צורת הדף באתר היברובוקס

מעלים היו שכר ללוים - דברי רבי יהודה.

מעלים היו - הערים שכר ללוים שרוצחים שוכרים מהם את בתי הדירה:

רבי מאיר אומר לא היו מעלים להן שכר וחוזר לשררה שהיה בה - דברי רבי מאיר.

חוזר לשררה שהיה בה - אם היה נשיא או ראש בית אב חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כה"ג:

רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה:

 

גמ' אמר רב כהנא מחלוקת בשש

גמ' מחלוקת בשש - ערי מקלט:

דמר סבר (במדבר לה, יב) לכם לקליטה

לכם - לרוצחים נאמר והיו לכם הערים למקלט:

ומר סבר לכם לכל צרכיכם.

אבל בארבעים ושתים דברי הכל היו מעלין להם שכר.

א"ל רבא הא ודאי לכם לכל צרכיכם משמע?

אלא אמר רבא מחלוקת בארבעים ושתים: דמר סבר (במדבר לה, ו) ועליהם תתנו כי הנך לקליטה. ומר סבר ועליהם תתנו כי הנך.

מה הנך לכל צרכיכם אף הני נמי לכל  צרכיכם.

אבל בשש דברי הכל לא היו מעלים להן שכר:

חוזר לשררה שהיה בה כו':

תנו רבנן (ויקרא כה, מא) ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב.

ושב אל משפחתו - בעבד עברי כתיב כשיוצא חפשי בשש או ביובל:

למשפחתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו - דברי ר"י.

למה שהוחזקו אבותיו - לשררה:

ר"מ אומר: אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו. אל אחוזת אבותיו כאבותיו.

אל אחוזת אבותיו כאבותיו - סיפא דמילתיה דרבי מאיר היא ומביא ראיה לדבריו מסוף המקרא שחוזר לגדולתו שנאמר ואל אחוזת אבותיו אל כל חזקת אבותיו:

וכן בגולה

וכן בגולה - כמחלוקת בעבד עברי כך מחלוקת ברוצח שגלה וחזר במיתת הכהן ומהכא יליף דכשהוא אומר כאן ישוב קרא יתירא דמצי למכתב ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו  ולשתוק:

כשהוא אומר ישוב לרבות את הרוצח

לרבות את הרוצח - דמופנה לדון הימנו גזירה שוה נאמר כאן ישוב ונאמר ברוצח ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו כדמפרש ואזיל מאי וכן בגולה ומסקנא גמר שיבה שיבה מהתם:

מאי וכן בגולה.

כדתניא (במדבר לה, כח) ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו לארץ אחוזתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו  דברי רבי יהודה ר"מ אומר אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו גמר שיבה שיבה מהתם:

 

פרק שלישי - אלו הן הלוקין

מתני'

ואלו הן הלוקין

אלו הן הלוקין - אלו לאו דוקא דתנא ושייר לוקין טובא אלא תנא חייבי כריתות לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות ותנא אלמנה וגרושה לאשמועינן אלמנה וגרושה חייב  עליה משום שתי שמות וכו' ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו דלא מפרש לאו דידהו בהדיא וכן הקדש שלא נפדה ואיידי דתנא הקדש תנא מעשר שני בהדיא דתרוייהו מלקות דידהו משום מחוסרי פדייה וכן ברובן יש דבר חדש:

הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה.

אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט.

ממזרת ונתינה לישראל.

נתינה - מן הגבעונין היא ומלקות משום לא תתחתן בם (דברים ז):

בת ישראל לנתין ולממזר.

אלמנה וגרושה חייבין עליה משום שני שמות.

אלמנה וגרושה - שנתאלמנה מאיש אחד ונתגרשה מאיש אחר חייב עליה שתי מלקות משום שתי שמות משום שתי אזהרות ששתיהן מפורשות במקרא ואזהרה אתרוייהו קיימא:

גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משום אחת בלבד:

גרושה וחלוצה - גרושה והיא חלוצה אינו חייב עליה אלא משום גרושה שהחלוצה אינה כתובה אלא מרבויא מייתינן לה דתניא בקדושין (דף עח.) גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה  מנין ת"ל ואשה:

הטמא שאכל את הקדש.

טמא שאכל את הקודש - אזהרתו מפרש בגמרא:

והבא אל המקדש טמא.

ואוכל חלב ודם ונותר ופגול וטמא.

נותר - כתיב ביה (שמות כט) ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא ואזהרת פגול נמי מהכא מדכתיב כי קדש הוא כלומר מפני שהוא קודש שנפסל למדנו מכאן כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו והכי אמרינן לקמן ואזהרת טמא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (ויקרא ז):

והשוחט ומעלה בחוץ.

והשוחט - קדשים בחוץ או המעלה קדשים בחוץ אזהרת מעלה השמר לך פן תעלה וגו' (דברים יב) אזהרת שוחט ילפינן בזבחים בפרק השוחט והמעלה (דף קו.) איכא דיליף מלא יזבחו עוד וגו' ואיכא דיליף לה מגזירה שוה דהבאה הבאה שוחט ממעלה:

והאוכל חמץ בפסח.

והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים.

האוכל ביום הכפורים - ויליף אזהרתיה בפרק בתרא דיומא (דף פא.):

והמפטם את השמן.

המפטם את השמן - העושה שמן בדוגמת שמן המשחה ואזהרתיה ובמתכונתו לא תעשו כמוהו (שמות ל) וכן בקטורת ובמתכונתה לא תעשו לכם (שם):

והמפטם את הקטורת.

והסך בשמן המשחה.

והסך בשמן המשחה - מאותו שעשה משה במדבר דכתיב על בשר אדם לא ייסך (שם):

והאוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים.

אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו.

אכל טבל - אזהרתיה מולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידין לתרום הכתוב מדבר והכי מפרש לה בסנהדרין באלו הן הנשרפין (דף פג.):

ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו - אף הוא טבל:

ומעשר שני והקדש שלא נפדו.

ומעשר שני שלא נפדה - והוא אוכלו חוץ לירושלים וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' (דברים יב):

הקדש שלא נפדה - אזהרתו אינו מפורשת כל כך ונראה בעיני דמהכא אתא דתניא (סנהדרין שם) הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואמרי'. מאי טעמיה  דרבי אתיא חטא חטא מתרומה ורבנן מיעט רחמנא ומתו בו ולא במעילה ממיתה הוא דמעטיה וגזירה שוה כדקיימא קיימא וילפינן אזהרה דמעילה מאזהרה דתרומה דכתיב בה וכל זר לא יאכל קדש ורוב הלכות מעילה היא למדה מתרומה בתורת כהנים בגזירה שוה זו:

כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב?

רבי שמעון אומר כל שהוא. וחכמים אומרים כזית.

אמר להן רבי שמעון: אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב.

באוכל נמלה גרסינן שהוא חייב - משום שרץ השורץ על הארץ:

אמרו לו מפני שהיא כברייתה אמר להן אף חטה אחת כברייתה:

גמ' חייבי כריתות קא תני, חייבי מיתות ב"ד לא קתני?

גמ' חייבי כריתות קתני - כל חייבי כריתות שאין בהן מיתת ב"ד הוזכרו במשנתנו לענין מלקות ואחד מכל חייבי מיתות בית דין לא הוזכר בה ללקות אם התרו בו למלקות:

מתניתין מני רבי עקיבא היא.

דתניא: "אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין