צורת הדף

אבל אמר: הרי עלי - לא^[1]?

אבל אמר הרי עלי לא - דלמא פשע ולא מקיים. והכי מוקמינן לה בנדרים בפ"ק (דף י, א) לר' יהודה תני: נודב ומשלם^[2]. אלמא: מעריכין ונודרין לכתחלה לא. ד"הרי עלי" - הוא. דליכא למימר בהו: הרי זו, עד דאמר ברישא: ערכי עלי, והדר יהיב כפי הקצוב בפרשה. ודמי עלי נמי, דבעי למשיימיה כעבדא^[3]. דהיכי מצי למימר הרי אלו לערכים אם לא נדר תחלה בערך:

וכל "הכל", לאו לכתחלה הוא?!^[4]

וכל הכל לאו לכתחלה הוא - וכי אין לך: הכל שהוא לכתחלה^[5]:

אלא, "הכל חייבים בסוכה". "הכל חייבין בציצית". 

הכל חייבים בסוכה - לאתויי קטן שאינו צריך לאמו:

הכל חייבים בציצית - לאתויי קטן היודע להתעטף:

הכי נמי דלאו לכתחלה?!

"חייבין", לא קאמינא^[6].

חייבין לא קאמינא - היכא דתני: חייבין - מוכח ודאי דלכתחלה קאמר:

אלא מעתה: "הכל סומכין, אחד האנשים ואחד הנשים". 

הכל סומכין - לאתויי יורש. והא ודאי לכתחלה קאמר, דמצוה רמיא עליה על כרחיה:

הכי נמי דלאו לכתחלה?!

והא כתיב: (ויקרא א) "וסמך ידו ונרצה"?

^[7]אין. איכא: "הכל", לכתחלה. ואיכא: "הכל" דיעבד.

אלא: "הכל" דהכא, ממאי^[8] דלכתחלה הוא דתקשי לך^[9], דלמא דיעבד הוא ולא תקשי לך?

א"ל^[10]: אנא: "שחיטתן כשרה, קשיא לי.

מדקתני: "שחיטתן כשרה". דיעבד, מכלל ד"הכל" - לכתחלה הוא

דאי דיעבד - תרתי דיעבד למה לי?

תרתי דיעבד למה לי - הכי איבעי ליה למיתני: שחיטת הכל כשרה חוץ מחש"ו - דמשמע שפיר דהנך דמרבינן מהכל - דיעבד קמרבינן אבל לא לכתחלה. א"נ ניתני: הכל שוחטין לחודיה - כדתנן גבי מעריכין ונודרין ולא מפרש^[11]. למה לי למיתני: הכל שוחטין ואצטריך לפרושי: ושחיטתן כשרה למימר דשוחטין דרישא דיעבד הוא. ואי קשיא בתמורה נמי הא תני והדר מפרש - התם לא קתני כה"ג: הכל ממירין ותמורתן תמורה - בהדי הדדי. ואי משום: לא שאדם רשאי^[12] - משום דבעי לאסוקי: וסופג את הארבעים, לאשמועינן דלוקין על לאו שאין בו מעשה:

אמר רבה בר עולא: הכי קתני: "הכל שוחטין", ואפי' טמא בחולין.

הכי קתני - לכתחלה ודיעבד דמתניתין: הכל שוחטין - לכתחלה, לאתויי טמא בחולין^[13]:

טמא בחולין מאי למימרא?

פשיטא - דהא לא הוזהרו ישראל על טהרת חוליהן:

בחולין שנעשו על טהרת הקדש.

שנעשו על טהרת קדש - דקבל עליה לאכול בטהרת קדש, שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים, שאם יאכל שלמים או תודה^[14] יהא בקי בשמירתן:

וקסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו.

כקדש דמו - וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות בהן. ואפילו הכי (שחיט טמא) לכתחלה ובסכין ארוכה כדמפרש:

כיצד הוא עושה?

מביא סכין ארוכה ושוחט בה, כדי שלא יגע בבשר.

^[15]ובמוקדשים, לא ישחוט, שמא יגע בבשר.

ובמוקדשין - לכתחלה לא ישחוט. ואפילו בסכין ארוכה. כיון דמוזהר מן התורה שלא יטמא כדכתיב: (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי^[16] - אלמא בעינן שמירה, גזור בהו רבנן לכתחלה, משום: לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב^[17]:

ואם שחט ואומר: ברי לי שלא נגעתי - שחיטתו כשרה.

שחיטתן כשרה - והיינו דיעבד דמתניתין. ולקמן מפרש אמאי לא מטמא גברא לסכין והדר ניטמייה לבשר:

 

^[18]חוץ מחרש שוטה וקטן - דאפילו בחולין גרידי, דיעבד נמי לא.

גרידי - שלא קבל עליו טהרת כהן:

^[19]שמא ישהו. שמא ידרסו, ושמא יחלידו.

שמא ישהו - והוי נבלה - כדתנן לכולהו בפ"ב:

דיעבד נמי לא שמא ישהו - כלומר שמא שהו. ולקמן (דף יב) מפרש אמאי נקט: שמא יקלקלו במתניתין - לשון עתיד - לאשמועינן שאין מוסרין להן חולין לכתחלה ואפילו אחרים רואין אותם, דמועדים הן לקלקל תמיד:

^[20]"וכולן ששחטו" - אהייא?

אילימא, אחרש שוטה וקטן?

עלה קאי: "ואם שחטו", מיבעי ליה?

דעלה קאי - מינייהו קא סליק, מאי: וכולן - דמשמע דקאי נמי אאחריני, ואם שחטו - מבעי ליה:

אלא אטמא בחולין - הא אמרת לכתחלה נמי שחיט?

ואלא אטמא במוקדשים - בברי לי סגי?

ואלא אטמא במוקדשין - דאמרת דאיירי בה מתניתין, ואמר: לא ישחוט - מאי איריא אחרים רואין אותן, הא אמרת איהו מהימן אי אמר ברי לי:

דליתיה קמן, דנשייליה.

 

האי טמא במוקדשים מהכא נפקא, מהתם נפקא?^[21]

מהכא נפקא - כלומר הכא סתמו רבי במתניתין?! הא בשחיטת קדשים סתמיה, דלכתחלה לא ודיעבד כשר:

"כל הפסולין ששחטו - שחיטתן כשרה^[22].

כל הפסולין - כגון זר, ואונן, טמא, ובעל מום וכיוצא בהן^[23]:

ששחטו - קרבן:

שהשחיטה כשרה בזרים, בנשים, ובעבדים, ובטמאים.

בזרים - דכתיב: (ויקרא א) ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן - מקבלה ואילך מצות כהונה, לימד על שחיטת קדשים שכשרה בזרים, וה"ה לשאר פסולין:

ואפילו בקדשי קדשים.

ובלבד שלא יהיו טמאין נוגעין בבשר"?

הכא עיקר, 

הכא עיקר - דכולה פרקין בתורת שחיטה איירי:

התם איידי דתנא שאר פסולין, תנא נמי טמא במוקדשים.

ואב"א, התם עיקר - דבקדשים קאי. הכא, איידי דתנא טמא בחולין, תני נמי טמא במוקדשים.

 

האי טמא דאיטמא במאי?

אילימא: דאיטמי במת?

(במדבר יט) "בחלל חרב", אמר רחמנא?

_________________________________________

תוספוס

אנא שחיטתן כשרה קא קשיא לי - משמע שרב אשי הקשה אותה קושיא, ואע"פ שהיא סוגיית הגמרא.

ומכאן ראיה, שרב אשי סידר הגמרא.

אע"ג דאביי ורבא נמי אתו לשנויי הך קושיא, והם קדמו הרבה לרב אשי?

שמא גם בימיהם הקשוה כבר:

טמא בחולין מאי למימרא - ואע"ג דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י?

היינו דוקא בפירות דשייכא בהו תרומה, אבל בשר לא.

ואפילו יהא אסור לטמאות גופו באוכלין טמאין כדדרשינן והתקדשתם והייתם קדושים אזהרה לבני ישראל שיאכלו חולין בטהרה?

מכל מקום יכול לטמאותן ולאוכלן בימי טומאתו:

ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר - אע"ג דאמרינן לקמן (דף קכא:) דמפרכסת הרי היא כחיה?

חיישינן שמא יגע אחר פירכוס.

א"נ דוקא לענין העמדה והערכה הויא כחיה, אבל לענין טומאה כיון ששחט שנים או רוב שנים מקבלת טומאה, דחשיב אוכל. כדאמר בהעור והרוטב (לקמן שם) השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות:

שלא יגע בבשר - אע"ג דדם קדשים אינו מכשיר? חיבת הקדש מכשרת. או שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליו. כדקאמר בפ"ק דפסחים (דף כ.).

וא"ת ואמאי לא קאמר דלא ישחוט משום דלמא אתי לימשך בפנים דאפילו טהור גמור לבן זומא דאמר (יומא דף ל.) הנכנס למקדש טעון טבילה ואסור לשחוט בסכין ארוכה דלמא אתי לאמשוכי?

וי"ל דבטהור איכא למגזר טפי דילמא אתי לאמשוכי אבל טמא מזהר זהיר ומידכר.

אי נמי נקט הכא שמע יגע בבשר משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי.

הקשה רבינו אפרים איך יתכן שתהא סכין ארוכה כל כך מהר הבית עד עזרת ישראל?

דהאי טמא מוקמינן לה בסמוך אף בטמא מת ותנן בפ"ק דכלים (מ"ח) החיל מקודש מהר הבית שאין טמא מת ועובדי כוכבים נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם.

ואפילו למאן דמוקי לה בנטמא בשרץ והלא עזרת נשים ארוכה קל"ה אמה ואיך יתכן שתהא סכין ארוכה כל כך?

וי"ל דלמאי דפיר"ת בעלמא דלא גזור היכא דנטמא בפנים ניחא.

וכן לפירוש ר"י דפירש דלא החמירו אלא בעזרת נשים שהוא מקום כניסה ויציאה אבל בשאר מקומות יכול ליכנס עד סמוך למחנה שכינה ממש אתי נמי שפיר.

ואין כאן מקומו.

וי"מ דהכא מיירי בבמה.

ובזה יתיישב נמי בסמוך:

שמא ישהו - ולהגרמה ועיקור לא חיישינן, דמינכר.

ומיהו עיקור דסכין פגומה, לא מינכר:

אילימא אחש"ו עלה קאי - פירוש עלה לחודה קאי, אבל הא פשיטא דעלייהו נמי קאי. דדייקינן עלה לקמן (דף יב:) מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה:

דליתיה קמן דנשייליה - ואע"ג דעזרה רה"ר היא כדאמר בפ"ק דפסחים (דף יט:) והיה לנו לטהר כאן מספק?

האי ספק לא דמי לשאר ספק טומאה ברה"ר משום דרוב פעמים לא יכול להזהר מליגע ואי איירי בבמה אתי שפיר: