חד, לעיברה זמנו ועיברה שנתו.
עיברה זמנו - זמן שחיטת הפסח:
וחד לעיברה זמנו, ולא שנתו.
לא זמנו ולא שנתו - ואם שחטו קודם הפסח לשם שלמים כשר ואע"ג דחזי לפסח ראשון:
וחד, ללא עיברה לא זמנו ולא שנתו.
וצריכי: דאי כתב רחמנא חד, הוה אמינא היכא דעיברה שנתו וזמנו, דאידחי מפסח לגמרי, אבל עיברה זמנו ולא שנתו דחזי לפסח שני, אימא לא.
ואי כתב רחמנא הני תרתי, משום דאידחי להו ממילתייהו, אבל היכא דלא עבר לא זמנו ולא שנתו דחזי לפסח, אימא לא.
ממילתייהו - מפסח ראשון:
צריכי:
אמר רב משמיה דמבוג:
משמיה דמבוג - שם חכם:
חטאת ששחטה לשום חטאת נחשון
חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון - שעיר חטאת [דחנוכת] הנשיאים:
כשירה.
כשרה - ולא הויא שינוי קדש דלא אמרי' חטאת נחשון כיון דלדורון אתי ולא לכפרה על חטא הרי היא כשחיטה לשם עולה וכ"ש דשינוי בעלים לא הוי דלא שחטה להתכפר בה נחשון:
דאמר קרא: (ויקרא ו, יח) "זאת תורת החטאת", תורה אחת לכל החטאות.
יתיב רבא וקאמר לה להא שמעתא.
איתיביה רב משרשיא לרבא: "רבי שמעון אומר: כל המנחות שנקמצו שלא לשמן - כשירות, ועלו לבעלים לשום חובה.
ועלו לבעלים - ר"ש פליג אמנחות ומודה בזבחים:
לפי שאין המנחות דומות לזבחים.
שהקומץ מחבת, לשם מרחשת מעשיה, מוכיחין עליה שהיא מחבת חריבה. לשם בלולה, מעשיה מוכיחין שהיא חריבה.
מחבת ומרחשת - שני כלים שבהם מטגנים את המנחות שכל המנחות היו עשר עשר חלות מחבת צפה ומעשיה קשים מתוך שהכלי צף מעשיה מתפשטין והאור שורף את השמן מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין ורכין שאין האור שורף את השמן וכשמניח אדם אצבעו עליה נראה כמו רוחשת:
חריבה - מנחת חוטא שאין בה שמן דכתיב (ויקרא ה) לא ישים עליה שמן:
מעשיה מוכיחין - דמחשבה הניכרת שהיא שקר סבר ר"ש דלא מהניא:
אבל בזבחים אינו כן, שחיטה אחת לכולן, קבלה אחת לכולן, זריקה אחת לכולן".
שחיטה אחת לכולן - וכי שחיט עולה לשם חטאת ליכא הכירא דמשקר הילכך מהניא מחשבה כ"ך שמעת"י במנחו"ת:
טעמא דמעשיה מוכיחין, הא אין מעשיה מוכיחין - לא.
אמאי? לימא: (ויקרא ו, ז) "זאת תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות"?
טעמא כו' - אלמא אפי' לרבי שמעון דמהדר להיכשירא לא יליף מזאת תורה וכ"ש דמדרבנן קשיא לך דאמרי אף במנחות לא עלו אלמא לא דרשי תורה להכי ולרבא דאמר לעיל (דף ז.) חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשירה ליכא למיפרך מינה דהתם כיון דכי הדדי נינהו דתרוייהו חטאת סתמא שמייהו וכפרת שתיהן שוה על הכרת אין שם שינוי קודש והרי חטאת לשם חטאת נשחטה ואילו מנחת מחבת ומנחת מרחשת אין שמותיהן שוין זו שמה לבדה וזו שמה לבדה אלא לרב קשיא דהא לשם חטאת נחשון שינוי גמור הוא שהרי היא כעולה וקאמר כשרה משום תורת חטאת:
אלא אי איתמר, הכי איתמר:
אלא אי איתמר - דרב הכי איתמר ובשינוי בעלים איתמר:
אמר רב משמיה דמבוג: חטאת ששחטה על מנת שיתכפר בה נחשון - כשירה.
שיתכפר בה - היינו שינוי בעלים:
אין כפרה למתים.
שאין כפרה למתים - הילכך לא קרינא ביה במחוייב כפרה כמותו:
ולימא מת בעלמא?
הא קמ"ל טעמא דמת, הא דחי דומיא דנחשון
הא חי - אם שחטה בשינוי בעלים לשם אדם חי:
דומיא דנחשון - שמחוייב חטאת שאינה על חטא הדומה לשעיר נחשון כגון חטאת נזיר ומצורע הבאות להכשיר פסולה:
פסולה. ומאי ניהו? חטאת נזיר וחטאת מצורע.
הני עולות נינהו?
ופרכינן הני עולות נינהו - ואנן קים לן לעיל (דף ז.) חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה כשירה והני כעולה דמו: פשיטא ל"ג:
אלא אי איתמר הכי איתמר. אמר רב משמיה דמבוג: חטאת ששחטה על שמחוייב חטאת כנחשון - כשירה. חטאת נחשון עולה היא.
איכא דאמר אמר רב משמיה דמבוג: חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון - פסולה. חטאת נחשון עולה היא.
ולימא: "חטאת נזיר וחטאת מצורע"?
עיקר חטאת נקט.
עיקר חטאת נקט - שורש החטאת שהיא היתה חטאת יחיד ראשונה:
אמר רב: חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם, לשם חטאת עבודת כוכבים - כשירה.
לשם חטאת עבודת כוכבים - רבותא נקט אע"ג דלא דמיא לשאר חטאות שהן בכבשה או שעירה והיא אינה כשירה בכבשה אלא בשעירה:
לשם חטאת נזיר, לשם חטאת מצורע - פסולה. הני עולות נינהו.
בעי רבא: חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו - מהו?
מי אמרינן כרת כמותה, או דילמא אין קבוע כמותה?
רב אחא בריה דרבא מתני כולהו לפסולא.
מ"ט?
(ויקרא ד, לג) "ושחט אותה לחטאת", לשם אותה חטאת.
א"ל רב אשי לרב אחא בריה דרבא: [בעיא דרבא היכי מתניתו לה.
בעיא דרבא היכי מתניתו לה - וכיון דאמרת דרבא בכולהו פסיל ואפילו חטאת חלב לשם חטאת דם כ"ש לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו:
אמר ליה: אנן בשינוי בעלים מתנינן לה, [והכי מתנינן לה]
אמר רבא: חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת דם, וחטאת עבודת כוכבים - פסולה
על מי שמחוייב חטאת נזיר, וחטאת מצורע - כשירה.
ובעיין לה הכי. בעי רבא: חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו - מהו?
מי אמרי' כרת כמותה, או דילמא אין קבוע כמותה?
מי אמרינן כרת כמותה - והוה ליה מחוייב כפרה כמותו וקרינן ביה עליו ולא על חבירו וחבירו דומיא דידיה או דילמא כו' דאין קבוע כמותו שבא בעולה ויורד:
תיקו:
איתמר: שחטה לשמה, לזרוק דמה שלא לשמה.
שחטה לשמה - שלא חישב על השחיטה אלא על הזריקה חישב בשעת שחיטה דהיינו מעבודה לעבודה:
רבי יוחנן אמר: פסולה. וריש לקיש אמר: כשירה.
ר' יוחנן אמר פסולה: מחשבין מעבודה לעבודה,
מחשבין מעבודה לעבודה - כלומר מחשבה מועלת מעבודה לעבודה במחשבת שלא לשמו:
וילפינן ממחשבת פיגול.
דילפינן ממחשבת פיגול - דמהניא ביה הכי דתנן בפרק שני (לקמן דף כז:) השוחט את הזבח על מנת לזרוק דמו למחר פיגול:
ור"ל אמר כשירה: אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא ילפינן ממחשבת פיגול.
אין מחשבין מעבודה לעבודה - בשלא לשמו דלא ילפינן לה מפיגול דהתם עיקר מחשבתו המביאה לידי פיגול זו היא שיחשוב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת מן אחת העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו וזריקה אכילת מזבח היא והוא הדין אם חישב על הקטרת החלב שאינה מן עבודות הילכך לא דמיא לשלא לשמו:
ואזדו לטעמייהו.
דאיתמר: