לא ידע במאי?
כתב רחמנא: "זאת התורה".
ואי כתב רחמנא: "זאת התורה", הוה אמינא ליפסלו.
כתב רחמנא: "מוצא שפתיך".
רמי ריש לקיש על מעוהי, בי מדרשא, ומקשי: אם כשרים הם - ירצו. ואם אין מרצין - למה באין?
אמר לו ר' אליעזר: מצינו בבאין לאחר מיתה, שהן כשרין ואין מרצין.
דתנן האשה: שהביאה חטאתה, ומתה - יביאו יורשין עולתה. עולתה ומתה - לא יביאו יורשין חטאתה.
א"ל: מודינא לך בעולה. דאתיא לאחר מיתה.
אשם דלא אתי לאחר מיתה, מנלן?
א"ל: הרי מחלוקתך בצידו. רבי אליעזר אומר: אף האשם.
אמר: זהו שאומרין עליו אדם גדול הוא?
קאמינא אנא משנה שלימה, ואת אמרת לי ר' אליעזר?
אלא אמר ריש לקיש: אפתח אנא פתחא לנפשאי.
(דברים כג, כד) "מוצא שפתיך וגו'", האי "נדבה", נדר הוא כו'? כדלעיל.
יתיב רבי זירא ורבי יצחק בר אבא, ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקאמרי: קשיא ליה לריש לקיש אשם דלא אתי לאחר מיתה, ונסיב לה תלמודא: "מוצא שפתיך". אימא: הבא בנדר ובנדבה - לייתי ולא לירצי. אשם - לא לייתי כלל?
אמר להו אביי: ריש לקיש מהכא פתח.
(ויקרא ד, לג) "ושחט אותה לחטאת", אותה - לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה. הא שאר קדשים - שלא לשמן כשירין.
יכול ירצו? ת"ל: "מוצא שפתיך".
ואימא: הבא בנדר ונדבה לייתי ולא לירצי, אשם (נמי) ארצויי נמי לירצי?
אמר אביי: אשם דמירצי לא מצית אמרת. קל וחומר מעולה.
ומה עולה שאינה מכפרת, אינה מרצה. אשם שמכפר, אינו דין שאינו מרצה?!
מה לעולה, שכן כליל?
שלמים יוכיחו.
מה לשלמים, שכן טעונין נסכין, ותנופת חזה ושוק?
עולה תוכיח.
וחזר הדין. לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה.
הצד השוה שבהן: שהן קדשים, ושחטן שלא לשמן כשירין, ואין מרצין.
אף אני אביא אשם, שהוא קודש, ושחטו שלא לשמו כשר. ואינו מרצה.
מה להצד השוה שבהן שכן ישנו בציבור?
תודה תוכיח
לא ידעינן במאי - קאמר רחמנא מוצא שפתיך תשמור דהא לא כתיב בהדי' בהאי קרא עבודות לשמן ודלמא לאו בלשמן משתעי קרא כתב רחמנא זאת התורה למילף משלמים דמפרשה בהו לשמן:
הכי גרסי' רמי ריש לקיש על מעוהי - שוכב על בטנו פניו (על) כלפי קרקע:
למה הן באין - ואכתי לא קמא ליה טעמא דמתני' דילפינן ממוצא שפתיך:
ואין מרצין - שאין כפרה למתים ואף אתה אל תתמה על אלו:
האשה - יולדת:
לא יביאו יורשין חטאתה - דהויא לה חטאת שמתו בעליה והלכתא גמירי לה דלמיתה אזלה:
מודינא לך בעולה - שאם שחטה שלא לשמן שתתקרב אע"פ שאינה מרצה הואיל ומצינו שבאה לאחר מיתה ואינה מרצה וה"ה לשלמים ושאר קרבנות חוץ מחטאת ואשם מיהו דלא אתי לאחר מיתה דקי"ל (תמורה דף יח.) דכל שבחטאת מתה באשם רועה מנא לן דקרב שלא לשמן הואיל ואינו מרצה דלא אפיק תנא דמתני' אלא פסח וחטאת:
מחלוקתך - וסייעתך דאיכא רבי אליעזר דקאי כוותך:
משנה שלימה - סתם מתני' דלא פסל אלא חטאת:
פתחא לנפשאי - מנלן דקרבי:
יתיב רבי זירא וכו' - וקמתמה אפירוקיה דר"ל:
וקשיא ליה לריש לקיש אשם - אמאי קרב שלא לשמו שלא לרצות הא לא אתי לאחר מיתה:
ונסיב תלמודא - כלומר נסיב קרא לתלמודא דמילתיה:
אימא הבא בנדר ונדבה - כדמשמע קרא לייתו ולא לירצו כו':
ריש לקיש מהכא פתח - לה (מהכא) לא נפקא ליה ממוצא שפתיך דליקרב אלא דלא לירצי והקרבתו מהאי קרא יליף ושחט אותה לחטאת אותה מיעוטא הוא אותה הוא דבעינן לשמה ואי לא פסולה כדיליפינן לקמן הא שאר קדשים כו':
ארצויי נמי לירצו - כיון דנפקא לן הקרבתן מאותה:
אינה מרצה - כדאמר אם לאו יהא נדבה:
אשם שמכפר - על לאוין האמורים בשבועת הפקדון והקדש ושפחה חרופה:
שכן טעונים נסכים - ולא גרס סמיכה דאשם נמי טעון סמיכה:
שלמים ישנו בצבור - כבשי עצרת: