Enjoying this page?

010b - הכל שוחטין, פרק ראשון, חולין דף י ע"ב

צורת הדף

ומאי שנא?

ומאי שנא - הא ספק והא ספק:

התם איתילידא בה ריעותא בבהמה.

הכא סכין איתרעאי, בהמה לא איתרעאי.

והילכתא כוותיה דרב הונא, כשלא שיבר בה עצם.

הלכתא כרב הונא - דחיישינן לעור. ועל ידי היה מעשה, והורה לי רבינו יעקב ב"ר יקר, בעוף לאיסור:

והילכתא כוותיה דרב חסדא, כששיבר בה עצם.

מכלל דרב חסדא אע"ג דלא שיבר בה עצם.

אלא במאי איפגים?

מכלל דרב חסדא אפילו כשלא שיבר בה עצם - לאחר שחיטה מכשיר. מדאצטריך למימר: הלכתא כרב הונא כשלא שיבר - מכלל דפליג רב חסדא עליה:

אימא: בעצם דמפרקת איפגים.

בעצם מפרקת - לאחר שחיטה שנגע בעצם הצואר, והיא המפרקת, דכתיב (שמואל א ד): ותשבר מפרקתו. ולא סבירא לן כוותיה למתלי לקולא - דההיא נגיעה דעצם מפרקת לא פגמה לסכין טפי מעור, אבל שבירת עצמות בההוא ודאי תלינן:

הוה עובדא, וטרף רב יוסף עד תליסר חיותא.

תליסר חיותא - שלא בדק בין זו לזו, ולאחר שחיטת כולן נמצאת פגומה:

כמאן?

כמאן - ס"ל:

כרב הונא, ואפילו בקמייתא?

כרב הונא ואפילו בהמה קמייתא - נמי טרפה - דחיישינן לעור. ולשון בעיא הוא:

לא. כרב חסדא , ולבר מקמייתא.

לא כרב חסדא - ומשום עצם מפרקת דקמייתא, טרפינהו לכולהו בתרייתא:

ואיבעית אימא לעולם כרב הונא.

דאי כרב חסדא - מכדי: מתלא תלינן,

ממאי דבעצם דמפרקת דקמייתא איפגים,

דלמא בעצם דמפרקת דבתרייתא איפגים.

מכדי מיתלא תלינן - דהא ודאי נגיעת סכין במפרקת לא פגמה טפי מעור, שהרי אינו מכה עליו בכח, ואפילו הכי תלי ביה לקולא. הלכך כי שחט בהמות טובא תלי נמי רב חסדא במפרקת דבתרייתא, ומכשר להו:

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: רב כהנא מצריך בדיקותא בין כל חדא וחדא.

כמאן, כרב הונא, ולמיפסל קמייתא?

למפסל קמייתא - בעיא היא: האי דמצריך בדיקה לאחר שחיטת הראשונה מיד, משום דאי משכח לה פגומה טריף לה כרב הונא:

לא. כרב חסדא, ולאכשורי בתרייתא.

לא כרב חסדא - ס"ל דלא חייש לעור, ומצריך בדיקה שאם תמצא פגומה יתקננה ויהיו אחרונות כשרות עם הראשונה. דאי לא בדק ושחיט ליה לאידך ומשכח לה פגומה - חיישינן למפרקת דקמייתא ואסירי בתרייתא. ולית ליה הא דאמרן לעיל מכדי מתלא תלינן כו'. ואע"ג דמשנינא הכי - דיחויא בעלמא הוא כלומר לעולם אימא לך כרב חסדא סבירא ליה. אבל רב כהנא ודאי כרב הונא קאמר למפסל קמייתא, כדאוקמינן לעיל הלכתא כוותיה. והשוחט אפילו בהמה אחת צריך לבדוק הסכין אחר שחיטה. ואם שחט הרבה ולא בדק בינתים ואחר כך נמצאת פגומה - אף הראשונה אסורה:

אי הכי תיבעי נמי בדיקת חכם?

אי הכי - דמשום הא דבעי למישחטיה קא בדיק, הוי ליה בדיקה דקודם שחיטה ותיבעי חכם להראות לו את הסכין, דילפינן (לקמן יז): מושחטתם, בזה: ואכלתם. ומדלא בעי למחוי לחכם ש"מ לאו בדיקה דקודם שחיטה חשיב ליה:

עד אחד נאמן באיסורין.

עד אחד נאמן באיסורין - דכל יחיד ויחיד האמינתו תורה: וזבחת מבקרך ומצאנך ושחט את בן הבקר (ויקרא א) ואכלי כהנים על ידו, ולא הזקיקו להעמיד עדים בדבר. ולא הצריכה תורה עדים אלא לעונש ממון או מיתת בית דין ולעריות דגמרינן (גיטין צ) דבר דבר מממון:

אי הכי מעיקרא נמי לא?

האמר רבי יוחנן: לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם.

האמר רבי יוחנן - תירוצא הוא:

 

מנא הא מלתא דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקיה?

הא דאמור רבנן כו' - במקומות הרבה סמכו על החזקה לאסור ולהתיר, כי ההוא דלעיל:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אמר קרא, (ויקרא יד) "ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית, והסגיר את הבית שבעת ימים".

דלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא?

ויצא הכהן וגו' - דבעינן דניפוק מכל הבית, ואח"כ יסגיר את הדלת. ואע"ג דאיכא למימר דלמא עד דנפיק ואתי בציר ליה שיעוריה מכגריס, ונמצא שלא היה נגע בשעת הסגר, ואין הסגרו הסגר, דכמאן דליתיה דמי:

אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקיה.

מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כגון שיצא דרך אחוריו דקא חזי ליה כי נפק?

אמר ליה אביי: שתי תשובות בדבר.

חדא, דיציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה.

ועוד, אחורי הדלת מאי איכא למימר?

ועוד אחורי הדלת - אם היה נגע אחורי הדלת ביציאתו היכי חזי ליה:

וכי תימא דפתח ביה כוותא?

דפתח ביה כוותא - חלון בדלת קודם הסגר:

והתנן: "בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו".

אין פותחין בית אפל - שצריך לפתוח לו חלונות לראות הנגע - פוטרין אותו לגמרי, כדכתיב (ויקרא יד): כנגע נראה לי בבית לי ולא לאורי, שאם עמד במקום אפל וצריך שם להדליק את הנר אינו נגע:

א"ל רבא: דקאמרת "יציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה" - כהן גדול ביום הכפורים יוכיח.

דכתיב ביה, "יציאה"

כהן גדול ביום הכפורים - כשהוא יוצא מבית קדשי הקדשים לאחר הוצאת כף ומחתה כתיב: ויצא ועשה עולתו וגו' באחרי מות:

ותנן, "יצא ובא לו דרך כניסתו".

ותנן - במסכת יומא (דף נב):

יצא ובא לו דרך כניסתו - פניו כלפי לפני ולפנים כדרך שנכנס, כך מחזר ויוצא דרך אחוריו:

ודקאמרת: "בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו" - הני מילי היכא דלא איתחזק, אבל היכא דאיתחזק איתחזק.

דלא אתחזק - כל זמן שלא ראה הכהן את הנגע במראותיו, שהיה מקום אפל ואין מראהו ניכר. אבל נגע שעומד אחורי הדלת וכבר הכיר שהוא נגע ואין צריך חלון אלא להעמידו בחזקתו - פותחין:

תניא: דלא כרב אחא בר יעקב.

תניא דלא כרב אחא בר יעקב - דאמר דלא מוקי אחזקתו אלא ביצא דרך אחוריו דחזי ליה עד שעת הסגר, דהכא קתני: שאם הלך לביתו והסגירו - הסגרו הסגר. והכא ודאי איכסי נגע מיניה ומוקמי ליה אחזקיה:

"ויצא הכהן מן הבית", יכול ילך לתוך ביתו ויסגיר?

יכול - יהא לו רשות לילך לתוך ביתו ולחזור ולסגור הדלת:

תלמוד לומר "אל פתח הבית".

אי "פתח הבית", יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר?

תחת המשקוף - מפתן העליון:

תלמוד לומר, "מן הבית", עד שיצא מן הבית כולו.

הא כיצד?

עומד בצד המשקוף ומסגיר.

ומנין שאם הלך לתוך ביתו והסגיר 

(הלך לביתו והסגיר - על ידי חבל ארוך, כגון שהיה ביתו סמוך לשם):

או שעמד בתוך הבית והסגיר - שהסגרו מוסגר?

בתוך הבית - תחת המשקוף:

תלמוד לומר: "והסגיר את הבית", מכל מקום.

ורב אחא בר יעקב?

ורב אחא - אמר לך מהא לא תותבן, דאיכא לאוקמי:

_____________________________________________________

תוספוס

ודילמא אדנפיק ואתי בצר ליה שיעורא כו' - אין להקשות היכי מוכח מהכא דאוקי מילתא אחזקיה דלמא הכא טמא מספק דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא בכל ענין טימא הכתוב אפילו הוי רה"ר שיש בו הרבה בני אדם ואפילו דבר שאין בו דעת לישאל.

אבל קשה דתינח היכא דליכא ריעותא אבל היכא דאיכא ריעותא כגון סכין שנמצאת פגומה וכן אחד משנים שנטמא ודאי ברה"ר דמטהרין שניהם מטעם חזקה כה"ג מנלן דאזלינן בתר חזקה?

וי"ל דה"נ יש ריעותא גדולה דאע"ג דאישתכח שחסר לאחר שבעה אפ"ה לא מטהרים למפרע כל אותם שנכנסו לבית בימי הסגר.

ומיהו קשה דהך מילתא דמיא למקוה שנמדד ונמצא חסר דשבקינן לחזקה דמקוה ומטמאינן לגברא שטבל משום העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך וה"נ הוה לן למימר דשבקינן חזקת נגע ואזלינן בתר גברא דאוקמינן בחזקת טהרה והרי חסר לפניך:

אלא לאו משום דאמרינן אוקמיה אחזקיה - ואין לומר דשאני הכא דאזלינן לחומרא דמדאורייתא אין לחלק.

ועוד דאף לקולא מטמאין ליה לשרוף קדשים ולהביא קרבן אם נכנס למקדש וקא מייתי מספק חולין לעזרה.

ועוד דאף לקולא מוקמינן הכא אחזקיה דאי היה נגע גדול ובסוף השבוע היה חסר ממה שהיה מטהרין וניחוש דלמא אנדפיק ואתי בציר ליה שיעורא והיה כשיעור שהיה בסוף שבוע ונמצא שהנגע עומד בעיניו ובעי הסגר שני אלא משום דמוקמינן ליה בשעת הסגר אחזקיה:

כהן גדול ביום הכפורים יוכיח - תימה דבפרק ידיעות הטומאה (שבועות יז:) אמרינן הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו אפילו כולו מבפנים חוץ מחוטמו טהור והבא אל הבית אמר רחמנא דרך ביאה אסרה תורה?

ויש לחלק בין כניסה ליציאה דאורחא דמילתא ביציאה כתלמיד הנפטר מרבו: