איוב מן הסערה, ויאמר אליו.
מן הסערה - כלומר משער הראש אני משיבך תשובה.
"הרבה נימין בראתי באדם" וכו':
"שוטה שבעולם.
הרבה נימין בראתי בראשו של אדם.
ולכל נימא ונימא בראתי לו גומא בפני עצמה.
שלא יהיו שתים יונקות מגומא אחת.
שאלמלא שתים יונקות מגומא אחת, מכחיש מאור עיניו של אדם.
גומא בגומא לא נתחלף לי, איוב באויב נתחלף לי?!"?
לא קשיא.
הא בגופא, הא ברישא.
אמר רב יהודה אמר שמואל, שתי שערות שאמרו, אפילו אחת על הכף
על הכף - גובה שעל האבר, למטה מן הכרס:
ואחת על הביצים.
אפילו אחת על הכף כו' - אע"ג דאינו במקום אחד:
תניא נמי הכי, "שתי שערות שאמרו, אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה.
אחת בגבה - תחת אותו מקום:
אחת ע"ג קשרי אצבעותיה של יד, ואחת ע"ג קשרי אצבעותיה של רגל.
בין קשרי אצבעותיה - ואינה מביאה שער עד שתגדיל:
דברי ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום רבי שמעון.
ורבנן אמר רב חסדא, עד שיהו ב' שערות במקום אחד".
ת"ר, "עד מתי הבת ממאנת?
עד שתביא שתי שערות.
דברי רבי מאיר.
ר' יהודה אומר, עד שירבה השחור.
רבי יוסי אומר, עד שתקיף העטרה.
בן שלקות אומר, עד שתכלכל.
שתכלכל - לא שמעתי מהו.
ונראה בעיני, שחברו במס' שבת, (עח) "כדי לסוך כלכול".
ואמרינן (שם פ) "מאי כלכול?"
"צדעה ובת צדעה".
ה"נ, עד שיהו שם שערות הרבה, שיהא רצוף ומלובש בשער.
ואני מצאתי, "עד שתבלבל", בבי"ת.
שער גדול כפוף ומבולבל.
ולא ישר בעיני:
ואמר רבי שמעון, מצאני חנינא בן חכינאי בצידן, ואמר:
'כשאתה מגיע אצל ר"ע, אמור לו, עד מתי הבת ממאנת?
אם יאמר לך עד שתביא שתי שערות.
אמור לו, והלא בן שלקות העיד במעמד כולכם ביבנה, עד שתכלכל, ולא אמרתם לו דבר?
כשבאתי אצל רבי עקיבא, אמר לי,
כלכול זה איני יודע מהו?
איני יודע מהו - כלומר לא סבירא לי:
בן שלקות איני מכיר?
עד מתי הבת ממאנת? עד שתביא ב' שערות'":
ב' שערות האמורות בפרה - דקיימא לן ב' שערות שחורות פוסלות בה.
בגמרא דאין מעמידין (ע"ז דף כד).
ובמסכת פרה (פ"ב מ"ה):
משנה
שתי שערות האמורות בפרה, ובנגעים,
ובנגעים - שער לבן דקי"ל בת"כ מיעוט שערות שתים:
והאמורות בכל מקום.
והאמורות בכל מקום - בתינוק ובתינוקת:
כדי לכוף ראשן לעיקרן.
דברי רבי ישמעאל.
ר"א אומר, כדי לקרוץ בציפורן.
לקרוץ - לאחוז מעט:
ר' עקיבא אומר, כדי שיהו ניטלות בזוג:
שיהו ניטלות בזוג - שיעורא רבה (דכולהו):
גמרא
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, הלכה כדברי כולן להחמיר:
להחמיר - משנקרצות בצפורן לא ממאנת שמא גדולה היא, ולענין חליצה עד דאיכא שיעורא רבה דכולהו:
משנה
הרואה כתם, הרי זו מקולקלת.
הרי זו מקולקלת - אינה יודעת פתח נדותה לידע מתי יתחילו י"א יום שבין נדה לנדה, דהא לא ידעה אימת חזאי:
וחוששת משום זוב.
וחוששת משום זוב - אם עברו עליה ג' ימי זיבה משלבשה חלוק זה ומצאה עליו כתם גדול שיעור ג' גריסין ועוד, מספקינן להו דילמא כל חדא וחדא בחד יומא חזיא, אע"ג דבמקום אחד נמצאו:
דברי רבי מאיר.
וחכ"א, אין בכתמים משום זוב:
גמרא
מאן חכמים?
ר' חנינא בן אנטיגנוס היא.
דתניא, "ר"ח בן אנטיגנוס אומר, כתמים אין בהן משום זוב.
ופעמים שהכתמים מביאין לידי זיבה.
כיצד?
לבשה ג' חלוקות הבדוקות לה, ומצאה עליהם כתם.
ג' חלוקות - הבדוקות לה ולבשתן בשלשת ימי זיבה אחד ליום:
או שראתה ב' ימים, וחלוק אחד.
או שראתה ב' ימים - ראיה ממש מגופה בתוך י"א יום, ובשלישי לבשה חלוק הבדוק לה, ומצאתה עליו כתם:
הן הן הכתמים המביאין לידי זיבה".
השתא שלשה חלוקות דלאו מגופה קחזיא, חיישינן. ב' ימים וחלוק אחד מיבעיא?!
מהו דתימא, כל כי האי גוונא מביאה קרבן ונאכל.
מהו דתימא כל כי האי גוונא וכו' - להכי נקט ב' ימים וחלוק אחד, לאשמועינן דהשתא נמי חששא בעלמא היא, ומביאה קרבן ואינו נאכל.
דשמא לאו מגופה הואי הך כתם שלישי, ומליקת חולין נבלה.
דאי לא אשמועינן, הוה אמינא הרי רגלים לדבר דודאי זבה היא:
קא משמע לן.
אמר רבא, בהא זכנהו ר' חנינא בן אנטיגנוס לרבנן.
זכנהו - תשובה ניצחת השיבן:
מאי שנא פחות מג' גריסין במקום אחד, דלא חיישינן, דאמרי' בתרי יומי חזיתיה.
שלשה גריסין במקום אחד, נמי נימא תרתי ופלגא מגופה חזיתיה, ואידך אגב זוהמא, דם מאכולת הוא?
אגב זוהמא - דנדות אתאי מאכולת ונתמעכה שם:
ורבנן, כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל יומא, לא תלינן.
ור"ח בן אנטיגנוס?
ורבי חנינא כו' - לרבא פרכינן, דאמר לרבי חנינא שלשה גריסין במקום אחד:
ג' גריסין במקום א' הוא דלא חיישינן, הא בג' מקומות חיישינן.
הא אמרת בג' חלוקות, אין, בג' מקומות, לא?
לדבריהם דרבנן קאמר להו.
לדידי בג' חלוקות אין, בג' מקומות לא.
אלא לדידכו, אודו לי מיהת דהיכא דחזאי ג' גריסין במקום אחד, דאמרינן תרי ופלגא מגופה חזיתיה ואידך אגב זוהמא דם מאכולת הוא.
תרי ופלגא כו' - אלמא לא פליג רבי חנינא אלא במקום אחד, אבל בשלשה מקומות מודה.
והא קתני רבי חנינא לעיל, "לבשה ג' חלוקות" כו', אבל בחלוק אחד בג' מקומות לא:
ורבנן?
כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל יומא, לא תלינן.
שהן כגריס ועוד - כלומר שלשה גריסין גסין, דאיכא בכל חד וחד כגריס ועוד, דהכי הוי שיעור כתם.
לקמן בפרק הרואה כתם (דף נט):
ת"ר, "הרואה כתם.
אם יש בו כדי לחלק ג' גריסין, שהן כגריס ועוד, חוששת.
ואם לאו, אינה חוששת.
ר' יהודה בן אגרא אומר משום רבי יוסי, אחת זו ואחת זו חוששת.
אחת זו ואחת זו - אפילו בשתי גריסין, חוששין שמא ראתה אותן בשני בין השמשות, או אחת היום ואחת בין השמשות של מחר, וראיית בין השמשות עולה לשני ימים, שמקצתה מן היום ומקצתה מן הלילה, ויש כאן שלשה רצופין: