Enjoying this page?

MOED KATAN - 011a – משקין בית השלחין – פרק ראשון – מועד קטן, יא ע”א

צורת הדף באתר היברובוקס

ליריד של עכו"ם

יריד של עכו"ם - יומא דשוקא:

ולוקחים בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים,

וכותב ומעלה בערכאות שלהן

ומעלה בערכאות - לקיימן בחתימתן דכיון דהשתא הוא דמשכח להו וליומא אחרינא לא - שרי:

מפני שהוא כמציל מידן.

רב: שרא לחייא בר אשי למיגדל אוהרי

אוהרי - שצדין בו דגים שקורין רוש"א:

בחולא דמועדא.

מאי טעמא?

מעשה הדיוט הוא.

אבל איזלי - אסור.

איזלי - רשתות שצדין בו עופות:

מאי טעמא?

מעשה אומן הוא.

Video   Audio

רב יהודה: שרא לאמי תנורא[1] למיגדל תנורי.

למגדל תנורא - לעשות התנור מחדש:

ולרבה בר עשבי[2] - למיגדל מהולתא.

מהולתא - נפה:

איני?

והא תני רבה בר שמואל: ושוין[3] שאין גודלין תנור לכתחילה?

לא קשיא, כאן[4] - בימות החמה.

בימות החמה - כלומר, כשיש[5] ימות החמה, כגון בפסח דחבול[6] עלמא, שאין יורדין בו גשמים - מותר לעשות בו תנור, לפי שלאלתר יבש, ויכולין לאפות בו פת ברגל לצורך הרגל:

כאן בימות הגשמים:

כאן בימות הגשמים - כלומר כשיורדין הגשמים ברגל, כגון בסוכות - אין עושין תנור, לפי שאינו יבש לאלתר עד לאחר הרגל, ועבד טירחא שלא לצורך הרגל:

משנה

עושין מעקה לגג ולמרפסת.

מעקה למרפסת - כותל קטנה העושין על האיצטבות שלפני העליות גדולות, כעין שיש על שפת נהר רייניס: מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן.

שפין את הסדקין[7]

שפין את הסדקין - שבתנור:

ומעגילין אותן במעגילה.

ומעגילין אותן במעגילה - שגוללין על קרקעות התנור עץ גדול עגול כדי לסתום הסדקין:

ביד וברגל[8],

ביד וברגל - שלוקח בידו עץ ובועטין ביד על התנור לסתום הסדקים או בועט ברגלו על קרקעות התנור:

אבל לא במחלצים[9].

מחלצים - עץ כעין רגל, שדוחקו במעזיבה לסתום הסדקין ויש בו מעשה אומן יותר ממעגילה:

הציר[10]

ציר - רגל הדלת, כמו: הדלת תסוב על צירה (משלי כו):

והצינור[11]

צינור - הוא החור שבאסקופא התחתונה, כמו: צינורא דדשא:

והקורה[12]

הקורה - מה שעל הפתח שתחזור בו הדלת וקורין אוברטו"ר:

והמנעול

מנעול - בלבדור"א:

והמפתח 

שנשברו - מתקנן במועד[13],

ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד[14].

ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד - כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות השנה ומניחו עד המועד:

וכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד[15] - כובשן:

וכבשין - של ציר כלומר דגים ושאר דברים שכובשים במלח שיכול לאוכלן במועד, שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד לאחר המועד, שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד:

גמרא

היכי דמי מעשה הדיוט?

רב יוסף אמר: בהוצא,

הוצא - הוצי דקל:

ודפנא[16].[17]

דופנא - עבדי לחיים של גדר:

במתניתא תנא: צר בצרור[18] ואינו טח בטיט[19]:

ואינו טח בטיט - זה הוא מעשה הדיוט:

שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה:

השתא במעגילה

מעגילה - דרך אומנות יותר:

אמרת שרי, ביד וברגל מיבעיא?

ביד וברגל - דלאו מעשה אומן הוא לא כל שכן:

הכי קאמר: שפין את הסדקין ומעגילין אותן כעין מעגילה ביד וברגל.

כעין מעגילה - ולא מעגילה ממש, אלא כעין מעגילה ביד וברגל:

אבל לא במחלצים[20]:

הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד:[21]

ורמינהי: עד ימיו[22] היה פטיש מכה בירושלים כו'[23].

עד ימיו - של יוחנן כ"ג היה פטיש מכה בירושלים בחולו של מועד, והוא גזר עליו ובטלו. אלמא אסור, ומתני' קתני: ומתקנין מנעול ומפתח:

עד ימיו אין, מכאן ואילך לא?

לא קשיא. כאן - בדנפחי[24]

בדנפחי - דפטיש היינו קורנס[25] - אסור דהוי קלא רבה, ואולודי[26] קלא אסור:

כאן - בדנגרי[27].

מתניתין דמתקנין אלו בחוש"מ בדנגרי[28] - במנעול של עץ - שרי, דלא הוי קלא רבה:

מתקיף לה רב חסדא: יאמרו קלא רבה אסיר קלא זוטר שרי?[29]

אלא אמר רב חסדא לא קשיא: הא במגלי[30]

מגלי - מסר הגדול[31] - שרי, דלא מוליד קלא כלום:

הא בחציני[32].

בחציני - ברר"א[33] אסיר, דהוי אולודי קלא טפי:

רב פפא אמר: כאן קודם גזירה, כאן לאחר גזירה[34].

לאחר שגזר - יוחנן כ"ג:

רב אשי אמר: הא ר' יהודה[35], הא ר' יוסי.

הא ר' יהודה הא ר' יוסי - בפירקא דלקמן (דף יב.) דרבי יוסי לא בעי לשנויי לדבר האבד, ומתני' דשרי הכא כל הני בלא שינוי - ר' יוסי היא[36]:

דאמר ר' יצחק בר אבדימי: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד - דלא כר' יוסי.

audio   Video

אמר רבינא: כמאן מדלינן[37] האידנא[38] קביותא[39] דדשא[40] בחולא דמועדא?

כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא - כשיוצאין מסמרים של עץ מן הקורה שעל הפתח דשרי למיעבד בלא שינוי:

כמאן? - כרבי יוסי:

כבשין שהוא יכול לאכול במועד כובשן:

בדיתא

בדיתא - שם נהר:

לבאי

לבאי - שם מקום:

כוורי 

כוורי - הכי עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה:

אזיל כולי עלמא צוד, אייתו כוורא.

שרא להו רבא למימלח מינייהו.

למימלח - הרבה אע"פ שאין יכולים לאוכלן במועד, שהרי היו מלוחין הרבה:

אמר ליה אביי: והא תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד - כובשן.

כבשין - בחומץ ובמלח שקורין קונפושט"א, והכא נמי כיון שמלחן הרבה כדי להצניען, תו לא חזו במועד:

אמר ליה: כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו, ואי שביק להו פסדי - כפרקמטיא האבד דמי, ושרי.

ואיכא דאמרי: שרי להו רבא מיצד מיזל אייתויי ומימלח.

אמר ליה אביי: והא אנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן כובשן תנן?

אמר ליה: הני נמי

אמר ליה הני נמי - דמלחינהו:

מיתאכלי

מתאכלי - במועד:

אגב איצצא.

אגב איצצא - שמושך המלח מהן:

כי הא דשמואל עבדו ליה שיתין איצצי ואכל.

שיתין איצצי - כלומר רוחצין אותו הרבה פעמים מצצי ליה ששים זימני:

רבא איקלע לבי ריש גלותא, עבדי ליה שיתין איצצי ואכל.

רב איקלע

רב איקלע - במועד:

לבי רב שפיר.

אייתו לקמייהו ההוא כוורא תילתא בישולא תילתא מילחא

תילתא מילחא - אגב איצצא:

ותילתא טוויא.

אמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא סמוך למיסרחיה מעלי.

סמוך למיסרחיה מעלי - כלומר יפה הוא לאחר זמן שניצוד יותר מההיא שעתה דניצוד:

ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא טווייא באחוה.

טוויא באחוה - במלח שהמלח נברא מן המים כדגים:

אסוקיה באבוה

אסקיה באבוה - לאחר שצלאו נותנו במים צונן:

מיכלי בבריה

אכליה בבריה - מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו:

אשתי עליה אבוה.

משתיא עליה אבוה - ששותין עליו מים שדגים נבראו מן המים:

ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא תחלי

תחלי - שחלים:

וחלבא ליטעון גופא,

לטעון גופא - כלומר לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן:

ולא ליטעון פוריא.

ולא לטעון פוריא - לא ישן לאלתר אחריהם:

ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא, תחלי, וחלבא

מיא, ולא שיכרא

מיא ולא שכרא - מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר:

שיכרא, ולא חמרא:

הֲדַרַן עֲלָךְ מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין
  1. 1 אמי, עושה התנורים
  2. 2 רבה בן עשבי
  3. 3 תנא קמא ורבי יהודה, שנחלקו במתניתין אם מכבשין ריחים, שניהם מסכימים
  4. 4 התיר רב יהודה לעשות תנור
  5. 5 בחול המועד
  6. 6 העולם מיובש
  7. 7 סותמין את הסדקין שבתנור
  8. 8 שגוללין עץ גדול על קרקעית התנור ולוחץ עליהם
  9. 9 לחוץ את הטיט במלחצים שהוא כלי האומנים המחליקים את הטיט, הואיל ומעשה אומן הוא, אסור במועד
  10. 10 הבולט מן הדלת וסובב בחור שבמפתן, ועליו מורכבת הדלת,
  11. 11 הוא החור שבמפתן שבו סובב הציר,
  12. 12 הנקראית אצלנו משקוף
  13. 13 חשיב דבר האבד, מפני הגנבים.
  14. 14 ימתין מלפני המועד ומתכוון לעשות מלאכתו לעת הפנאי ממלאכה במועד
  15. 15 אוכלין שנוהגים לכבשן בחומץ ומלח באופן שהוא יכול לאכול מהן במועד, שכבישתן מהירה ואינו צריך להמתין לגמר כבישתן עד אחר המועד
  16. 16 Bay trees
  17. 17 שהוא קליעת ענפים של עצי דקל עם עצי דפנה.
  18. 18 כנראה שמעקה זה הוא לא מעקה שצריך לשמור שלא יפול הנופל ממנו אלא מעקה משום צניעות וכשממלאים באבנים ובצורות יש בו משום צניעות אבל לא הוי מעשה אומן.
  19. 19 יכול לבנות את המעקה מאבנים, אלא שהוא צר בצרור, שמניחם אבן על גבי אבן, ושם צרורות עפר ביניהם כדי לחברם, ואינו טח בטיט, וזה חשוב מעשה הדיוט.
  20. 20 שזו אומנות גמורה ואסורה במועד. הקשה הריטב"א, שמהרישא יש לדקדק, שדוקא ביד וברגל כעין מעגילה מותר, אבל מעגילה עצמה, אסור, ואילו בסיפא נראה, שדוקא מחלצים, שהוא כלי ברזל, אסור, אבל מעגילה, שהיא של עץ, מותר. ותירץ, שכונת המשנה בסיפא לאסור אפילו כעין מחלצים, כלומר, מעגילה.
  21. 21 ותיקונים אלו נעשים באמצעות הכאה בפטיש, ולכן מקשינן:
  22. 22 של יוחנן כהן גדול [שתקן כמה תקנות שהובאו שם במשנה],
  23. 23 בחול המועד. והוא גזר שלא להכות בפטיש במועד משום הפרסום שברעש התקון, שיש בו משום ביזוי המועדות
  24. 24 שאסר יוחנן כהן גדול, מדובר בפטיש דנפחי, שעושה קול גדול, ולכן אסרו, כי האיסור הוא להשמיע קול
  25. 25 Sledgehammer
  26. 26 להוליד קול - אסור
  27. 27 במתניתין שמתקנים במועד, היינו בפטיש דנגרי, של עץ, וכן שאר התיקונים שנמנו במשנתנו, שאין בתיקונן רעש גדול.
  28. 28 היינו carpenters. ור"שי מבאר איך בא לכאן נגר. וע"ז מסביר שהמנעול שנהגר מתן הוא מעץ
  29. 29 והרי האיסור הוא להשמיע קול במועד! (לכאורה הרי טעם התקנה הוא משום זלזול דלכן עד שהתקין היו עושים כפי' רש"י בסוטה (מז) שמפרש, שהיו עושים מלאכתם לצורך דבר האבד, א"כ למה אין לחלק בין קול גדול לקול קטן שאין בו משום זלזלו כ"כ? ולכאורה סברת הגמרא שמזה יכול לצאת קלקול כי האנשים לא ידעו שמה שעושים מלאכה הוא משום דבר האבד אלא יחשבו שהוא משום קול ויסברו שיש חילוק בנוגע להשמעת קול בין קול גדול לקול קטן וזה אינו. 
  30. 30 הא דמתניתין דידן, במגלי, במשור גדול, שאינו עושה קול כלל חוץ לבית.
  31. 31 sickles
  32. 32 הא דגזר יוחנן, בחציני, בגרזן שעושה קול, ואסור.
  33. 33 chisels
  34. 34 ומשנתנו לא זזה ממקומה אף שההלכה נתבטלה ע"י יוחנן כ"ג
  35. 35 הדין של יוחנן כ"ג שהתקין בפטיש שאסור ס"ל כר' יהודה בדבר האבד שצריך שינוי. ולא הבנתי שהרי אין ר' יוחנן אוסור משום שצריך שינוי אלא משום זלזול יו"ט? וצ"ל לפי תירוץ זה של הגמרא האיסור של ר' יוחנן כ"ג (בהשמעת פטיש) הוא משום שצריך שינוי אף בדבר האבד, ולא משום השמעת קול משום דס"ל כר' יהודה. והפי' "דעד ימיו" היינו מקודם אמרו ההלכה כר' יוסי והוא ביטל השמעת פטיש משום דהוי מעשה אומן ואסור, וצריך שינוי אף בדבר האבד.
  36. 36 ולכן אין לאסור משום קול וזלזול
  37. 37 to we raise
  38. 38 nowdays
  39. 39 Lintel
  40. 40 של הדלת