017B

צורת הדף באתר היברובוקס

אלא לאוכל מן העולה לאחר זריקה, אפילו בפנים - שהוא לוקה.

לאוכל עולה - אפי' לאחר זריקה, ואפי' כהן - שהוא לוקה. ואזהרת עשה אשכחן בה בעלמא: (ויקרא א) וערכו בני אהרן וגו' - כליל היא, ולא לאכילה:

אמר רבא: דילידא אימיה - כר"ש תיליד. ואי לא - לא תיליד.

דילידא אימיה כר' שמעון תיליד - כל שאמו יולדת תבקש רחמים: יהי רצון שיהא כר' שמעון:

ואע"ג דאית להו פירכא.

ואע"ג דאית ביה פירכא - למילתיה כדמשכח פירכא בכולהו ואזיל:

מאי חומרא דבכורים ממעשר - שכן אסורים לזרים.

אדרבה - מעשר חמור, שכן אסור לאונן?

בכורים - מותרים לאונן לר' שמעון ביבמות בפרק הערל (דף עג:):

אונן - יום מיתת מתו:

ומאי חומרא דתודה ושלמים ממעשר - שכן טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח.

אדרבה מעשר חמור - שכן טעונין כסף צורה?

טעון כסף צורה - לפדיונו. דכתיב: (דברים יד) וצרת הכסף בידך דבר שיש עליו צורה:

ומאי חומרא דבכור מתודה ושלמים - שכן קדושתו מרחם.

אדרבה תודה ושלמים חמורים - שכן טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק?

בכור אינו טעון לא סמיכה ולא נסכים - כדתנן במנחות בפ' שתי מדות (דף צב.). 

ומאי חומרא דחטאת ואשם מבכור - שכן קדשי קדשים.

אדרבה בכור חמור - שכן קדושתו מרחם?

ומאי חומרא דעולה מחטאת ואשם - שכן כליל.

אדרבה חטאת ואשם חמירי - שכן מכפרי?

וכולהו חמירי מעולה - דאית בהו שתי אכילות?

אלא מאי: דילידא אימיה כרבי שמעון?

אלא מאי היא דילידא אימיה כו'. הואיל ואית פירכא למילתיה מהו שבחו:

דלמאי דסבירא ליה לדידיה מסרס ליה לקרא ודריש ליה.

דלמאי דסבירא ליה מסרס לקרא ודריש ליה - לפי דעתו שהחומרים שהוא מוצא באותו שהוא מוצא חמורים נראין לו חומר סרס את המקרא לדורשו בהפך למצוא איסורין שמצא. שאם דרשו כסדרו לא היה יכול ללמוד ממנו האיסורין הללו בכל אחד ואחד. שאם דרש תחלה ובכורות זה הבכור וכי מה בא ללמדנו אם לאוכלו חוץ לחומה ק"ו ממעשר אם לאוכל לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים - אין זה נכון, שעדיין לא מצאו בתודה ושלמים, ועל כרחו היה צריך לומר הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור לפני זריקה שהוא לוקה. ומעתה אין לו אזהרה לאוכל ממנו לאחר זריקה והוא זר. וכן בכולן זה אחר זה:

וכי מזהירין מן הדין?!

וכי מזהירין מן הדין - דקאמר אם לאוכלו חוץ לחומה קל וחומר ממעשר כו'. ותו אם לפני זריקה קל וחומר מתודה - דלמא כולהו חוץ לחומה אתו ודקאמרת קל וחומר - אין מזהירין מן  הדין. ואין כאן אם אינו ענין:

הא אפילו למאן דאמר עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין?

ואפי' למאן דאמר כו' - דהא ר' יצחק דאית ליה באחותו בת אביו ובת אמו עונשין מן הדין, וגבי אזהרה איכא קרא יתירא:

איסורא בעלמא.

איסורא בעלמא - האי דקא מייתי בכולהו אזהרה בק"ו לאיסורי בעלמא קאמר ולא למלקות:

והאמר רבא: זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה - לרבי שמעון לוקה חמש.

זר שאכל מן העולה כו' - דוקא זר קאמר. ואע"ג דכהן לגבי עולה זר הוא - הכא זר דוקא קאמר. דאי כהן בצר ליה חד לאו - דהא חמש דקאמר חד משום חוץ לחומה דאתי בקל וחומר  ממעשר, וחד משום לפני זריקה דאתי בקל וחומר מתודה ושלמים, וחד משום זר גמור אפי' לאחר זריקה דאתי בקל וחומר מבכור וכ"ש לפני זריקה. וחד משום אוכל חוץ לקלעים דאתי בקל וחומר מחטאת ואשם. וחד משום אוכל עולה ואפילו כהן ובתוך הקלעים, וכל שכן זר חוץ לקלעים וחוץ לחומה - אלמא לוקה חמש:

חמשה איסורין הוו.

משום חמשה איסורים - קאמר ולא ללקות עליהן:

והא אנן תנן אלו הן הלוקין

והאנן תנן אלו הן הלוקין - וקתני בכורים ואוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים: