צורת הדף באתר היברובוקס

בדחטי או בדשערי?

בדחטי או בדשערי - של חטין חלק, ונשמט יותר משל שעורים:

ברכיכא או באקושא?

רכיכא - נשמט יותר מאקושא:

רכיכא - שנילושה העיסה רכה:

תיקו.

א"ר יצחק בר (רב) יוסף א"ר יוחנן, כל אחד ואחד בעצמו שיער.

כל אחד ואחד - מן התנאים הללו:

והאיכא בן עזאי דלא נסיב?

והאיכא בן עזאי דלא נסיב - כדאמר ביבמות (דף סג, ב) "אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים". בפרק הבא על יבמתו:

איבעית אימא, נסיב ופירש הוה.

ואיבעית אימא, מרביה שמיע ליה.

ואיבעית אימא, (תהילים כה, יד) "סוד ה' ליראיו".

 

דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי.

כל האוכל לחם בלא נטילת ידים, כאילו בא על אשה זונה.

שנאמר (משלי ו, כו) "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם".

כי בעד אשה זונה וגו' - השתא דריש ליה מסיפיה לרישיה. בשביל ככר לחם, אדם מתחייב בעונש של אשה זונה:

אמר רבא, האי, "בעד אשה זונה עד ככר לחם"?! "בעד ככר לחם עד אשה זונה" מיבעי ליה?

במילתיה דרבא גרסי' בעד ככר לחם עד אשה זונה מבעי ליה - דמשמע בשביל ככר לחם, רב העונש עד כדי עונש אשה זונה. וה"ה נמי אי הוה כתיב, "עד אשה זונה, בעד ככר לחם", לא הוה קשיא לרבא מידי. דודאי מסיפיה לרישיה מדריש קרא. אלא "עד", ו"בעד" קא קשיא ליה. דגבי ככר לחם הוה ליה למיכתב "בעד", וגבי אשה זונה הוה ליה למיכתב "עד"?:

אלא אמר רבא, כל הבא על אשה זונה, לסוף מבקש ככר לחם.

א"ר זריקא אמר ר"א, כל המזלזל בנטילת ידים,

המזלזל - שאוכל תמיד בלא נטילת ידים:

נעקר מן העולם.

נעקר - דעובר על דברי חכמים חייב מיתה. דכתיב, "ופורץ גדר ישכנו נחש" (קהלת י, ח):

אמר רב חייא בר אשי אמר רב, מים ראשונים,

מים ראשונים - שלפני המזון:

צריך שיגביהידיו למעלה,

שיגביה ידיו - ראשי אצבעותיו, שיהו המים משפעין לצד זרועותיו. ולקמן מפרש טעמא:

מים אחרונים,

אחרונים - של אחר הסעודה, שחייבו חכמים, מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים:

צריך שישפיל ידיו למטה.

צריך להשפיל ידיו למטה - כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידיו, שהרי להעביר הזוהמא הן:

תניא נמי הכי, "הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה,

שמא יצאו המים חוץ לפרק, ויחזרו, ויטמאו את הידים.

שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים - כדתנן במסכת ידים (ב, ג ), שצריך ליתן המים על ידיו שני פעמים, והראשונים, מטהרין את הידים, והשניים, מטהרין את המים הטופחים על ידיו, שנטמאו בתחילה מחמת ידים. ותנן התם, "הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק". כלומר, מן הפרק ולמטה, גזרו עליהן להיות שניות, ופוסלות את התרומה, ומטהרות בנטילה עד הפרק, שעד הפרק צריך נטילה. נטל את הראשונים ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד, טהורים, שהרי טיהרו השניים את הראשונים. נטל את הראשונים חוץ לפרק, ואת השניים עד הפרק, וחזרו ליד, טמאה. כלומר, יצאו הראשונים חוץ לפרק, ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים, אלא עד הפרק, כמשפטם. חזרו הראשונים ליד, טמאה. שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים, והשניים לא טיהרו את היוצאים. הילכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה, שמא יצאו מים הראשונים, ויחזרו ויטמאו את הידים:

אמר רבי אבהו, כל האוכל פת בלא ניגוב ידים, כאילו אוכל לחם טמא.

כל האוכל בלי ניגוב ידים - דבר מאוס הוא, וחשוב כטומאה. שנאמר, "ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא". אלמא דבר מיאוס קרי טומאה:

שנאמר, (יחזקאל ד, יג) "ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וגו'".

ומאי, (משלי ו, כו) "ואשת איש נפש יקרה תצוד"?

מאי ואשת איש וגו' - סיפיה דקרא דלעיל הוא, "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם":

אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן, כל אדם שיש בו גסות הרוח, לבסוף נכשל באשת איש.

לסוף נכשל באשת איש - והכי קאמר, "בעד אשה זונה, עד ככר לחם. ואשת איש" זונה, "נפש היקרה", הגבוהה, היא תצודנה. רודף אחריה, וצד אותה ומגיעה:

שנא', "ואשת איש נפש יקרה תצוד".

אמר רבא, "האי נפש יקרה", "נפש גבוהה" מיבעי ליה?

ועוד, היא תצוד מיבעי ליה?

היא תצוד מבעי לה - כיון דמסיפיה לרישיה קדרשת ליה, הכי איבעי ליה למכתב" "ואשת איש, נפש יקרה היא תצוד אותה"? אבל השתא משמע, שאשת איש צדה את הנפש היקרה?:

אלא אמר רבא, כל הבא על אשת איש, אפילו למד תורה דכתיב בה, (משלי ג, טו) "יקרה היא מפנינים", מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים,

מכהן גדול - דאפילו ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן עם הארץ, לפתוח ראשון ולברך ראשון. מהאי קרא, ילפינן ליה בהוריות (דף יג, א):

"היא תצודנו", לדינה של גיהנם

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי, כל אדם שיש ב וגסות הרוח, כאילו עובד עבודה זרה.

כתיב הכא, (משלי טז, ה) "תועבת ה' כל גבה לב", וכתיב התם, (דברים ז, כו) "ולא תביא תועבה אל ביתך".

ורבי יוחנן דידיה אמר, כאילו כפר בעיקר.

שנאמר, (דברים ח, יד) "ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך" וגו'.

ורם לבבך - מעלה אני עליך כאילו שכחתו:

ר' חמא בר חנינא אמר, כאילו בא על כל העריות.

כתי' הכא "תועבת ה' כל גבה לב", וכתי' התם, (ויקרא יח, כז) "כי את כל התועבות האל" וגו'.

כי את כל התועבות - גבי עריות כתיב:

עולא אמר, כאילו בנה במה.

במה - עבודת כוכבים:

שנאמר, (ישעיהו ב, כב) "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא",

אשר נשמה באפו - שמחזיק עצמו כבעל נפש, דהיינו גאוה. שחשובה נפשו בעיניו:

אל תיקרי בַמֶּה אלא בָּמָה.

מאי "יד ליד לא ינקה"?

מאי יד ליד לא ינקה - סיפיה דקרא דאיירי ביה לעיל הוא, "תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה":

אמר רב, כל הבא על אשת איש,

ה"ג כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו כו' - ול"ג כל הבא על אשת איש דלא משתעי קרא אלא בגסי הרוח:

אפי' הקנהו להקב"ה שמים וארץ, כאברהם אבינו, דכתיב ביה: (בראשית יד, כב) "הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ",

הקנהו להקב"ה כו' - השליטו בשבחו על הכל, כאברהם שקראהו "קונה שמים וארץ". והיינו "יד ליד", אפילו דומה לאברהם שאמר, "הרימותי ידי":

לא ינקה מדינה של גיהנם.

קשיא להו לדבי רבי שילא,

קשיא להו לדבי רבי שילא - אהך דרשה דרב:

"האי יד ליד לא ינקה", ידי מיבעי ליה?

הכי גרסינן - האי "יד ליד", "ידי לא ינקה", מיבעי ליה?:

אלא אמרי דבי רבי שילא, אפילו קיבל תורה כמשה רבינו,

אפילו הוא כמשה - שקבל מיד הקדוש ברוך הוא לידו תורה:

דכתיב ביה, (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו", לא ינקה מדינה של גיהנם.

קשיא ליה לר' יוחנן, האי "יד ליד", "יד מיד", מיבעיא ליה?

יד מיד מיבעי ליה - דהא קרא במקבל מוקמינן ליה, ולא בנותן. והוה ליה למיכתב, "יד מיד לא ינקה", יד שקבלה מיד, אף הוא לא ינקה?:

אלא א"ר יוחנן