דף ב,ב
מאי לאו אעובר?
מאי לאו אעובר - קאמר דאינו רשאי:
לא. אבהמה.
והא, "דמיו", קתני?
תני, "דמיה".
והא "נותן כל דמיו לכהן", קתני.
ואי בהמה, כהן מאי עבידתיה?
כהן מאי עבידתיה - בבהמה אלא ודאי אעובר:
הכא במאי עסקינן, כגון דיהיב ליה בהמה מעברתא לפטומה.
דמיגו דקנסינן ליה אבהמה, קנסינן ליה אעובר.
לא - לעולם מהכא לא תפשוט דהכא במאי עסקינן כגון דיהיב ליה בהמה מעברתא לפטומה וליטול חצי השבח בין בפטום בין בוולדות דמיגו דקנסינן וכו' אבל אי זבין ליה עובר לחודיה לא:
אמר רב אשי, ת"ש.
"רבי יהודה מתיר בשבורה, מפני שאינה יכולה להתרפאות".
שאינה יכולה להתרפאות - ולעשות מלאכה בשבת:
הא יכולה להתרפאות, אסר.
והא עובר נמי כיכול להתרפאות דמי?
שמע מינה.
ואיכא דמתני לה אמתני'.
"והמוכר לו, אע"פ שאינו רשאי".
לימא מתני' דלא כרבי יהודה.
דתנן, "רבי יהודה מתיר בשבורה".
מתיר בשבורה - ועובר דומיא דשבורה:
אפילו תימא רבי יהודה, שבורה, לאו היינו אורחיה. עובר, היינו אורחיה:
היינו אורחיה - ולא שבור הוי: בהמה לעובריה - כגון שעדיין לא נתעברה ומכר לו כל הוולדות שעתידין להתעבר ובהמה עצמה לא מכר לו:
ת"ש, "רבי יהודה אומר, המקבל בהמה מן הגוי, וילדה.
מעלין אותו בשויו, ונותן חצי דמיו לכהן.
והנותן לו בקבלה, אע"פ שאינו רשאי, קונסין אותו עד עשרה בדמיו.
ונותן כל דמיו לכהן".
מאי לאו, אעובר?
לא. אבהמה.
והא, "דמיו", קתני?
תני, "דמיה".
והא, "נותן כל דמיו לכהן", קתני.
ואי בהמה, כהן מאי עבידתיה?
הכא במאי עסקינן, כגון דיהיב בהמה מעברתא, לפטומה.
דמיגו דקנסינן ליה אבהמה, קנסינן ליה אעובר.
אמר רב אשי, ת"ש.
"ר' יהודה מתיר בשבורה, מפני שאינה יכולה להתרפאות".
הא יכולה להתרפאות, אסור.
והאי נמי, כיכול להתרפאות דמי.
שמע מינה.
איבעיא להו, מכר בהמה לעובריה מאי?
מהו - לקונסו לפדותה משום מוכר בהמה לעובד כוכבים:
תיבעי לר' יהודה.
תיבעי לרבנן.
תיבעי לרבי יהודה. עד כאן לא קא שרי ר' יהודה, אלא בשבורה, דלא אתיא לאיחלופי.
אבל שלמה, דאתיא לאיחלופי, אסר?
דאתי לאיחלופי - להתיר מכירת שלמה:
או דלמא, ומה שבורה דפסקה מיניה.
דפסקה מיניה - שלא שייר בה לעצמו כלום משמכרה:
וכל שכן שלמה דלא פסקה מיניה?
וכ"ש שלמה - כי האי גוונא דלא פסקה מיניה שהרי שייר לעצמו גוף הבהמה ואי משום עוברין ליכא למיחש שהרי לא נתעברה עדיין ולא כלום מכר לו ולכשיבאו ברשות עובד כוכבים הם באים:
תיבעי לרבנן.
עד כאן לא קאסרי רבנן, אלא בשבורה, דפסקה מיניה.
דפסקה מיניה - ומכירה חלוטה היא ואתי לאחלופי ולהתיר מכירה חלוטה שלמה אבל הכא דלא פסקה מיניה שרי דלאו מכירה היא:
אבל שלמה, דלא פסקה מיניה, שרו?
או דלמא, ומה שבורה דלא אתיא לאיחלופי, אסרי, וכל שכן שלמה, דאתיא לאיחלופי?
וכל שכן שלמה דאתיא לאחלופי - במכירה חלוטה של שלימה אחרת:
וטעמא דרבנן משום הכי הוא?!
משום הכי הוא - בתמיה דאיצטריך לן למיבעי:
והתניא, "אמרו לו לרבי יהודה, והלא מרביעין עליה ויולדת?"
עליה - על השבורה:
אלמא משום עובריה הוא?
אלמא טעמא דרבנן משום עוברין - תיפשוט מינה דלרבנן אסור למכור לעובד כוכבים בהמה לעובריה ולר' יהודה מותר:
הכי קא"ל, טעמא דידן, משום דאתיא לאיחלופי בבהמה.
לעולם טעמא דרבנן משום איחלופי - ואיצטריך למיבעי כיון דלא פסקה מיניה איכא למימר לא אתי לאיחלופי במכירה גמורה והכי קאמרי ליה רבנן לר' יהודה:
אלא את, מ"ט שרית?
משום דאין יכולה להתרפאות, כמאן דזבנה לשחיטה דמי.
כמאן דזבנה לשחיטה דמי - וליכא למיחש לאיחלופי דמאן דחזי ידע דלא מזבין ליה אלא לשחיטה ולא אתי לזבוני בהמה שלא לשחיטה:
והלא מרביעין עליה ויולדת.
וכיון דמרביעין עליה ויולדת משהא לה?
משהא לה - לצורך וולדות ומאן דחזי לה בבית העובד כוכבים לסוף שנה או שתים סבר מותר למכור בהמה לעובד כוכבים שלא לשחיטה:
ואמר להו, לכשתלד.
דלא מקבלת זכר.
תא שמע, "והנותן לו בקבלה".
ת"ש - ממתני':
ולא קתני, "אע"פ שאינו רשאי".
ולא קתני אע"פ שאינו רשאי - אלמא מותר למכור בהמה לעובריה דהא קבלה מכירה לעוברין היא שאין חולק העובד כוכבים אלא בוולדות דקס"ד דלא פליג עובד כוכבים בשבח פטימת בהמה:
וליטעמיך, "המשתתף לו", דלא קתני. הכי נמי דרשאי?!
והא אמר אבוה דשמואל, אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי, שמא יתחייב לו שבועה, ונשבע לו בשם עבודה זרה שלו.
והתורה אמרה, (שמות כג, יג) "לא ישמע על פיך"?
על פיך - בהגרמת פיך:
אלא תנא מכירה, והוא הדין לשותפות.
תנא במכירה - אינו רשאי והוא הדין לכולהו:
ה"נ תנא מכירה, והוא הדין לקבלנות.
ומאי שנא מכירה דנקט?
ומאי שנא מכירה דנקט - בה אינו רשאי ולא נקטיה בחדא מהנך: דעיקר מכירה היא - עיקר איסורא הויא מכירת בהמה:
דעיקר מכירה היא.
תא שמע, "רבי יהודה אומר, המקבל בהמה מן הגוי, וילדה.
מעלין אותו בשוויו, ונותן חצי דמיו לכהן.
והנותן בקבלה, אע"פ שאינו רשאי, קונסין אותו עד עשרה בדמיו.
ונותן כל דמיו לכהן.
וחכמים אומרים, כל זמן שיד גוי באמצע, פטורה מן הבכורה".
____________________________________
תוסופות
מאי לאו אעובר - פי' ואיירי בבהמה מעוברת.
לא. אבהמה.
פי', ולא איירי בעובר, אלא בבהמה לעוברה.
וכן משמע לקמן, גבי בעיא, ד"בהמה לעובריה מהו?"
ובעי למיפשט מהכא דאסור.
דקאמר, "מאי לאו אבהמה?"
ש"מ", דאי אבהמה קאי, איירי בבהמה לעוברה.
ולכאורה לא איירי בבהמה לעוברה.
דא"כ מאי פריך, "והא דמיו קתני?"
לימא, דקאי אעובר?
וכי תימא דמשמע ליה דקאי אבהמה, א"כ לקמן נמי לידוק הכי?
אלא הכא איירי בבהמה לפטומה. כדמסיק לקמן לעוברה:
דלא מקבלת זכר - לא מטעם טרפות.
מדאמר פרק אלו טריפות, (חולין דף נז:) גבי ר"ש [בן חלפתא] שהיה עסקן בדברים. "ודילמא קסבר ר' יהודה טריפה יולדת ומשבחת".
ואית ספרים דלא גרסי, "יולדת", שאין צורך שם בלידה אלא במה שמשבחת.
ומ"מ מסתבר הכא, דאפילו מן הארכובה ולמטה, שרי רבי יהודה, משום דלא מקבלה זכר:
ולטעמיך המשתתף לו כו' - מקבלה לא שייך להקשות.
דמיתסר משום שותפין, שלא אתי בקבלה, כל כך לידי שבועה.
ודוקא נקט שותפות.
אבל שאר משא ומתן לא אסור:
אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים - הא דתניא פ"ק דמסכת ע"ז, (דף כב.) "ישראל ועובד כוכבים שקבלו שדה בשותפות".
וכן עובדא דעובד כוכבים נוטל שני ערלה וישראל נוטל שני היתר.
ואמר פרק הזרוע (חולין דף קלג.) "המשתתף עם עובד כוכבים צריך שירשום".
כל הני עובדא פליגי אאבוה דשמואל:
שמא יתחייב לו עובד כוכבים שבועה - מכאן אוסר רבינו שמואל קבלת השבועה מק"ו.
ור"ת מתיר.
מפני שהוא כמציל מידם.
כדתניא פ"ק דמס' ע"ז, (דף ו:) "מלוה על פה גובין מהן, מפני שהוא כמציל מידם". אע"ג דאזיל ומודה.
ויש לחלק בין ספק לודאי.
עוד מייתי ר"ת ראיה, מההיא דפרק [בתרא] דמגילה, (דף כח.) "דאמר אבוה בר איהי תיתי לי דלא עבדי שותפות עם עובד כוכבים".
ואי אסור, מאי רבותיה?
וכן פר"ת, שלא היו נזהרים משלש סעודות.
מדאמר פרק כל כתבי, (שבת דף קיח:) "תיתי לי דקיימית ג' סעודות".
משמע שכולן לא היו נזהרים בהן.
עוד פר"ת, בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים, ואין תופסין בהם אלהות.
ואע"פ שמזכירין [עמהם] שם שמים וכוונתם [לד"א]?
מ"מ] אין זה [שם] עבודת כוכבים.
כי דעתם לשם עושה שמים וארץ.
ואע"ג שמשתתף ש"ש ודבר אחר?
אין כאן, "לפני עור לא תתן מכשול".
דבני נח לא הוזהרו על כך.
ולדידן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף:
דעיקר מכירה - פרש"י דעיקר איסור הוא המכירה.
משמע שרוצה לומר, שעיקר האיסור הוא המכירה.
וקשה הא שותפות לא מיתסר משום מכירה, אלא כדאבוה דשמואל?
וצ"ל עיקר איסור הפשוט הוא מכירה.
כדתנן פרק קמא דמס' ע"ז (דף יד:):