Enjoying this page?

046_a - עגלה ערופה פרק תשיעי סוטה דף מו ע"א

צורת הדף באתר היברובוקס

והכהנים אומרים, (דברים כא) "כפר לעמך ישראל אשר פדית [ה'], ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל".

והכהנים אומרים - כדכתיב לעיל, "ונגשו הכהנים בני לוי" ולא פירש על מי הם נגשים:

לא היו צריכין לומר, "ונכפר להם הדם",

אלא רוח הקודש מבשרתן.

אימתי שתעשו ככה, הדם מתכפר להם:

ולא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם - כלומר, "ונכפר" דכתיב בקרא, לאו א"וענו ואמרו" קאי, שיהא אף זה בכלל אמירה.

אלא מילתא באנפי נפשה היא. שרוח הקודש בישר את ישראל ע"י משה רבינו, לכשיעשו כן, "ונכפר להם הדם":

גמרא ויהא מום פוסל בעגלה

עגלה - בת שנתה היא. ואם עברה שנתה, פסולה. דכל מקום שנאמר בתורה עגל סתם, בן שנה הוא. דיליף מ"ועגל וכבש בן שנה":

מקל וחומר?

ומה פרה שאין השנים פוסלות בה,

פרה אדומה - אין שיעור לשנותיה:

מום פוסל בה,

מום פוסל בה - דכתיב בפרה אדומה, "אין בה מום" (במדבר יט):

עגלה ששנים פוסלות בה, אינו דין שיהא מום פוסל בה?!


שאני התם, דאמר קרא, "אשר אין בה מום".

בה - מיעוט:

"בה", מום פוסל, ואין מום פוסל, בעגלה.

אלא מעתה,

אלא מעתה - דכל היכא דכתב "בה" מיעוטא הוא, ולא גמרינן מיניה בקל וחומר:

לא יהו שאר עבודות פוסלות בה?

לא יהו שאר עבודות פוסלות - בפרה. דהא עול בלבד כתיב בה. אלא דגמר לה בק"ו מעגלה. דכתיב (דברים כא) "אשר לא עובד בה", כל עבודות במשמע. ואי "בה" מיעוטא, לא נגמר מיניה:

אלמה א"ר יהודה אמר רב, "הניח עליה עודה של שקין, פסולה.

אלמה אמר רב יהודה הניח - על פרה עודה של שקין, אגודה של שקין, פסולה. ואע"ג דלאו עול הוא. ובעלייה לחודיה מיפסלא.

כדכתיב בפרה, במלאכת עול האמורה בה, "אשר לא עלה", בעלייה לחודה. ואפילו שלא משכה:

ובעגלה, עד שתמשוך".

ובעגלה עד שתמשך - שתטלטל המשא מעט. דבעגלה כתיב, "אשר לא משכה". ולקמן פריך, כיון דשאר עבודות בפרה לא כתיבי, ומעגלה ילפינן. אמאי מיפסל בעלייה לחודה דשאר משאוי שאינו עול ממש? מ"מ שמע מינה, דגמר פרה מעגלה בק"ו בשאר עבודות. ואע"ג דכתיב "בה", מיעוטא:

שאני פרה, דילפינן, (דברים כא) "עול", (במדבר יט) "עול" מעגלה.

שאני פרה דילפינן עול עול - וכיון דגזירה שוה מופנה היא, הוה ליה כמאן דכתיב בגופה. ומיעוטא ד"בה" דריש ליה לדרשא אחרינא, כדלקמן:

עגלה נמי, תיתי "עול", "עול" מפרה?

עגלה נמי תיתי עול עול מפרה - למום:

הא מיעט רחמנא "בה"!

בעגלה נמי כתיב, "בה"?

ההוא מיבעי ליה, למעוטי קדשים, דלא פסלה בהו עבודה.

למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה - מהקרבה. אבל פרה לא ממעטא, דאתיא מג"ש:

סלקא דעתך אמינא, ליתי בק"ו מעגלה.

ומה עגלה שאין מום פוסל בה, עבודה פוסלת בה, קדשים שמום פוסלת בהן, אינו דין שעבודה פוסלת בהן!

איכא למיפרך.

מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה?

אטו קדשים מי ליכא דפסלי בהו שנים!

מי ליכא דפסלי בהו שנים - והרי פסח וחטאת דכתיב בהו, בני שנתן. וכי איצטריך בה למעטינהו מפסול עבודה, להכי איצטריך.

דאי לא מעטינהו, הוו גמרי בקל וחומר מעגלה:

כי איצטריך קרא, להנך קדשים, דפסלה בהו שנים.

וקדשים דלא פסלה בהו עבודה, מהכא נפקא?! מהתם נפקא?

(ויקרא כב) "עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת, לא תקריבו אלה לה'".

"אלה" אי אתה מקריב, אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה.

שנעבדה בהן עבודה - גרסי':

איצטריך.

סד"א, ה"מ היכא דעבד בהן עבודת היתר,

אבל עבודת איסור,

עבודת איסור - כגון בשבת, או כלאים בשור וחמור:

אימא ליתסרו.

צריכא.

עבודת איסור נמי מהאי קרא נפקא - דכיון דתרי קראי כתיבי, על כרחיך חד מינייהו, לעבודת איסור:


והא נמי, מהכא נפקא?

(ויקרא כב) "ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה".

"אלה", אי אתה מקריב, אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה?

איצטריך.

ס"ד אמינא, הני מילי היכא דעבד בהן כשהן חולין, אבל עבד בהן כשהן קדשים, אימא ליתסרו.

צריכא.

גופא. אמר רב יהודה אמר רב, הניח עליה עודה של שקין, פסולה. ובעגלה, עד שתמשוך.

מיתיבי, ""עול", אין לי אלא עול,

עול - גבי פרה תניא:

שאר עבודות מנין?

אמרת ק"ו.

ומה עגלה שאין מום פוסל בה, שאר עבודות פוסלות בה,

שאר עבודות פוסלות בה - דכתיב, "אשר לא עובד בה":

פרה, שמום פוסל בה, אינו דין ששאר עבודות פוסלין בה!

ואם נפשך לומר, נאמר כאן "עול", ונאמר להלן
"עול", מה להלן שאר עבודות פוסלות בה, אף כאן שאר עבודות פוסלות".

ואם נפשך לומר - ואם יש לך להשיב על ק"ו זה, צא ולמד בג"ש. "נאמר כאן עול" כו':

מאי, "אם נפשך לומר"?

מאי אם נפשך לומר - מאי הוה לך למיפרך, דשבקה תנא לאורחיה, ויליף בגזירה שוה:

וכי תימא, איכא למיפרך, מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה?

אי נמי, קדשים יוכיחו, שמום פוסל בהן, ואין עבודה פוסלת בהן?

"נאמר כאן, "עול", ונאמר להלן, "עול", מה להלן שאר עבודות, אף כאן שאר עבודות.

נאמר כאן כו' - והאי "עול" יתירא הוא. דהא בכלל שאר עבודות הוא:

וממקום שבאתה?

מה להלן עד שתמשוך, אף כאן עד שתמשוך?

וממקום שבאת - לאו תנא קתני לה אלא תיובתיה קא מפרש ואזיל גמרא. דקא מותיב לרב יהודה דאמר לעיל, שאר משאות פוסל בפרה בעלייה בעלמא. והא כיון דשאר משאוי בפרה לא כתיב, ומעגלה יליף לה בגזירה שוה. וממקום שבאת, משם יש לך ללמד נמי, דמה עגלה עד שתמשוך אף פרה בשאר משאות, דילפינן מעגלה, עד שתמשוך?:

תנאי היא.

דאיכא דמייתי לה מעגלה, איכא דמייתי לה מגופה דפרה.

דתניא, ""עול".

אין לי אלא "עול", שאר עבודות מנין?

ת"ל, (במדבר יט) "אשר לא עלה עליה עול", מכל מקום.

ת"ל אשר לא עלה עליה עול מ"מ - דריש ליה, בלא עול. מדלא כתיב, "אשר לא עלה עול עליה". ותו הדר כתיב עול, לדרשא. כדדרשינא ואזיל:

אם כן, מה ת"ל "עול"?

עול פוסל, בין בשעת עבודה, בין שלא בשעת עבודה,

א"כ כו' שלא בשעת עבודה - ואפילו הניחו עליה להקל משא מידו ולא למשוך:

שאר עבודות, אין פוסלות אלא בשעת עבודה".

אלא בשעת עבודה - כלומר שעבודה זו לצורך היא. אבל אקראי בעלמא, שהניח שק עליה, ולא להוליכו, אלא אקרי ואותיב, לא פסלה:

ואימא, "אשר לא עלה עליה", כלל. "עול", פרט.

כלל ופרט, "אין בכלל, אלא מה שבפרט"?

"עול", אין. מידי אחרינא, לא?

"אשר", רבויא הוא.


ותניא נמי גבי עגלה כי האי גוונא.

"עול", אין לי אלא "עול", שאר עבודות מנין?

ת"ל, (דברים כא) "אשר לא עובד בה", מ"מ.

א"כ מה ת"ל "עול"?

עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות, אין פוסלות אלא בשעת עבודה.

ואימא, "אשר לא עובד בה", כלל. "עול", פרט.

כלל ופרט "אין בכלל אלא מה שבפרט"?

"עול", אין, מידי אחרינא, לא?

"אשר", רבויא הוא.


א"ר אבהו, בעי מיניה מר' יוחנן, משיכת עול בכמה?

משיכת עול - לפסול בעגלה:

א"ל, כמלא עול.


איבעיא להו, לארכו או לרחבו?

אמר להו ההוא מרבנן, ור' יעקב שמיה, לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן, משיכת עול לרחבו, טפח.

ולימא "טפח"?

הא קמ"ל, שיעורא דעול, טפח הוי.

למאי נפקא מינה?

למקח וממכר.


א"ר יוחנן בן שאול, מפני מה אמרה תורה, הביא עגלה בנחל?

אמר הקב"ה, יבא דבר שלא עשה פירות,

שאינו עושה פירות - עגלה בת שנתה לא ילדה:

ויערף במקום שאין עושה פירות,

במקום שאין עושה פירות - נחל איתן קשה:

ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות.

שלא הניחוהו - שהרגוהו:


מאי פירות?

אילימא פריה ורביה?

אלא מעתה, אזקן ואסריס, ה"נ דלא ערפינן?

אלא מצות:


"ומורידין אותה אל נחל איתן".

"איתן" כמשמעו, קשה:


תנו רבנן, מנין לאיתן שהוא קשה?

שנאמר,

____________________________________

אין תוס' לעמוד זה