Enjoying this page?

MOED KATAN - 002b – משקין בית השלחין – פרק ראשון – מועד קטן, ב ע”ב

צורת הדף באתר היברובוקס

דלמא אתי לאינפולי[1].

דלמא אתי לאינפולי - אבל ממעיין שלא יצא בתחילה אפילו בית הבעל נמי שרי רבי יהודה. ומתניתין דקתני נמי ממעיין שלא יצא בתחילה בית השלחין אין בית הבעל לא - לאו רבי  יהודה היא:

אבל מעיין שלא יצא בתחילה דלא אתי לאינפולי - אפילו בית הבעל נמי?

אם כן מתניתין אמאן תרמייה?

אם כן מתניתין אמאן תרמייה - לא ר"א בן יעקב כדאמרן[2], ולא כר"מ דשרי אפילו בית הבעל[3] ולא כר' אלעזר בן עזריה - דאפילו בית השלחין לא שרי ממעיין שיצא בתחילה[4]:

אלא לרבי יהודה:

אלא לרבי יהודה ולא שנא כו' - ומתניתין ר' יהודה היא:

לא שנא מעיין שיצא בתחילה, ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה - בית השלחין אין בית הבעל לא.

והאי דקתני: מעיין שיצא בתחילה - להודיעך כחו דר' מאיר,

להודיעך כחו דרבי מאיר - דאפילו ממעיין שיצא בתחילה שרי אפילו לביתVideo

Video Audio

אתמר. המנכש

מנכש - תולש עשבים רעים מתוך הטובים, וכי עקרי להו צמחי הני טפי:

והמשקה מים לזרעים בשבת

משקה מים בזרעים - שזורק מים בעיקרי העשבים:

משום מאי מתרינן ביה?[5]

משום מאי מתרינן ביה - דמאי מלאכה קא חשבינן ליה - דודאי קוצר לא חשבינן, שאינו מתכוין ליטול העשבים אלא לתקן עשבים הטובים שבשדה:

חורש וזורע וקוצר אבות מלאכות הן בפרק כלל גדול (שבת דף עג.):

רבה אמר: משום חורש.

רב יוסף אמר: משום זורע.

אמר רבה: כוותי דידי מסתברא.

מה דרכו של חורש, לרפויי ארעא

לריפויי - לרכך:

- האי נמי[6] מרפויי ארעא.

אמר רב יוסף: כוותי דידי מסתברא.

מה דרכו של זורע, לצמוחי פירא - הכא נמי מצמח פירא.

אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא. ולרב יוסף קשיא.

לדידך קשיא - משום חורש אין, משום זורע לא?

משום חורש אין משום זורע לא - אמאי לא מיחייב בתרווייהו - הא עביד תרווייהו, ואשכחינן במלאכה דמיחייב תרתי:

לרב יוסף קשיא - משום זורע אין, משום חורש לא?

וכי תימא: כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא?

והאמר רב כהנא: זומר

זומר - בשבת:

וצריך לעצים - חייב שתים:

אחת משום נוטע, ואחת משום קוצר.

וצריך לעצים חייב - משום קוצר - שהרי צריך לעצים. וחייב משום נוטע - דמשום הזימור גדלי טפי:

קשיא.

איתיביה רב יוסף לרבה: המנכש[7] והמחפה לכלאים[8]

המחפה - שמכסה את הזרעים בעפר:

- לוקה.

לוקה - משום: לא תזרע כלאים (ויקרא יט):

רבי עקיבא אומר: אף המקיים.

אף המקיים - שרואה כלאים זרוע ואינו מבטלו[9]:

בשלמא לדידי דאמינא: משום זורע - היינו דאסירא זריעה בכלאים.

בשלמא לדידי דאמינא - דמנכש הוי משום זורע, משום הכי מנכש בכלאים לוקה, דהא אסירא זריעה בכלאים, דכתיב: לא תזרע:

אלא לדידך דאמרת: משום חורש - חרישה בכלאים מי אסירא?

חרישה - לצורך זריעת כלאים מי אסירא? - דבשעת חרישה ליכא כלאים כלל:

אמר ליה: משום מקיים.

אמר ליה - מנכש אינו לוקה אלא משום מקיים[10]:

והא מדקתני סיפא: ר"ע אומר: אף המקיים - מכלל דתנא קמא לאו משום מקיים הוא?

כולה ר' עקיבא היא. ומאי טעם קאמר.

מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה - משום מקיים.

שר"ע אומר: אף המקיים.

מאי טעמא דר' עקיבא?

דתניא (ויקרא יט): שדך לא תזרע כלאים.

אין לי אלא זורע, מקיים מניין?

תלמוד לומר: כלאים שדך לא[11].

תלמוד לומר כלאים שדך לא - ואע"ג דכתיב: לא תזרע כלאים - גורעין ודורשין: לא כלאים - לא יהא כלאים מכל מקום, שחייב אתה לבטלו:

Audio  Video

תנן. משקין בית השלחין במועד, ובשביעית.

בשלמא מועד - משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן.

בשלמא מועד - משום הכי שרי, דלא אסיר בשום מלאכה אלא משום טירחא:

וכל מקום פסידא שרו רבנן - למיטרח בחולו של מועד במקום פסידא, כדפרשינן לעיל:

אלא שביעית - בין למאן דאמר: משום זורע, ובין למאן דאמר: משום חורש

בין למאן דאמר משום חורש - דפליגי רבה ורב יוסף לעיל במשקה מים לזרעים - דחד אמר: משום חורש, וחד אמר: משום זורע:

- זריעה וחרישה בשביעית מי שרי?

חרישה בשביעית מי שרי - הא נפקא: מבחריש ובקציר תשבות - דאמרינן: אם אינו ענין לשבת, שאינו צריך - שהרי כבר נאמר: כל מלאכה - תנהו ענין לשביעית:

אמר אביי: בשביעית בזמן הזה.

בשביעית בזמן הזה - דרבנן:

ורבי היא.

ורבי היא - דאמר דהוא מדרבנן, ומילתא דפסידא שרו רבנן:

דתניא. רבי אומר (דברים טו): וזה דבר השמטה שמוט[12]

וזה דבר השמטה שמוט - כתיב, בהשמטת כספים, אמאי כתיב תרי זימני: שמטה שמוט:

- בשתי שמיטות הכתוב מדבר.

אחת שמיטת קרקע, ואחת שמיטת כספים.

בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים.

ובזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים.

בזמן שאי אתה משמט קרקע כו' - מכלל, דאיכא זמן דלא משמט קרקע, ואיזה זה בזמן הזה:

רבא אמר: אפילו תימא רבנן.

אפילו תימא רבנן - דפליגי עליה דרבי, ואמרי: דשביעית בזמן הזה דאורייתא:

אבות - אסר רחמנא 

אבות מלאכות - אסר רחמנא בשביעית:

  1. 1 ויש לחשוש לטירחה יתירה העלולה להגרם על ידי השקאה ממעיין חדש.
  2. 2 שהרי לא מצינו שאוסר טרחא במקום הפסד, ומשנתינו מתיר בבית השלחין מקום הפסד
  3. 3 אף שטורח בדבר שאין בו הפסד ומ"מ מתיר ר"מ.
  4. 4 הרי שאוסר טרחא אף במקום הפסד ובמשנתינו מתיר
  5. 5 כי אין עונשין אותו על איסור מלאכה בשבת אלא א"כ התרו אותו בהאב של המלאכה שהוא עושה
  6. 6 בעקירת העשבים הרעים, וכמו כן בהשקיית השדה
  7. 7 בשדה הזרועה בכלאים את העשבים הרעים מתוך הטובים
  8. 8 שמכסה באדמה את הזרעים שהם כלאים (כגון חרצן של ענבים וגרגירי תבואה) כדי שיקלטו היטב בקרקע
  9. 9 הרי זה לוקה
  10. 10 כלאים בכרמו, ועל כך הוא לוקה גם בלי מעשה כל דהו!
  11. 11 על אף שהכתוב אומר "לא תזרע כלאים", גורעים את תיבת "תזרע", ודורשין "לא כלאים"
  12. 12 וְזֶה֘ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַיהוָֽה: (דברים פרק טו פסוק ב)