Enjoying this page?

Sanhedrin, Page 113a

צורת הדף באתר היברובוקס

וליפרקיה?

וליפרקיה לכוליה - ומשני כר"י דאמר לא אלים למתפס פדיונו בההיא מנה גופא במס' מעשר שני (פ"ג מ"י) והיינו נמי מעשר שני דקאמר יגנז בקבורה:

דתנן: אהלקוח בכסף מעשר שנטמא - יפדה.

כר"י, דאמר: "יקבר".

אלא לעולם - במעשר שני דעיר הנדחת טהור ואסקוה לגוה ודקאמר לישתרי באכילה דהא קלטוהו מחיצות אחר שנכנס לחומת ירושלים:

דאמר רבא בשחיטת חולין פ' בהמה  המקשה (דף סח):

אי הכי מאי איריא עיר הנדחת, אפילו דעלמא נמי?

אלא לעולם בטהור, וכגון דנפול מחיצות, וכדרבא.

אלא לעולם - במעשר שני דעיר הנדחת טהור ואסקוה לגוה. ודקאמר לישתרי באכילה דהא קלטוהו מחיצות אחר שנכנס לחומת ירושלים:

דאמר רבאבמחיצה לאכול דאורייתא, גלקלוט דרבנן.

דאמר רבא בשחיטת חולין פ' בהמה  המקשה (דף סח):

מחיצות לאכול דאורייתא - מן התורה מצוה לאכול לפנים מן החומה:

אבל מחיצות לקלוט - שיהיו מחיצות קולטות בין לענין פדייה בין לכל ענין מדרבנן הוא. וכי גזור רבנן דתיהני קליטת מחיצות למעשר דשוב אינו יכול לפדותו ולענין עיר הנדחת נמי  שלא יהא בשריפה היכא דאיתנהו מחיצות:

וכי גזור רבנן כי אתנהו למחיצה כי ליתנהו למחיצה לא:

כתבי הקדש יגנזו:

מתניתין דלא כר"א.

דתניא ר"א אומר: כל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת, אינה נעשית עיר הנדחת.

שנא': (דברים יג, יז) "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל".

והיכא דאיכא מזוזה לא אפשר.

דכתיב: (דברים יב, ד"לא תעשון כן לה' אלהיכם":

ר"ש אומר אמר הקב"ה וכו':

לימא בדר' אבין א"ר אילעא קמיפלגי?

דא"ר אבין א"ר אילעא: כל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה, אין דנין אותו בכלל ופרט.

כלל בעשה ופרט בלא תעשה - כגון והיתה תל עולם כלל דאפילו גנות ופרדסים לא תעשה אלא תהיה תל עולם שהוא עשה לא תבנה עוד בנין בתים והוא לא תעשה אין דנין אותו  בכלל ופרט לומר אין בכלל אלא מה שבפרט דלא תעשה פירוש הוא כלומר והיתה תל עולם לבנין קאמר אבל לגנות ופרדסים שרי אלא תרי מילי קאמר קרא דלא אמרינן פירושי קמפרש אלא מילי מילי קאמר והיתה תל עולם לגנות ופרדסים לא תבנה עוד כל בנינין שבעולם ואפילו לגנות ופרדסים לא תבנה עוד ודרשינן ליה לדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא ולומר בנין בכלל היה ולמה יצא להקיש לך מה בנין מיוחד שהוא ישוב בני אדם אף כל בנין כגון גנות ופרדסים (לישנא אחרינא) ור' יוסי הגלילי סבר אין דנין כר' אבין ודריש הכי והיתה תל עולם מכל מילי שלא יעשה בה שום דבר ולא תבנה עוד דמשמע בנין בתים אשמועינן לאו בבנין בתים וגנות ופרדסים איסור עשה הוא דאיכא. כך שמעתי:

דמר אית ליה דרבי אבין.

ומר לית ליה דרבי אבין.

ר"ע סבר דנין - דלא כר' אבין:

לא.

דכ"ע אית להו דר' אבין.

דכ"ע אית להו דר' אבין - ואפילו ר"ע והא דקאמר דעיר הנדחת נעשית גנות ופרדסים לאו משום דבעלמא לית ליה דר' אבין דודאי מלתא קא מפרשי והיתה תל עולם במאי בבנין  בתים דלא תבנה עוד לא משמע ליה בכל בנינין דקסבר עוד לכמו שהיתה משמע כלומר לא תחזור ולא תבנה עוד משמע כגון שהיתה מתחלה לא תבנה עוד אבל נעשה גנות ופרדסים:

והכא בהא קמיפלגי: מר סבר עוד לגמרי משמע.

ומר סבר עוד לגמרי משמע - כגון דאמר לעולם ועד ועוד לשון ועד הוא שלא תבנה לעולם לשום דבר לא לבנין בתים ולא לגנות ופרדסים לא תבנה עוד:

ומר סבר עוד לכמה שהיתה:

אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים:

 

ת"ר דהיו בה אילנות תלושין - אסורין.

מחוברין - מותרין.

מחוברין מותרין - דתקבוץ ושרפת אמרה רחמנא, מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה, יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה:

של עיר אחרת - בין תלושין בין מחוברין אסור.

 

מאי עיר אחרת?

אמר רב חסדא יריחו.

דכתיב: (יהושע ו, יז) "והיתה העיר חרם [היא וכל אשר בה] לה'".

וכל אשר בה - אפילו אילנות מחוברין אשר בה נאסרין:

 

"(יהושוע ו, כו) וישבע  יהושע בעת ההיא לאמר, ארור האיש לפני ה', אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו. בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה".

ה"ג וישבע יהושע לאמר ארור האיש וגו' - וקרא קדריש ואזיל. "בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה", וכשיעמיד דלתיה ימות בנו הקטן:

תניא: לא יריחו על שם עיר אחרת, ולא עיר אחרת על שם יריחו.

לא יריחו על שם עיר אחרת - שלא יבנה יריחו ויסב שמה על שם עיר אחרת. ולא עיר אחרת על שם יריחו. שאפי' בנה עיר אחרת וקראה יריחו - אסור לבנותה. שאפי' שם יריחו ימחה  לעולם. וכתיב: :בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו", בימיו של אחאב. ועל שעבר על האלה קרי ליה: "בית האל"י:

דכתיב: (מלכים א טז, לד) "בנה חיאל, בית האלי, את יריחו, באבירם בכורו יסדה, ובשגוב צעירו הציב דלתיה".

את יריחו - ולא יריחו עצמו בנה אלא עיר אחרת על שם יריחו, שקראה לה יריחו. ולא אתפרש הא מנלן:

תניא: באבירם בכורו רשע - לא היה לו ללמוד.

באבירם בכורו יסדה - אבירם רשע כשמת אבירם הרשע לא היה לו לחיאל ללמוד שלא לבנות את יריחו:

בשגוב צעירו - היה לו ללמוד.

 

אבירם ושגוב מאי עבוד? (מאי קאמר)

אבירם ושגוב מאי עבוד - דקרי להו רשעים:

ה"ק: באבירם בכורו היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו.

 

ממשמע שנאמר: "באבירם בכורו", איני יודע ששגוב צעירו?

מה ת"ל: "שגוב צעירו"?

איני יודע ששגוב לעירו - מילתא באנפי נפשיה הוא. ולמדרשא ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו אלא מה ת"ל שגוב צעירו? שהיה קובר והולך מאבירם ועד  שגוב שהוא צעיר מכלם:

מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב.

 

אחאב שושביניה הוה.

אחאב שושבינו - אוהבו של חיאל היה אחאב:

אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא, בי טמיא.

בי טמיא - וי"א: "בי טעמא", בית האבל שמטעימים אותו בדברים לנחמו. ובכמה דוכתין כתיב בבראשית רבה טמיא בלא עיי"ן, לשון אבל:

יתיב וקאמר: "דילמא כי מילט יהושע הכי לט, לא יריחו על שם עיר אחרת, ולא עיר אחרת על שם יריחו?"

א"ל אליהו: "אין".

אמר ליה: "השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא.

דכתיב: (דברים יא, טז"וסרתם ועבדתם וגו'" וכתיב: "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו'".

וההוא גברא אוקים ליה עבודת כוכבים על כל תלם ותלם.

על כל תלם ותלם - שורה וערוגה ומקום גבוה הוא:

ולא שביק ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה.

ולא שביק מיטרא מיזל ומסגד - שהיה הלכלוך הולך וגדל מרוב הגשמים הבאין לעולם שאין מניחין לילך להשתחוות לעבודת כוכבים מתוך דרכים מלוכלכות בטיט:

לווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא?!"

מיד: (מלכים א יז, יג) "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד, חי ה' אלהי ישראל, אם יהיה טל ומטר וגו'".

מיד ויאמר אליהו חי ה' אם יהיה השנים האלה מטר וגו' - האי קרא סמוך לקרא דחיאל בית האלי:

בעי רחמי, והבו ליה אקלידא דמטרא.

אקלידא דמטרא - מפתח של מטר:

וקם ואזל.

 

(מלכים א יז, ב) "ויהי דבר ה' אליו לאמר, לך מזה ופנית לך קדמה, ונסתרת בנחל כרית".

(מלכים א יז, ו) "והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר וגו'".

מהיכא?

אמר רב יהודה אמר רב: מבי טבחי דאחאב. 

 

(מלכים א יז, ז"ויהי מקץ ימים וייבש הנחל, כי לא היה גשם בארץ".

כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא.

כיון דחזא - הקב"ה דאיכא צערא בעלמא, א"ל הקב"ה לאליהו "לך צרפתה", לגלגל הדבר שיחזיר לו מפתח של מטר כדקא מפרש ואזיל:

כתיב: (מלכים א יז, ב) "ויהי דבר ה' אליו לאמר, קום לך צרפתה".

וכתיב: (מלכים א יז, יז) "ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית".

בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים.

אמרי ליה: "שלש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים. יאמרו: שתים ביד תלמיד, ואחת ביד הרב?"

שלש מפתחות לא נמסרו ביד שליח - על אוצרו של הקב"ה יש מפתחות ומסרם ליד שלוחים הממונים. אבל ג' מפתחות יש לו בידו שלא מינה שליח עליהם מבראשית אלא בידו הם, ולא רצה למסור שליח עליהם. וקאמר הקב"ה לאליהו אותם ג' מפתחות עכבתי בידי מבראשית ולא מניתי שליח עליהם אלא אותך, שעשיתי ממונה על אחת מהם, ועתה תשאל מפתח שני, יאמרו: "שנים ביד תלמיד ואחד ביד הרב?":

אייתי הא, ושקיל האי.

דכתיב: (מלכים א יח, א) "לך הראה אל אחאב [ואתנה] מטר".

דכתב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר - ולא כתיב ותן מטר:

 

דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא: משל דאליהו למה הדבר דומה?

לגברא דטרקיה לגליה, ואבדיה למפתחיה.

דטרקיה לגליה - שסתם שער שלו ואבדיה למפתחיה. כך עשה אליהו נעל לשערי מטר ולבסוף אבד המפתח של גשמים, שלא נפתח השער של מטר על ידו:

 

דרש ר' יוסי בצפורי: אבא אליהו

אבא אליהו - חביבי וגדולי: