, the creations could not contain it at all, as explained.

והנה נז' בדרז"ל ענין גלות השכינה. כמו שאמרו: "גלו לאדום שכינה עמהם, גלו לבבל כו'".

Now our Sages speak of the exile of the Shechinah, as they said: "They were exiled to Edom — the Shechinah was with them; they were exiled to Babylon…"⁶

וענין גלות זה הוא כך - בהיות כי תכלית ירידת והמשכת אור אלקותו ית' שנמשך להתלבש בנבראים ולהחיותן ע"י צמצום דשם אלקים כנ"ל, עד שיהיו מתהוים באופן שהם בחי' יש ונפרד - הוא בשביל שאח"כ יתבטל היש לאין. ע"ד מ"ש: "וצבא השמים לך משתחוים" - שכל המלאכים צבא מעלה, מיכאל וגבריאל כו'' עם שהם בחי' יש ודבר אבל הם בטלים אל האין.

The nature of this exile is as follows. His G‑dly light descends and is drawn down to be invested in the creations and give them life, through the contraction of the Name Elokim, until they come into being as a separate yesh. The purpose of this is that afterward the yesh be nullified to the ayin (the Divine "nothing"). As it is written, "and the host of heaven bow to You":⁷ all the angels, the heavenly host — Michael, Gavriel and the rest — though they are a yesh, an entity, are nullified to the ayin.

וזהו נח"ר לפניו ית' שיהיה יש ושיתבטל, ובזאת דוקא הוא חפץ. ובשביל זה היה ירידת הארת אלקותו ע"י העלמים והסתרים עד שיהיה התהוות היש כנ"ל. וכדכתיב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'".

This gives Him satisfaction (nachas ruach): that there be a yesh and that it be nullified — this is precisely what He desires. For this His G‑dly light descended through concealments and hidings until the yesh came into being, as explained. As it is written, "Everyone who is called by My Name, whom I created for My glory…"⁸

אבל בחי' גלות השכינה, הוא כשנמשך הארת אלקותו ית' הנק' בשם שכינה ומתלבשת בע' שרים להחיותן, והם יש ודבר בפ"ע: "לי יאורי כו'", רק דקרו ליה: אלקא דאלקיא.

But the exile of the Shechinah is when His G‑dly light, called the Shechinah, is drawn down and invested in the seventy heavenly princes of the nations to give them life, while they remain a yesh, an entity in their own right — "My river is my own…"⁹ — only calling Him "the G‑d of gods."¹⁰

אשר זהו בחי' גלות ממש, מאחר שלא נעשה בחי' ביטול אח"כ מירידה זו, וזהו הפך הכוונה כנ"ל. והוא סוד גלות השכינה. שהארת אלקות מקור חי העולמים נשפלת ונגלית עד תחתית המדרגות, שהם מדור הקליפות והיכלות החיצונים וכנודע:

This is true exile, since no bittul results from this descent — the opposite of the intent explained above. This is the mystery of the exile of the Shechinah: the G‑dly light, source of the life of the worlds, is lowered and revealed down to the lowest levels, the abode of the kelipos (husks) and the outer chambers, as is known.

[ב] והנה השכינה נקראת בכתוב בשם מראה. כמ"ש: "במראה אליו אתודע".

^[2] Now, Scripture calls the Shechinah a "mirror" (mar'ah), as it is written, "in a vision (bamar'ah) I make Myself known to him."¹¹

והענין, שהוא עד"מ כמו המראה הגשמית, שפעולתה להראות לאדם מה שמלאחוריו. והיינו ע"י שהזכוכית מצופה בצפוי כסף, שהוא מכסה ומסתיר על הזכוכית, ומונע את הראות בלתי תוכל להתפשט עוד להלאה. ומחמת העכוב והמניעה נעשה אור חוזר עד שתפול הראות גם לאחוריו. (והוא מכח הזכוכית והצפוי) מה שלא היה יכול לראות אם לא היה צפוי זה.

The point is that it is like a physical mirror, whose function is to show a person what is behind him. This is because the glass is coated with silver, which covers and blocks the glass and stops the sight from extending any further. Because of this obstruction and restraint, the light turns back (ohr chozer, reflected light), until the sight falls even on what is behind him (by virtue of the glass and its coating) — what he could not see were it not for this coating.

אך מ"מ, היינו דוקא כשהיא מצופה ומכוסה בכסוי דק וקלוש כמו הכסף, אבל כשהיא מכוסה בכיסוי עב וחשוך - לא יראה בה כלום.

Yet this is so only when it is coated with a thin, fine covering like silver; when it is covered with a thick, dark covering, nothing at all will be seen in it.

וכך יובן הנמשל. והוא, כי הנה שם הוי"ה הוא בבחי' המשכה מלמעלה למטה כנ"ל. ובחי' מל' ית' שהוא הנק' בשם אלקים, היינו בחי' צמצום והסתר, שבה מסתתר' ומתעלמת ההארה בלתי תתפשט ותתגלה עוד כנ"ל.

So it is with the parallel. The Name Havayah is a flow from above to below, as explained; and His Kingship (Malchus), called Elokim, is contraction and concealment, in which the light is hidden and concealed so that it does not spread out and reveal itself any further, as explained.

ומחמת צמצום והעלם זה, נעשה אור חוזר, שהוא חוזר ועולה למעלה מעלה יותר מכפי ערך כח מקור ההארה המתפשטת דשם הוי"ה. וכמ"ש: "אשת חיל עט"ב", וכתיב: "והיה אור הלבנה כאור החמה כו'". והיינו כמשל המראה, שע"י הכיסוי המסתיר ומונע התפשטות ההארה נעשה או"ח עד למרחק וד"ל.

Because of this contraction and concealment there is reflected light, which returns and rises far higher than the measure of the source of the spreading light of Havayah. As it is written, "A woman of valor is the crown of her husband,"¹² and "The light of the moon shall be like the light of the sun…"¹³ This is like the mirror: through the covering that hides and blocks the spread of the light, reflected light reaches far. The wise will understand.

וז"ש: "עולת שבת בשבתו". וכן מ"ש רז"ל ע"פ: "בעולת בעל", בעלייתו של בעל עולה עמו כו'. ועמ"ש ע"פ הראיני את מראיך כו'. שזהו ג"כ ענין ירידת הנשמה בגוף המסתיר, שהוא צורך עליה לחזור ממטה למעלה להתכלל באור ה' כו'.

This is the meaning of "the burnt-offering (olas) of Shabbos on its Shabbos,"¹⁴ and likewise what our Sages said on "a married woman (be'ulas ba'al)": with her husband's ascent (aliyah) she ascends with him.¹⁵ See also what is written on "Show me your appearance…" This is also the descent of the soul into the concealing body: it is for the sake of an ascent, to return from below to above and be included in G‑d's light.

והוא ג"כ מ"ש: "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם", שהוא בחי' לבוש המכסה ומעלים. וע"י לבוש והעלם זה, נעשה אח"כ הכאת האור חוזר כנ"ל.

This is also the meaning of "The L‑rd G‑d made for Adam and his wife garments of skin, and clothed them":¹⁶ a garment that covers and conceals. Through this garment and concealment the light afterward strikes back as reflected light, as explained.

וזהו: "לא טוב היות האדם לבדו". פי' וענין היות האדם לבדו, היינו להיות הכל המשכה בבחי' גילוי מלמעלה, שז"ס אדם העליון, שם מ"ה: "על הכסא דמות כמראה אדם כו'", שיהיה בבחי' גילוי מאליו ומעצמו למטה, שאז היה הכל בבחי' ביטול כמו שהוא למעלה בבחי' יחו"ע, דכולא כלא חשיבי כאין ואפס.

This is "It is not good that man be alone." "Man being alone" would mean everything drawn down as open revelation from above — the mystery of the supernal Man, the Name Mah: "upon the throne, a likeness like the appearance of a man…"¹⁷ — revealed below of its own accord. Then everything would be in a state of bittul, as it is above in the "higher unity" (yichuda ila'ah), where all is considered as nothing and naught.

וזהו: "היות האדם לבדו", ר"ל שהי' הכל בביטול אליו ית'.

This is "that man be alone": that everything would be nullified to Him.

"אעשה לו עזר כנגדו", שיהיה עזר וסיוע מבחי' כנגדו דוקא, דהיינו מבחי' הצמצום וההסתר המנגד להתפשטות ההארה כנ"ל, שמחמת זה מתהווה הגוף ונפש הבהמית, שהם בחי' יש ונפרדים כנ"ל. ומזה דוקא יהיה העזר. כי מהעלם זה נעשה אח"כ או"ח למעלה מעלה.

"I will make him a helper opposite him": help and support from what is specifically "opposite him" — the contraction and concealment that opposes the spreading of the light, as explained, through which the body and the animal soul come into being as a separate yesh. From this precisely will come the help, for out of this concealment there afterward comes reflected light, rising far higher.

וכמ"ש: "צחוק עשה לי אלקים", שעיקר הצחוק והתענוג לע"ל: "ישמח ה' במעשיו", נמשך משם אלקים, כמ"ש במ"א. שעי"ז יהיה אח"כ הגילוי מבחי' שלמעלה משם הוי"ה. כמ"ש: "עד יעבור עמך הוי"ה". והוא בחי': "אשר לא ישב אדם שם". כמ"ש: ע"פ בעטרה שעטרה לו אמו כו'.

As it is written, "Elokim has made laughter for me":¹⁸ the essential laughter and delight of the time to come — "G‑d will rejoice in His works"¹⁹ — comes from the Name Elokim, as explained elsewhere. Through this there will afterward be a revelation from a level higher than the Name Havayah, as it is written, "until Your people pass over, Havayah":²⁰ the level "where no man (adam) has dwelt,"²¹ as explained on "with the crown with which his mother crowned him."²²

והנה אחר חטא אדה"ר כתיב: "כתנות עור" בעי"ן. כי מקודם החטא היהה כסוי וההעלם דק ביותר, דהכתיב: "ויניחהו בג"ע כו'". אבל אחר החטא הוא בחי' הכנגדו ביותר, שהוא בחי' קליפת נוגה.

After Adam's sin it is written "garments of skin (or)," with an ayin. Before the sin the covering and concealment was very fine, as it is written, "He placed him in the Garden of Eden…";²³ but after the sin it is the utmost "opposite" — kelipas nogah (the "translucent husk," a mixture of good and evil).

וזהו ענין כתנות עור. כי הנה עיקר ענין יניקת החיצונים הוא ע"י העור, כי יניקתם הוא מבחי' השערות. כמ"ש: "כרחל לפני גוזזיה נאלמה". (עמ"ש פ' פנחס ע"פ צו את קרבני כו')

This is the meaning of "garments of skin." The external forces draw their nourishment chiefly through the skin, for they draw from the level of the hair, as it is written, "like a ewe that is mute before her shearers."²⁴ (See what is written in Parshas Pinchas on "Command… My offering…"²⁵)

ועיקר צמיחת השערות הוא ע"י העור שיש בו גומות שמהם השערות צומחות כו'. כמ"ש גבי פרה אדומה: היו בה שתי שערות בתוך גומא א' - פסולה כו'. ובפרק העור והרוטב נקב שאין הדיו עובר עליו כו'.

The hair grows chiefly through the skin, which has pores from which the hairs sprout, as it says of the red heifer: "if it had two hairs in one pore, it is invalid…";²⁶ and in the chapter Ha'or Veharoteiv: "a hole that the ink does not pass over…"

ולכן העבודה הוא עד"מ עבוד עורות. וזה נק' עובד אלקים, שמתקן הסתר בחי' העור הנ"ל הנמשך משם אלקים, להיות אתהפכא חשוכא לנהורא כו'.

Therefore avodah (divine service) is like the tanning (ibbud) of hides. This is why one is called "one who serves (oved) Elokim":²⁷ he rectifies the concealment of this "skin," which derives from the Name Elokim, so that darkness is turned into light.

ולכן נאמר: "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור", שני שמות כו'. וגם הפי' דשני שמות קאי, לאדם ולאשתו. לאדם - עשה שם הוי"ה. ולאשתו - שם אלקים.

Therefore it says, "The L‑rd G‑d made for Adam and his wife garments of skin," with two Names. The two Names also correspond to "for Adam and for his wife": for Adam, the Name Havayah made them; for his wife, the Name Elokim.

וחנוך היה תופר מנעלים. פי', לאחר שנתקן בחי' עור הנ"ל ע"י כתנות עור דאדם וחוה, תפר מהם חנוך מנעלים. כמ"ש ענין זה ע"פ: מה יפו פעמיך בנעלים כו' ע"ש.

And Chanoch was a shoemaker. That is, after this "skin" had been rectified through the garments of skin of Adam and Chavah, Chanoch sewed shoes from them — as explained on "How beautiful are your steps in sandals…";²⁸ see there.

ומ"מ, גם אילו לא חטא אדה"ר ולא היה קליפת נוגה, מ"מ היה שייך עזר מבחי' כנגדו, רק שהיה בחי' הכנגדו בדקות יותר, והוא, שהיתה העבודה להעלות מתחת הפרסא.

Nevertheless, even had Adam not sinned and there were no kelipas nogah, there would still have been help from "opposite him," only the "opposite" would have been finer: the avodah would have been to raise up from beneath the parsa (partition).

כי יש בחי' פרסא בכל העולמות, שמה שתחת הפרסא אינו ממהות שלמעלה מן הפרסא. כמו באדם יש בחי' פרסא, שהוא חצר הכבד, המפסיק ומבדיל. והרי כל בחי' האדם, המוח והלב וכל החושים הן למעלה מן הפרסא. ומה שלמטה מן הפרסא אינו ע"ד מהות הכחות המעולים שלמעלה מהפרסא.

For there is a parsa in all the worlds; what is below the parsa is not of the essence of what is above it. So too in man there is a parsa — the diaphragm, which interrupts and separates. All that is essentially man — the brain, the heart and all the senses — is above the parsa, and what is below it is not of the nature of the superior powers above it.

ועד"ז יובן למעלה בענין בחינת פרסא שיש בעולמות דקדושה עצמן, בין אצי' לבריאה כו'. לכן היה שייך להעלות מתחת הפרסא אף גם בבחי' היותו קודם החטא. וזה היה ענין העזר כנגדו בכוונת הבריאה.

In the same way one understands the parsa above, within the holy worlds themselves, between Atzilus and Beriah. Therefore there would have been a raising up from beneath the parsa even before the sin. This was the "helper opposite him" in the original intent of creation.

אבל אחר החטא הוא עזר כנגדו, ענין בירור קליפת נוגה. וזהו ענין: "ויגרש את האדם כו'".

But after the sin, the "helper opposite him" is the refinement (birur) of kelipas nogah. This is the meaning of "He drove out the man…"²⁹

ומ"מ גם בחי' זו נמשל לצפוי דק וקלוש, שיוכל להיות ממנו אור חוזר - כי ק"נ היא כלולה מטו"ר, והוא חיות כל דברים המותרים כו', שנק' היתר, שאינו אסור וקשור בידי החיצו', ויוכל להעלות הטוב בבחי' אור חוזר כו'.

Even so, this too is likened to a thin, fine coating from which there can be reflected light. For kelipas nogah is a mixture of good and evil; it is the life-force of all permitted things, called heter ("released"), because it is not bound and tied (assur) in the hands of the external forces, and its good can be raised up as reflected light.

ובכ"ז יובן, מה שאומרים בברכת חתנים, בברכת שמח תשמח: "משמח חתן וכלה", ובברכה אחרונה שהיא אשר ברא אומרים: "משמח חתן עם הכלה".

With all this one understands why, in the wedding blessings, the blessing "Grant abundant joy" ends "who gladdens the groom and bride," while the last blessing, "who created," ends "who gladdens the groom with the bride."³⁰

פי', כי הכלה היא בחי' מל'. תחלה היא מקבלת האור מהחתן, שנמשך מעלמא דדכורא בעלמא דנוקבא. וזהו חתן וכלה.

That is: the bride is Malchus. First she receives the light from the groom, drawn from the "male world" into the "female world" — this is "groom and bride."

אמנם אח"כ הוא משמח חתן עם הכלה, שע"י הכלה הוא משמח את החתן, שהרי נעשה לו עזר ממש, ותוספת אור מבחי' כנגדו כנ"ל. וזהו שנעשית עטרה לבעלה:

But afterward He "gladdens the groom with the bride": through the bride He gladdens the groom, for she becomes a true helper to him, adding light from the level of "opposite him," as explained. This is how she becomes "the crown of her husband."

Notes

1. Bereishis 2:18.

2. Tehillim 84:12: "For G‑d, the L‑rd, is a sun and a shield; G‑d gives grace and glory; He does not withhold good from those who walk in innocence."

3. After the wording of the Zohar I, 11b.

4. See Rabbeinu Bachaye on Bereishis 38:30.

5. Shemos 25:8: "They shall make Me a Sanctuary, and I will dwell among them."

6. See Megillah 29a: "Rabbi Shimon bar Yochai says: Come and see how beloved Israel is before the Holy One, blessed be He: wherever they were exiled, the Shechinah was with them. They were exiled to Egypt — the Shechinah was with them… they were exiled to Babylon — the Shechinah was with them."

7. Nechemiah 9:6.

8. Yeshayahu 43:7: "Everyone who is called by My Name, whom I created for My glory; I formed him, indeed I made him."

9. After Yechezkel 29:3, said of Pharaoh: "who said, 'My river is my own, and I made myself.'"

10. After Menachos 110a: "they call Him the G‑d of gods."

11. Bamidbar 12:6: "He said, 'Hear now My words: if there be a prophet among you, I, G‑d, make Myself known to him in a vision; I speak with him in a dream.'"

12. Mishlei 12:4: "A woman of valor is the crown of her husband, but one who shames him is like rot in his bones."

13. Yeshayahu 30:26: "The light of the moon shall be like the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, like the light of the seven days."

14. Bamidbar 28:10: "The burnt-offering of each Shabbos on its Shabbos, besides the continual burnt-offering and its libation."

15. Kesubos 61a: "She rises with him and does not descend with him. Rav Huna said: What is the verse? 'She is a married woman (be'ulas ba'al)' (Bereishis 20:3) — in the ascent of her husband, not in the descent of her husband."

16. Bereishis 3:21.

17. After Yechezkel 1:26: "and upon the likeness of the throne, a likeness like the appearance of a man upon it, above."

18. Bereishis 21:6: "Sarah said, 'G‑d has made laughter for me; whoever hears will laugh with me.'"

19. Tehillim 104:31: "May the glory of G‑d endure forever; may G‑d rejoice in His works."

20. Shemos 15:16: "…until Your people pass over, O G‑d, until the people You have acquired pass over."

21. After Yirmiyahu 2:6: "…in a land through which no man passed and where no man (adam) dwelt."

22. Torah Ohr, the maamar "Be'atarah She'itrah Lo Imo".

23. After Bereishis 2:15: "G‑d, the L‑rd, took the man and placed him in the Garden of Eden, to work it and to guard it."

24. Yeshayahu 53:7: "…like a lamb brought to the slaughter, and like a ewe that is mute before her shearers, he did not open his mouth."

25. Likkutei Torah, Parshas Pinchas, the maamar "Tzav Es Bnei Yisrael… Es Korbani Lachmi".

26. See Mishnah Parah 2:5.

27. After Malachi 3:18: "Then you shall again discern between the righteous and the wicked, between one who serves G‑d and one who does not serve Him."

28. Shir HaShirim 7:2. See Likkutei Torah, the maamar "Mah Yafu Pe'amayich Bane'alim".

29. Bereishis 3:24: "He drove out the man, and stationed east of the Garden of Eden the cherubim and the flame of the revolving sword, to guard the way to the Tree of Life."

30. See Kesubos 8a, where the text of the wedding blessings is given.