צורת הדף

מפני שדרכן של שרצים לגלות, 

מפני שדרכן של שרצים לגלות - ואע"ג דאדם נמי דרכו לגלות - איכא למיתלי באדם טהור ובשרצים לטהר, ובאדם טמא לטמא - תלינן בתר רובא לטהר:

ואין דרכן לכסות.

ואין דרכן לכסות - הלכך רישא ליכא למיתלי בשרצים, וטמאים וטהורים שכיחי - וחיישינן לטמאים. אלמא במידי דאיסורא תלינן בתר רובא דשכיחי, ואף על גב דלקולא. אי נמי, טעמא דהניחה מגולה ומצאה מכוסה מכוסה ומצאה מגולה, הא מצאה כמו שהניחה - לא טומאה איכא ולא פסולה איכא. "ואילו ספק מים מגולין אסורין" גרסינן. ואע"ג דאיכא למימר אדם נכנס לשם שגילה אותה ושאר שרצים גילו אותה שאין בהן סכנה והוו להו נחשים מיעוטא - תלינן בנחשים ואסירי. אי נמי פשיטא ליה דהוא עצמו גילה אותה ושהה בגילוי כדי שיכול נחש לשתות מהן אמרינן לקמן דאסירי ואע"ג דמצאה כמו שהניחה:

ואילו ספק מים מגולים - אסורין.

 

ש"מ, חמירא סכנתא מאיסורא. ש"מ.

ש"מ חמירא סכנתא מאיסורא ש"מ - ואית דילפי להא דרב אשי: דחמירא סכנתא מאיסורא, מדקתני: אם יכולה חולדה לשתות כו' פסולה, ולא קתני: טמאה. דניחא ליה לתנא למיתלי בשרצים, דשמעינן ממילא דאסורה משום סכנת נפשות, ואע"ג דלגבי איסור, קולא היא, דלא מטמא ולא מיתלי באדם טמא, ואע"ג דדרכו נמי לגלות. - משום דאי הוה קתני: טמאה - לא הוה שמעינן מיניה איסור סכנת נפשות. ולא גריס ואילו ספק מים מגולין אסורין. וקשיא לי בגויה טובא: חדא - דהא לרבנן חולדה קתני ולא נחש, ולר"ג גופיה או חולדה או נחש קתני, ואם יכולה חולדה לשתות ולא נחש כגון שמונחת על דף גבוה קתני נמי פסולה ולא טמאה, והכא איבעי ליה למיתני טמאה - דמאי סכנת נפשות איכא דאקילו ביה גבי איסור טומאה? ועוד בנחש נמי ליתני: פסולה משום שרצים וטמאה משום אדם טמא, ואשמועינן תרוייהו וניחוש נמי לאיסורא. דהא רישא מצי למיתלי באדם טהור ובאדם טמא ותלינן באדם טמא לחומרא. אלא לאו שמע מינה טעמא לאו משום סכנה הוא אלא משום דתלינן ברובא דשכיחא:

תנן התם: ג' משקין אסורין משום גלוי: מים, ויין, וחלב.

כמה ישהו ויהיו אסורין?

כמה ישהו - המים בגלויין, היכא דהוא עצמו הניחן מגולים:

כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה.

הרחש - הנחש. רחש תרגום של שרץ:

וכמה מקום קרוב?

א"ר יצחק בריה דרב יהודה: כדי שיצא מתחת אוזן כלי, וישתה.

מתחת אוזן כלי - חוששין שמא היה שם שרץ ושתה:

ישתה?! הא קא חזי ליה?

הא קא חזי ליה - כיון שלא שהה לשם הנחש שיעור שיכול לחזור לחורו, אלא כדי שיוכל לבא לשתות - הא ודאי לא אתא, דאי אתא הא קא חזי ליה בחזרתו לחורו תחת אוזן הכלי בקרקע:

אלא: ישתה ויחזור לחורו:

 

איתמר. השוחט בסכין, ונמצאת פגומה.

השוחט בסכין ואח"כ נמצאת פגומה - וידוע הוא שכששחט בדק קודם שחיטה והיה יפה אבל לא בדק אחר שחיטה מיד:

אמר רב הונא: אפילו שיבר בה עצמות כל היום - פסולה.

אפילו שבר בה עצמות - בין שחיטה לבדיקה אחרונה, דאיכא למיתלי בעצמות - פסולה השחיטה:

חיישינן שמא בעור נפגמה.

שמא בעור - השחיטה:

נפגמה - ונמצא שלא נשחטו הסימנים אלא נקרעו, שהפגם קורע. וזבחת כתיב (דברים יב):

ורב חסדא אמר: כשרה. שמא בעצם נפגמה.

בעצם נפגמה - באותו ששיבר בה:

בשלמא רב הונא, כשמעתיה.

כשמעתיה - דאמר לעיל (דף ט): בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה, וזו נולד בה ספק בשחיטה:

אלא רב חסדא מאי טעמא?

אמר לך: עצם - ודאי פוגם, עור - ספק פוגם ספק לא פוגם. הוי ספק וודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי.

מתיב רבא לסיועיה לרב הונא:

"טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ, אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו - לא עלתה לו טבילה.

כל היום כולו - לאחר טבילה:

עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי קודם לכן".

והא הכא דודאי טבל, ספק הוה עליה ספק לא הוה עליה, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי?

שאני התם - דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו, ואימא לא טבל.

ה"נ העמד בהמה על חזקתה, ואימר לא נשחטה?

הרי שחוטה לפניך.

ה"נ, הרי טבל לפניך?

הא איתילידא ביה ריעותא.

ה"נ איתילידא בה ריעותא?

סכין איתרעאי, בהמה לא איתרעאי.

בהמה לא אתרעאי - וכיון דלאו בגופה ממש אתיליד אלא בדבר אחר, לא דמי לטבילה ולא אתי ספק דריעותא דסכין ומוציא אותו מידי שחיטה ודאית, דודאי עצם פגם:

start here

מיתיבי: "שחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת - כשרה.

שחט את הושט - בעוף שהכשרו בסימן אחד, תו לא חיישינן לעיקור דשני. והא דנקט שחיטה בושט ושמוטה בגרגרת - הוא הדין דאפילו איפכא נמי, אלא משום דגרגרת עבידא לאשתמוטי. והכי מיתוקמא בהשוחט (לקמן כח):

נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט - פסולה.

נשמטה הגרגרת - תחלה - הרי נטרפה:

שחט את הושט ונמצא הגרגרת שמוטה, ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאחר שחיטה נשמטה - זה היה מעשה, ואמרו: כל ספק בשחיטה פסול".

"כל ספק בשחיטה", לאתויי מאי?

לאו לאתויי כה"ג.

כהאי גוונא - שנולד בה ספק בסכין:

לא.

לאתויי ספק שהה ספק דרס

 

תוספות

וישתה הא קא חזי ליה - בירושלמי מתרץ כחוט השערה ושפיפון שמו ורשות נתנה לקרקע להבקע לפניו ולא נתנה רשות לכלי להבקע מפניו:

טבל ועלה כו' - הך דהכא לא שייך לאתויי בפ' כל היד (נדה דף טו:) ובפרק כל הצלמים (ע"ז דף מא:) ובפ"ק דפסחים (דף ט.)?

דהתם נמי פריך ואין ספק מוציא מידי ודאי

דשאני הכא ולחומרא אתא ספק איסורא ומוציא מידי ודאי היתר

והנך דמייתי התם לא שייך לאתויי הכא?

דהתם הוי משום דהוי ספק הרגיל:

עד שיאמר ברי לי - הכא לא מפליג בין טבל סמוך לחפיפה ללא טבל סמוך לחפיפה כדמפליג בפרק בתרא דנדה (דף סו:) דאמר רבא טבלה ועלתה ונמצאת עליה דבר חוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחזור לחוף ולטבול ואם כו'?

ואומר ר"ת דהכא מיירי בנמצא בגוף והתם מיירי בנמצא בראש דחפיפה לא תקן עזרה אלא בראש כדאמרינן במרובה (ב"ק דף פב.) דאורייתא לעיוני דילמא מיקטר ומיקטר לא שייך אלא בראש.

ועוד נמי תנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ובפ' בתרא דנדה (דף סו:) אמר דאשר לא תחוף אלא בחמין אבל בקרירי לא משום דמשרו מזייה אבל בשאר הגוף שייך לומר לשון הדחה כדאמר התם רבה לעולם ילמוד אדם בתוך ביתו שתהא מדיחה קמטיה במים ומשמע נמי קמטים דוקא אבל לא שאר הגוף.

ואע"ג דאיכא למימר דנקט קמטים לרבותא דאע"ג דביאת מים לא בעיא ראוי לביאת מים בעינן

ליכא למימר הכי מדלא נקט אפילו קמטיה משמע קמטים דוקא.

והא דאמר רב נחמן לחמותו דודי חסרת (נדה סף סח.) משמע דכל הגוף בעי חפיפה?

התם לאו משום חובה אלא משום שהיתה רגילה לרחוץ בחמין כמו שנוהגים גם עכשיו לרחוץ כל הגוף בחמין.

ועוד אומר רבינו תם דהכא מיירי לטהרות ובנדה איירי לבעלה שהחמירו לטהרות יותר מלבעלה כמו שמשמע בנדה בכמה מקומות.

ועוד יש להעמיד הך דשמעתין בכהנים דאין בהן חפיפה משום שטובלין תמיד כדמשמע בירושלמי בריש פסחים:

והא הכא דודאי טבל - פירוש קרוב לודאי הוא דטבל שפיר כיון שנתעסק באותו המין אח"כ:

סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי - תימה דליכא לשנויי הכי אההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דבריש נדה (דף ב:) דקאמר התם דכל הטהרות שנעשו על גביו למפרע כולן טמאות משום דהא חסר לפניך והעמד טמא על חזקתו ולא אמרינן מקוה אתרעאי אדם לא אתרעאי והכא נמי נימא העמד בהמה על חזקתה ואימא לא נשחטה דהרי הכין פגום לפניך?

וי"ל דשאני התם דאיכא למימר חסר ואתאי כדקאמר התם.

ועי"ל דהכא טעמא משום דעצם ודאי פוגם וכ"ת התם נמי ודאי טבל כדאמר הכא גבי טבל ועלה לא דמי דמה שנתעסק באותו המין אחר כך עושה אותו ודאי טבל דמסתמא מאותו מין שנתעסק בא אבל התם מה שייך לומר ודאי טבל הרי במקוה חסר טבל ואין זו טבילה.

והא דאמרינן בסמוך גבי רב יוסף דטרף עד תליסר חיותא איכא למימר דלא כרב חסדא דלרב חסדא אפילו בתרייתא כשרה לפי שקרוב לודאי דבעצם של מפרקת של בתרייתא אפגים?

לפי שבראשונות רגיל להזהר שלא לדחוק את הסכין בכח במפרקת לפי שעדיין צריך לשחוט אחרות אבל באחרונה לא חייש.

ועי"ל דמה לי אתיליד ריעותא בסכין ומה לי אתיליד ריעותא בבהמה אלא על כרחך הכי קאמר סכין אתרעאי פירוש ואיכא ספיקי טובא שמא בעצם נפגמה ואפילו בעור נפגמה שמא לא נשחוט הסימנין כנגד הפגימה והוי כספק ספיקא והשתא פריך שפיר בתר הכי כל ספק לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג דמשמע שבא לרבות אפילו דבר שנוטה להתיר יותר מלאסור ומשני לא לאתויי ספק שהה ספק דרס ואף על גב דלא עביד דשהי ודריס דמסתמא שחט כדרך השוחטין ופריך מאי שנא כיון דתרוייהו קרובים לודאי להכשיר: