013B - אלו הן הלוקין, פרק שלישי, מכות דף יג ע"ב

צורת הדף באתר היברובוקס


ישנו בכלל מלקות ארבעים. דברי רבי ישמעאל.

ישנו בכלל מלקות ארבעים - השתא סלקא דעתך שאם התרו בו מיתה ומלקות לוקה ומת:

שאם עשו תשובה כו' - לא גרסי' לה בדרבי ישמעאל: 

ר"ע אומר: חייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים, שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן.

רבי עקיבא אומר חייבי כריתות - אם התרו בהם מלקות ישנו בכלל מלקות ולוקין ואין כאן משום חייבי שתי רשעיות שאתה עונשו מלקות עם הכרת ולמה אינן שתי רשעיות לפי  שיכול לפטור עצמו מעונש הכרת על ידי תשובה מב"ד של מעלה אבל חייבי מיתות אינן בכלל מלקות שיש כאן שתי פורעניות מלקות ומיתה ומשילקה סופו ליהרג שאפי' יעשה תשובה אין ב"ד שלמטה מוחלין לו את המיתה:

ר' יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאת כרת באחותו - לדונו בכרת ולא במלקות".

רבי יצחק אומר - אף חייבי כריתות שהתרו בהן למלקות אינן בכלל מלקות לפי שכל חייבי כריתות של עריות בכלל היו דכתיב (ויקרא יח) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות וגו':

למה יצאת כרת באחותו - לעצמה דכתיב בקדושים תהיו ואיש. (כי) יקח את אחותו וגו':

לדונו בכרת - לכך שנה בכרת שלהן לומר שאין בהן עונש אלא כרת לבדו: 

מ"ט דר' ישמעאל?

דכתיב: (דברים כח, נח) "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת". וכתיב: (דברים כח, נט) "והפלא ה' את מכותך". הפלאה זו איני יודע מה היא?

כשהוא אומר: (דברים כה, ב) "והפילו השופט והכהו לפניו", הוי אומר הפלאה זו מלקות היא.

וכתיב: (דברים כח, נח) "אם לא תשמור לעשות את כל וגו'".

אי הכי חייבי עשה נמי?

"אם לא תשמור" כתיב.

וכדרבי אבין א"ר אילעי. דאמר רבי אבין א"ר אילעי:"כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.

אי הכי לאו שאין בו מעשה נמי?

לאו שאין בו מעשה נמי - אלמה אמרינן בכמה דוכתי לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:

(דברים כח, נח) "לעשות" כתיב.

לאו שניתק לעשה נמי?

דומיא דלאו דחסימה.

דומיא דלאו דחסימה - שהוא כתוב אצל פרשת מלקות:

השתא דאתית להכי, כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה.

 

ור"ע מאי טעמא?

(דברים כה, ב) "כדי רשעתו", משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות.

ור' ישמעאל?

הני מילי מיתה וממון או מלקות וממון אבל מיתה ומלקות - מיתה אריכתא היא.

ולרבי עקיבא אי הכי חייבי כריתות נמי? מאי אמרת, שאם עשו תשובה - השתא מיהת לא עבדי?

מאי אמרת - לשנויי הך קושיא:

שאם עשה תשובה - הטעם שנתן למעלה שהוא יכול לפטור את עצמו מן הכרת ע"י תשובה השתא מיהא עדיין לא שב ואתה מלקהו בעוד עונש הכרת עליו: לעיני ונכרתו לעיני בני  עמם וכתיב במלקות ונקלה אחיך לעיניך:

אמר רבי אבהו: בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות. דגמר: (ויקרא כ, יז) "לעיני" (דברים כה, ג) מ"לעיניך".

מתקיף לה ר' אבא בר ממל אי הכי חייבי מיתות ב"ד נמי נגמרם (במדבר טו, כד) מעיני מלעיניך?

נגמר מעיני - דכתיב בעבודת כוכבים אם מעיני העדה נעשתה לשגגה:

דנין לעיני מלעיניך ואין דנין מעיני מלעיניך.

ומאי נפקא מיניה? והא תנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן (ויקרא יד, מד) ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה?

זו היא שיבה כו' - למידין זה מזה גזירה שוה מה שיבה חולץ וקוצה וטח אף ביאה חולץ וקוצה וטח:

ועוד לגמור מעיני מלעיני, דהא גמור לעיני מלעיניך?

ועוד נגמר מעיני - דמיתות ב"ד מלעיני דכריתות מה כריתות לוקה דהא גמרת לעיני מלעיניך אף מיתות ב"ד ילקה:

קבלה מיניה רבי שמואל בר רב  יצחק.

קיבלה מיניה רבי שמואל - לתשובה זו מרבי אבא בר ממל ושני עלה ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר ב"ד הוזהרו שהם לא יחייבוהו שתי רשעיות כגון ממון ומלקות או מיתה  ומלקות או מיתה וממון אבל כרת לא ע"י ב"ד הוא ויש לפרש קיבלה מיניה רבי שמואל מרבי אבהו תירוץ זה על אתקפתא דר' אבא בר ממל:

כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות - ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר.

רבא אמר: אתרו ביה לקטלא - כ"ע לא פליגי דאין לוקה ומת.

כי פליגי דאתרו ביה למלקות

דאתרו ביה למלקות - לחודיה:

רבי ישמעאל סבר: לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד - לוקין עליו.

לאזהרת מיתת ב"ד - לאזהרת דבר שחייבין עליו מיתת ב"ד:

ור"ע סבר: לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד - אין לוקין עליו.

אין לוקין עליו - כשהתרו בו מלקות בלא מיתה לפי שלא ניתן לאו זה לאזהרת עונש מלקות כשאר לאוין שהרי הוצרך להזהירו שאם לא כן לא היה יכול לחייבו מיתה:

ור"ע?

אי הכי, חייבי כריתות נמי לאו שניתן לאזהרת כרת הוא?

א"ל רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: חייבי כריתות לא צריכי התראה.

שהרי פסח ומילה ענש אף על פי שלא הזהיר.

פסח ומילה - אין בהן לא תעשה וענש להם כרת:

ודלמא אזהרה לקרבן?

לקרבן - שאם יעשה שוגג יביא קרבן:

דהא פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן.

פסח ומילה - אין קרבן בשוגג שלהן כדאמרינן בכריתות בפ"ק הפסח והמילה מצות עשה כלומר אינו בכלל שאר כריתות למנותן עם שאר כריתות שנמנו שם כולם לומר שאם  עשאום כולם בהעלם אחד חייב קרבנות כמספר הכריתות:

התם לאו היינו טעמא אלא משום דאיתקש כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה אף כל שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום עשה.

התם לאו היינו טעמא - מה שאין מביאין קרבן על פסח ומילה אין הטעם בשביל שאין בהם אזהרה אלא בשביל שהם מצות עשה דהוקשה כל התורה כולה לענין קרבן לעבודת  כוכבים שנאמר בפרשת שלח לך אנשים אצל קרבן עבודת כוכבים תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה כאן הוקשו כל עבירות שבתורה בשגגתן לעבודת כוכבים לענין קרבן מה עבודת כוכבים כרת שלו על דבר שהוא שב ולא תעשה כן והוא עמד ועשאו אף כל שב ואל תעשה אבל כרת של עמוד ועשה והוא ישב ולא עשה אין בו קרבן ופסח ומילה עמוד ועשה הוא אבל חייבי כריתות כגון אשר יעשה מכל (אלה) ונכרתו (ויקרא יח) לשון שב ואל תעשה הוא ואפילו לא נאמרה בו אזהרת לאו היה קרבן בא עליו:

רבינא אמר: לעולם