Enjoying this page?

Sanhedrin, Page 061b

צורת הדף באתר היברובוקס

מ"ש איהו מינן דידן, ואין דקאמרי - אחוכי עליה.

מאי שנא איהו - להיות אלוה יותר ממני ואין דקאמר ליה אחוכי עליה:

ומתני'

ומתניתין - דקשיין אהדדי הכי מתוקמא רישא דקתני עובד אין אומר לא:

כאן ביחיד הניסת, כאן ברבים הניסתים.

ברבים הניסתים - דאפילו נתרצו מימלכי והדרי בהו ולא טעו הלכך לא קרינא ביה אבה ושמע וסיפא דמחייב באבה ושמע ביחיד הניסת דכיון דנתרצה לאו דעתיה למהדר והוא אבה  ושמע ורחמנא חייביה:

יחיד לא מימלך וטעי בתריה רבים מימלכי ולא טעו בתריה.

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה?

דכתיב: (דברים יג, ט) לא תאבה לו ולא תשמע אליו - אהא אבה ושמע חייב.

איתיביה אביי: מי שאני בין ניסת דרבים לניסת יחיד?

והתניא: (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך בן אמך - אחד יחיד הניסת ואחר  רבים הניסתים.

והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים.

והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים - וילך ויעבוד וגו' וסקלתם (דבריס יז):

ורבים מכלל יחיד.

ורבים מכלל יחיד - לדון בסייף הכה תכה (שם ינ) דעיר הנדחת:

יחיד מכלל רבים - להחמיר על גופו ולהקל על ממונו.

רבים מכלל יחיד - להקל על גופם ולהחמיר על ממונם.

להחמיר על ממונם - ושרפת באש וגו' (שם) אבל יחיד הקל בממונו שלא גזר עליו לאבדו:

בהא מילתא הוא דשאני, אבל בכל מילי כי הדדי נינהו.

אלא אמר אביי: כאן בניסת מפי עצמו.

מפי עצמו - שאין אחר מסיתו:

כאן בניסת מפי אחרים.

מפי עצמו - מימלך, מפי אחרים - גריר בתרייהו.

אמר אביי: מנא אמינא לה?

מנא אמינא לה - דבדבורא ניסת מפי אחרים הוא דמחייב:

דכתיב: לא תאבה לו ולא תשמע אליו - הא אבה ושמע חייב.

הא אבה ושמע - למסיתו חייב:

רבא אמר: אידי ואידי בניסת מפי אחרים

אידי ואידי בניסת מפי אחרים - ומשכחת לה דלא נתחייב ניסת משום אבה ושמע כגון דלא אמר ליה מסית שבחיה דעבודת כוכבים כך אוכלת וכך שותה דכיון דלא ידע ביה מילתא  דשבחיה מהדר קא הדר ביה ולא אבה ושמע:

הא דא"ל כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה, הא דלא א"ל כך אוכלת כך שותה כו'

אמר רבא מנא אמינא לה?

מנא אמינא לה - דכי כתוב אבה ושמע בדאמר ליה כך אוכלת וכך שותה משתעי:

דכתיב: (דברים יג, ח) מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך וגו' - מה לי קרובים ומה לי רחוקים? -הכי קא"ל: מטיבותן של קרובים אתה למד מה טיבותן של  רחוקים.

דכתיב - בפרשת מסית מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך מה לי קרובים ומה לי רחוקים ולמה הזכיר קרוב ורחוק אלא מפני שדרכו של מסית לדבר  על עבודת כוכבים רחוקה שאינו מכיר בה ומוציא בפיו השקר ואומר כך אוכלת וכך שותה לפיכך אני אומר לך הסתכל בעבודת כוכבים הקרובות לך ותראה שאין בהם ממש ומהן אתה למד טיבן של רחוקים אלמא קרא בדאמר ליה כך אוכלת כתוב:

מאי לאו דאמר ליה: כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה - ש"מ.

רב אשי אמר סיפא בישראל מומר

רב אשי אמר סיפא - דמחייב באמירה בישראל מומר דכיון דקבל עליה תו לא הדר ביה שהרי הופקר בכך:

רבינא אמר לא זו אף זו קתני.

רבינא אמר - לעולם בישראל גמור וכולה מתני' בחד טעמא ותנא רישא עובד וסיפא אומר ולא זו אף זו קתני כלומר ולא עובד בלבד אמרו אלא אף אומר חייב:

איתמר: העובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה:

מאהבה ומיראה - מאהבת אדם ומיראת אדם ולא חשבה בלבו באלהות:

אביי אמר: חייב.

חייב - במזיד ובהתראה במיתה ובשוגג דכסבור מותר לעשות כן חייב בחטאת:

רבא אמר: פטור.

פטור - בין במזיד בין בשוגג דלאו כלום עבד:

אביי אמר חייב - דהא פלחה.

רבא אמר בפטור, אי קבליה עליה באלוה - אין, אי לא - לא:

סימן עב"ד ישתחו"ה למשי"ח:

ואמר אביי מנא אמינא לה?

דתנן: העובד עבודת כוכבים אחד העובד כו' - מאי לאו: "אחד העובד" - מאהבה ומיראה.

אחד העובד - והלא המזבח והמקטיר עובדין הן אלא הכי קאמר אחד העובד ואפילו מאהבה ומיראה ואחד המזבח לשם אלהות דתנא סיפא לגלויי עליה דרישא דמאהבה ומיראה  הוא ואפילו הכי חייב:

ורבא אמר לך: לא. כדמתרץ רבי ירמיה.

כדתירץ ר' ירמיה - אחד העובד כל עבודה שהיא דרכה בכך ואחד המזבח שלא כדרכה ולעולם רישא וסיפא לשם אלהות:

אמר אביי מנא אמינא לה?

דתניא: (שמות כ, ד) לא תשתחוה להם - להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך.

יכול אפילו נעבד כהמן - ת"ל: (שמות כ, ד) ולא תעבדם.

נעבד כהמן - שעשה עצמו עבודת כוכבים כדאמר במגילה (דף יט.) דאי לאו הכי לא הוה מרדכי מתגרה בו והיה כורע ומשתחוה לו:

ולא תעבדם - יתירא הוא:

והא המן מיראה הוה נעבד.

והא המן - מיראת המלך הוו פלחי ליה כדכתיב (אסחר נ) כי כן צוה לו המלך וקתני דלא:

ורבא?

כהמן ולא כהמן.

כהמן דאיהו גופיה עבודת כוכבים ולא כהמן דאילו המן מיראה והכא לאו מיראה.

ודלא כהמן - דקתני יכול אפילו נעבד כהמן לאו למיסר מיראה אלא למיסר אדם הנעבד לשם עבודת כוכבים שלא מיראה למסגד ליה בסתמא והאי דנקט המן משום דעשה עצמו  עבודת כוכבים הוא:

ואמר אביי מנא אמינא לה?

דתניא: כהן משיח בעבודת כוכבים

כהן משוח - בקרבן עבודת כוכבים:

רבי אומר: בשגגת מעשה.

ר' אומר בשגגת מעשה - אפילו לא נעלם ממנו איסור עבודת כוכבים אלא ששגג במעשה - חייב. ואע"ג דבשאר מצות אין מביא קרבן האמור בו אלא א"כ נעלמה ממנו הלכה, דכתיב: (ויקרא ד) גבי חטאת צבור: ונעלם דבר - כגון הורו ב"ד שחלב מותר ועשו ע"י העלמתן. דבפר כהן משוח כתוב: (שם) לאשמת העם - הרי משוח כצבור. אפילו הכי בעבודת כוכבים שקרבנו שוה לשאר יחידים, כדקתני ואזיל - מחייב בשגגת מעשה בלא העלם דבר. ולקמן מפרש האי שגגת מעשה היכי דמי:

וחכמים אומרים גבהעלם דבר.

וחכ"א - אף כאן [בע"ז] אינו חייב אלא בהעלם דבר. ובהוריות בפ"ב (דף ז:) ילפינן טעמא מקרא:

דושוין שבשעירה כיחיד

ושוין שבשעירה כיחיד - ואפילו לרבנן דלא משוי ליה כשאר יחיד לענין להתחייב בלא העלם דבר - מודים הן שאין קרבנו בעבודת כוכבים חלוק משאר יחיד, שמביא שעירה. דכתיב גבי  קרבן עבודת כוכבים בפרשת שלח לך: ואם נפש אחת - אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משוח משמע. ואע"פ שנשיא ומשוח חלוקין מן היחידים בשאר מצות, שהנשיא מביא שעיר זכר ונאכל, וכהן משוח פר ונשרף, והיחיד מביא כשבה או שעירה - בעבודת כוכבים שוין הן:

הושוין שאין מביא אשם תלוי.

ושוין שאינו מביא אשם תלוי - על שום לא הודע שבתורה - משום דגבי אשם תלוי כתיב (ויקרא ה) על שגגתו אשר שגג - משמע מי שמביא חטאת על הודע דשגגת מעשה מביא אשם תלוי על לא הודע, יצא משוח שאין מביא חטאת אלא בהעלם דבר. ואשמעינן הכא אפילו לרבי דאמר שיש לך קרבן שהמשוח חייב בשגגת מעשה - מודה הוא שאין מביא אשם תלוי. ובמס' הוריות (שם) יליף מקרא, מדכתיב באשם תלוי: שגגתו שגגתו תרי זימני - מי שכל חטאו בשגגה, יצא משוח שאין כל חטאו בשגגה, שהרי בשאר מצות צריך העלם דבר:

האי שגגת מעשה דעבודת כוכבים ה"ד?

שגגת מעשה: בלא העלם דבר ה"ד:

אי קסבר בית הכנסת הוא והשתחוה לו - הרי לבו לשמים.

הרי לבו לשמים - ולא השתחוה זה לעבודת כוכבים, לא מזיד ולא שוגג הוא אלא לשמים, שהרי לשמים נתכוין. ואפילו היה יודע שזה הבית עבודת כוכבים הוא והוא משתחוה בתוכו לשמים - אין כאן עונש שהרי אף משתחוה לבית הכנסת לא לבית הוא משתחוה אלא למי ששכן שמו עליה:

אלא דחזא אנדרטא והשתחוה לו

אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה - שראה דמות שהיו רגילין לעשות בדמות המלך והרואה אותו משתחוה לו לכבוד המלך ופעמים שעובדין אותו וזה ראה אחד שהיה נעבד ולא ידע  שהוא נעבד והשתחוה לו:

אי קבליה עליה באלוה מזיד הוא 

אי דקבליה עליה באלוה - שהשתחוה לו לשם עבודת כוכבים מזיד הוא.

 

תוספות

רבא אמר פטור. אע"ג דבפ' בן סורר ומורה (לקמן דף עד.) אמר בעבודת כוכבים יהרג ואל יעבור?

[אבל כיון דס"ל לרבא שכשעושה מיראה - פטור, אין לך יראה גדולה מזו שיהרג, א"כ למה יהרג, הרי פטור הוא אם עובד ע"ז?]

י"ל נהי דחייב למסור עצמו לכתחלה מ"מ היכא דלא מסר את עצמו לא מיחייב מיתה.

[היינו שרבא רק פוטר אותו ממיתה אם עבר, כיון שס"ל לרבא כאן שהעובד מיראה פטור, אבל לכתחלה חייב ליהרג ואל יעבור]

ואין לומר דרבא לטעמיה, דאמר בפ' ר' ישמעאל: (ע"ז דף נד. ושם) אפי' עבודת כוכבים בצינעא נאמר וחי בהן ולא שימות בהן.

[היינו שהכלל בכל התורה כולה, שוחי בהם, ויעבור ולא יהרג קאי אפילו בע"ז בתנאי שהוא בצנעא, א"כ מה שס"ל לרבא כאן שפטור הוא כשעושה בצינעא, ואז באמת יעבור ולא יהרוג, ורק בפרהסיה יהרג ולא יעבור ואז באמת אינו פטור. ע"ז אומרים התו' שאי אפשר לפרש כן שדברי רבא שפטור הם רק כשהמדובר הוא בצינעא] 

דא"כ הני [הוכחות] דמייתי [אביי בגמרא, להוכיח שחייב], לימא [רבא שאינם הוכחות] דאתיא [המתני' והברייתות שמביא אביי שס"ל שמאהבה ויראה חייב] כמ"ד בפרק בן סורר ומורה (לקמן דף עד.) יהרג ואל יעבור [אפילו בצינעא. ואף שס"ל לרבא שבצינעא פטור אבל גם רבא יודע שיש תנאים שס"ל שבצינעא חייב]. דפלוגתא דתנאי היא [אם בצינעא חייב ליהרג. וא"כ כל ההוכחות שמביא אביי שס"ל שחייב ליהרג הוא כדברי התנאים שבצינעא חייב, ורבא יסבור כהדעה לשיטתו שיעבור ולא יהרוג ופטור. וא"כ לא קשה כלל על רבא. ומזה הוכחה שאין הטעם של רבא משום שבצינעא ס"ל שיעבור ואל יהרוג, אלא שרבא מדבר גם מפרהסיא ומ"מ אומר שפטור ].

וי"מ: הא דאמר יהרג ואל יעבור - היינו בסתם עבודת כוכבים [ואם אינו ידוע שהוא עובד מאהבה או מיראה אז גם רבא מודה שחייב].

והכא [שס"ל לרבא שפטור הוא משום ד]איירי בעבודת כוכבים שהכל עובדים מאהבה ומיראה, דומיא דהמן דמייתי [שהי' ידוע לכל כי כן צוה לו המלך, ובאופן זה שידוע - ס"ל לרבא שפטור]

[אלא שאם נאמר שזה שס"ל לרבא שפטור הוא רק בידוע א"כ למה אין רבא משיב להוכחות של אביי שחייב ששם מדובר בסתם עבודת כוכבים שגם רבא ס"ל שחייב. ובשלמא הוכחה השניה מפורש שם כהמן, הרי שס"ל אף בידוע שחייב וקשה לרבא. ולכן מקשים התו' מההכחה הראשונה שמביא אביי ממתני' לעלי ס' ע"ב. שאולי מדבר בסתם ולכן חייב כי גם רבא ס"ל שבכה"ג חייב, וע"ז מסבירים התו']

ומתני' דאחד העובד משמע ליה דאיירי כה"ג. [שהכל עובדים מאהבה ויראה, ומ"מ חייב ודלא כרבא שפוטר בכה"ג] דאי [מדובר במתני'] בסתם עבודת כוכבים - לא איצטריך [המשנה בד' ס' ע"ב להשמיענו שחייב], דשמעינן ממתני' דהפוער עצמו לפעור אע"ג דמכוין לבזויי - חייב. [א"כ בע"כ כוונת המשנה כשכתבה אחד העובד הוא בכה"ג שהכל עובדים מיראה שחייב, וקשה לרבא]

מיהו ההיא דכהן משיח [שממנו מוכיח אביי שחייב] הוה מצי לאוקומי [רבא] בסתם עבודת כוכבים [שגם הוא ס"ל בסתם עבודת כוכבים שהוא חייב] אלא דמשני שפיר [בלאו הכי].

וא"ת [היינו לתירוץ הי"מ שכשהכל עובדים מאהבה ויראה לרבא פטור] לרבא אמאי לא השתחוה מרדכי להמן? 

וי"ל כדאמר במדרש שהיו צלמים על לבו. [ובזה לא מהני שהכל עובדים מאהבה ויראה?]

אי נמי משום קידוש השם. כדאמרינן בירושלמי דשביעית (פ"ד) כגון פפוס ולוליינוס אחים שנתן להם מים בזכוכית צבועה ולא קיבלו:

[לכאורה, לפי תירוץ הראשון של תו' גם לרבא יש איסור ע"ז כשעובד מיראה או מאהבה, אלא שס"ל לרבא שאם עבר ולא נהרג פטור. 

(אבל לא מטעם שהוא אונס, כי הרי גם מאהבה פוטר רבא. (ובאמת מקשה הרעק"א למה יפטר הרי עבד ע"ז) ומ"ש אדמו"ר בחלק כח, שיחה ב' לפרשת שלח ע' 96 ובהע' 26 מציין להתו' כאן "ווייל ס'איז א מעשה באונס" - זהו מדברי הרמב"ם, אבל טעם פטור רבא שפוטר גם מאהבה הוא לא משום אונס)

ולדברי הי"מ בתו' ס"ל לרבא, דבסתם עבודת כוכבים בין מאהבה ויראה - יהרג ואל יעבור וחייב מיתה, ובעבודת כוכבים שהכל עובדים מאהבה ויראה יעבור ולא יהרג ופטור.

והנה בתניא בסוף פרק י"ט  " אפי' שלא לעשות רק איזה מעשה לבד, נגד אמונת ה' אחד. כגון להשתחות לעבודה זרה, אף שאינו מאמין בה כלל בלבו." וביאור אדמו"ר בשיחה הנ"ל שכשעושה מעשה עובר איסור ע"ז, היינו לרבא כפי' הראשון בתו' שיהרג ואל יעבור, היינו שעובר על איסור ע"ז. (משא"כ להי"מ הרי אינו עובר איסור ע"ז.)

אמנם לפי מ"ש אדמו"ר בלקו"ש חלק כא ע' 210 הערה 39 שמ"ש בתניא שם "שמפני אהבה זו ורצון זה, היא יראה ומפחדת בטבעה, מנגוע בקצה טומאת עבודה זרה חס ושלום" ומסביר אדמו"ר שאינו עובדה כלל, ומציין להתו' שלנו - בע"כ צ"ל שקאי אליבא דהי"מ שס"ל שכשהכל עובדים מיראה ואהבה אין בזה ע"ז. (אבל לתירוץ הראשון הרי עבד ע"ז)]