תניתוה.
תניתוה - לחדא מינייהו. דפלוגתא היא בטמון. אבל צף לא פשט לה מינה. דהא אוקימנא טעמא דעליון משום דאחזיק ביה הוא.
וצף לא ידעינן מאי הוי עלה:
"עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר, והניחו על גבי חבירו, ושכחו - התחתון שכחה, והעליון אינו שכחה.
ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון, שניהן אינן שכחה.
התחתון, מפני שהוא טמון.
והעליון, מפני שהוא צף".
סברוה, דהני תנאי כר' יהודה סבירא להו, דאמר, "בשדה", פרט לטמון.
סברוה - רבנן דבי מדרשא, דבעו למיפשט מינה, דפלוגתא בטמון, דמין במינו הוא. דהני תנאי, אפילו תנא קמא דאמר תחתון שכחה, כר' יהודה סבירא ליה, דאמר "בשדה" פרט לטמון, וטעמא משום דמין במינו לא הוי טמון:
מאי לאו בהא קא מיפלגי?
דמר סבר, מין במינו הוי טמון.
ומר סבר לא הוי טמון.
לא.
אי כר' יהודה סבירא להו, דכ"ע מין במינו הוי טמון.
והכא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן קמיפלגי.
דרבנן כרבנן.
ור' שמעון בן יהודה כרבי יהודה.
אי הכי, מאי איריא "על גבי חבירו", אפי' בעפר, ובצרור נמי?
אין הכי נמי.
ולהודיעך כחו דר' יהודה, דאמר, אפי' מין במינו הוי טמון.
תנו רבנן, "חלל", ולא חנוק.
חלל - לא מקרי אלא בכלי ברזל, כעין חרב:
"חלל", ולא מפרפר.
"באדמה", ולא טמון בגל.
"נופל", ולא תלוי באילן.
"בשדה", ולא צף על פני המים.
ר' אלעזר אומר, בכולן, אם היה חלל, עורפין.
בכולן - ואפי' מפרפר צף וטמון ותלוי:
תניא, אמר רבי יוסי בר יהודה, אמרו לו לר"א, אי אתה מודה שאם היה חנוק ומוטל באשפה שאין עורפין,
ומוטל באשפה - דלא הוי צף ולא טמון ולא תלוי, ואפי' הכי אין עורפין, דחלל קבעי, אלמא קרא כדכתיב בעית:
אלמא "חלל", ולא חנוק.
הכא נמי, "באדמה", ולא טמון בגל.
"נופל", ולא תלוי באילן.
"בשדה", ולא צף על גבי מים?
ור"א?
"חלל" יתירא כתיב:
חלל יתירא כתיב - הקרובים אל החלל. ועוד חללים טובא, למדרש חלל דוקא, ולא חנוק:
נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה {גוים} כו': דכתיב, "כי ימצא", פרט למצוי:
פרט למצוי - תדיר. כגון ספר או עיר שרובה עובדי כוכבים:
או לעיר שאין בה ב"ד: דבעינא "זקני העיר", וליכא:
אין מודדין אלא לעיר כו': פשיטא? כיון דתנא "לעיר שאין בה ב"ד", אנא ידענא, דאין מודדין, אלא לעיר שיש בה בית דין?
הא קא משמע לן, כדתניא,
"מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד, שמניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה בית דין?
קמ"ל כדתניא כו' - והכי קאמר, נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד, אין מודדין לה, אלא לעיר שיש בה ב"ד מודדין. איזו היא עיר, שיש בה ב"ד קרובה לו. ואי לא הדר תניא הוה אמינא אין מודדין כלל:
ת"ל, (דברים כא) "ולקחו זקני העיר ההיא" מכל מקום":
ת"ל ולקחו זקני העיר מכל מקום - דהאי "העיר", קרא יתירא הוא. דמצי למכתב, "והיתה העיר הקרובה אל החלל ולקחו זקניה עגלת בקר":
משנה נמצא מכוון בין שתי עיירות,
מכוון - מצומצם שאין זו קרובה לו מזו אפי' כמלא חוט:
שתיהן מביאות שתי עגלות.
דברי רבי אליעזר.
ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה.
ואין ירושלים כו' - מפרש טעמא בגמ':
נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר,
מוליכין הראש אצל הגוף.
מוליכין הראש אצל הגוף - בגמ' מפרש למאי הלכתא מוליכין:
דברי רבי אליעזר.
רבי עקיבא אומר, הגוף אצל הראש.
מאין היו מודדין?
רבי אליעזר אומר, מטיבורו.
רבי עקיבא אומר, מחוטמו.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, ממקום שנעשה חלל מצוארו:
גמרא מאי טעמא דרבי אליעזר?
קסבר אפשר לצמצם.
אפשר לצמצם - אפשר לכוין המדה, ואמת מדדו, שאין זו קרובה לו מזו כלל, והוו להו שתיהן קרובות:
ו"קרובה", ואפילו קרובות:
וקסבר - נמי, "קרובה" דכתיב בקרא, אפילו קרובות במשמע. כמו ובהמה רבה. (יונה ד). דאס"ד אי אפשר לצמצם, אין כאן קרובה אלא אחת, ואנן הוא דלא ידעינן הי מינייהו. והוה ליה למימר, יביאו עגלה בשותפות. ויתנו: אם שלנו קרובה? חלקכם יהא קנוי לנו. ואם עירכם קרובה? חלקנו יהא קנוי לכם:
ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה: דאמר קרא, (דברים כא) "לרשתה",
וקסבר, ירושלים לא נתחלקה לשבטים:
נמצא ראשו במקום כו': במאי קמפלגי?
אילימא לענין מדידה קמיפלגי?
אילימא לענין מדידה - קאמר יביאו הראש אצל הגוף, דממקום שנמצא הגוף שם צריך למדוד, ויביאו הראש לכאן.
והא מדקתני כו':
הא מדקתני סיפא, "מאין היו מודדין?"
מכלל דרישא לא במדידה עסקינן?
אמר ר' יצחק, במת מצוה קנה מקומו קמיפלגי.
קנה מקומו - לקוברו שם, דזה אחד מי' תנאים שהתנה יהושע בפרק מרובה (ב"ק דף פא):
והכי קאמר, לקוברו, קנה מקומו.
והיכא דנמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר, מוליכין הראש אצל הגוף.
דברי ר' אליעזר.
ר' עקיבא אומר, הגוף אצל הראש.
במאי קמיפלגי?
מר סבר, גופיה בדוכתיה נפיל, רישא דנאדי ונפיל.
ומר סבר, רישא היכא דנפיל נפיל, גופא הוא דרהיט אזיל:
מאין היו מודדין: במאי קמיפלגי?
מר סבר עיקר חיותא באפיה.
עיקר חיותא כו' - הלכך עיקר חלל מיקרי, ומודדין מיניה. כדכתיב, "אל הערים אשר סביבות החלל":
ומר סבר עיקר חיותא בטיבוריה.
לימא, כי הני תנאי?
"מהיכן הולד נוצר?
מראשו.
וכן הוא אומר, (תהילים עא) "ממעי אמי, אתה גוזי".
אתה גוזי - אתה מראשי יצרת ראשי תחילה.
דגוזי לישנא דרישא. כמו "גזי נזרך", שער ראשך תלשי, וגלי ראשך:
ואומר, (ירמיהו ז) "גזי נזרך והשליכי" וגו'.
אבא שאול אומר, מטיבורו.
ומשלח שרשו אילך ואילך".
אפילו תימא אבא שאול.
אפילו תימא אבא שאול - כר' עקיבא סבירא ליה:
ע"כ לא קאמר אבא שאול אלא לענין יצירה, דכי מיתצר ולד ממציעתיה מיתצר.
אבל לענין חיותא, דכולי עלמא, באפיה הוא.
דכתיב, (בראשית ז) "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וגו':
רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו: מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב?
מ"ט דרבי אליעזר בן יעקב - דאמר מן הצואר הוא קרוי חלל:
כדכתיב, (יחזקאל כא) "לתת אותך אל צוארי חללי רשעים":
דכתיב אל צוארי חללי רשעים - והלכך ממנו מודדין, כדכתיב "אל החלל":
משנה נפטרו זקני ירושלים והלכו להן, זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא משכה בעול.
נפטרו זקני ירושלים כו' - שאין עליהם אלא למדוד. כדכתיב "ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו":
ואין המום פוסל בה.
ומורידין אותה לנחל איתן.
איתן כמשמעו, קשה.
אע"פ שאינו איתן - כשר.
ואע"פ שאינו איתן כשר - דלא כתיב ביה עיכובא, ולא נאמר אלא למצוה:
ועורפין אותה בקופיץ
בקופיץ - כמין סכין גדול:
מאחוריה.
מאחריה - ממול עורפה:
ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד.
מקומה אסור - לעולם:
ומותר לסרוק שם פשתן, ולנקר שם אבנים.
ומותר לסרוק שם פשתן - דוקא נקט עבודה, שאינה בגופה של קרקע, כדמפרש בגמרא:
זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה.
ואומרים, (דברים כא) "ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו".
וכי על דעתינו עלתה שזקני ב"ד שופכי דמים הן?
אלא שלא בא על ידינו, ופטרנוהו.
לא בא לידינו ופטרנוהו - בגמ' מפרש, בלא מזונות. והיינו, "ידינו לא שפכו", לא נהרג על ידינו, שפטרנוהו בלא מזונות, והוצרך ללסטם את הבריות, ועל כך נהרג:
ולא ראינוהו, והנחנוהו.
לא ראינוהו והנחנוהו - יחידי בלא חבורה, והיינו "ועינינו לא ראו":
____________________________________________
אין תוספות לעמוד זה