קנקנתום - חרתא דאושכפי[1].
חרתא דאושכפי - סם שצובעין בו מנעלים שחורין:
דיפתרא - דמליח וקמיח ולא עפיץ[2]
קמיח - במים:
ולא עפיץ - מעובד בעפצים שקורין גל"ש:
נייר מחקא[3]:
מחקא - מין עשבים עשוי על ידי דבק:
עד שתהא כתובה אשורית:
דכתיב: ככתבם וכזמנם:
על הספר ובדיו וכו':
מנלן?
אתיא: כתיבה כתיבה.
כתיב הכא (אסתר ט) ותכתב אסתר המלכה[4] וכתיב התם (ירמיהו לו[5]) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו:
משנה
בן עיר
בן עיר - שזמנו בארבעה עשר:
שהלך לכרך
שהלך לכרך - שזמנו בחמשה עשר:
ובן כרך שהלך לעיר
- אם עתיד לחזור למקומו
אם עתיד לחזור - מפרש בגמ':
קורא כמקומו.
קורא כמקומו - כחובת מקומו בן עיר בארבעה עשר בן כרך בחמשה עשר:
ואם לאו - קורא עמהן.
ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה י"ח?
ר"מ אומר: כולה.
ר' יהודה אומר: מאיש יהודי.
רבי יוסי אומר: מאחר הדברים האלה:
גמרא
אמר רבא: לא שנו
לא שנו - דבן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור למקומו קורא בחמשה עשר ולא בארבעה עשר:
אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד.
אלא שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר - אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר, הוא דקתני שאינו צריך לקרות עמהן בלילי י"ד, אע"פ שעודנו -שם הואיל וביום לא יהיה שם - אין זה אפילו פרוז בן יומו:
אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר - קורא עמהן.
אבל אין עתיד - לצאת משם בלילה, דהשתא הוי פרוז לאותו יום, אע"פ שעתיד לחזור למחר ליום (אחר) נקרא פרוז, וקורא עמהן בין בלילי י"ד בין בי"ד. וה"ה לבן עיר שהלך לכרך - אם עתיד לחזור בלילי ט"ו, שלא יהא שם ביום ט"ו - לא הוי מוקף ליומו וקורא בי"ד כחובת מקומו, ואע"פ שהוא בכרך. אבל אין עתיד לחזור בלילי ט"ו - אין צריך לקרותה בי"ד, וממתין וקורא עמהן, אע"פ שסופו לחזור לאחר זמן:
אמר רבא: מנא אמינא לה?
מנא ליה - דמשום ההוא יומא חשיב כוותייהו:
דכתיב: (אסתר ט[6]) על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות - מכדי כתיב: היהודים הפרזים, למה לי למיכתב: היושבים בערי הפרזות?
הא קמ"ל: דפרוז בן יומו נקרא פרוז.
אשכחן פרוז - מוקף מנא לן?
סברא הוא, מדפרוז בן יומו קרוי פרוז, מוקף בן יומו קרוי מוקף.
ואמר רבא: בן כפר שהלך לעיר
בן כפר - שהקדים וקרא ליום הכניסה ואח"כ הלך לעיר. והיה שם לילי י"ד:
- בין כך ובין כך קורא עמהן.
בין כך ובין כך - אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קודם היום - קורא עמהן בלילה:
מאי טעמא - האי כבני העיר בעי למקרי,
כבני העיר בעי מקרי - כל הפרזים זמנם בארבעה עשר, בין כפרים בין עיירות, ורבנן הוא דאקילו עלייהו להקדים ליום הכניסה:
ורבנן הוא דאקילו על הכפרים, כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין.
הני מילי כי איתיה בדוכתיה,
והני מילי - דאקילו עלייהו, דאין צריך לחזור ולקרות בארבעה עשר - כי איתיה בכפר:
אבל כי איתיה בעיר - כבני עיר בעי למקרי.
איתיביה אביי: בן כרך שהלך לעיר - בין כך ובין כך קורא כמקומו.
בן כרך ס"ד? - באם עתיד לחזור תליא מילתא?
אלא לאו - בן כפר.
ולאו תרוצי מתרצת? - תני: קורא עמהן:
מהיכן קורא אדם את המגילה וכו':
תניא. רשב"י אומר: מבלילה ההוא.
א"ר יוחנן: וכולן מקרא אחד דרשו.
ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף[7]
כל תוקף - לקיים אגרת הפורים - על תוקף הקפיד להזכיר:
מאן דאמר כולה - תוקפו של אחשורוש.
תוקפו של אחשורוש - ומתחילתה היא מדברת בתוקפו עד סופה:
ומאן דאמר מאיש יהודי - תוקפו של מרדכי.
ומ"ד מאחר הדברים האלה
מאחר הדברים האלה - גידל המלך וכו':
- תוקפו של המן.
ומ"ד מבלילה ההוא - תוקפו של נס.
רב הונא אמר מהכא: ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם.[8]
ומה ראו על ככה - המגילה נכתבת ונקראת, להודיע לדורות מה ראו באותו הזמן שעשו מה שעשו. ומפרש: על ככה - עשו. ולפרש: מה הגיע - על העושים:
מ"ד: כולה - "מה ראה" אחשורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש? - "על ככה" משום דחשיב שבעים שנין ולא איפרוק. "ומה הגיע אליהם" - דקטל ושתי.
ומ"ד: מאיש יהודי - "מה ראה" מרדכי דאיקני בהמן? - "על ככה" דשוי נפשיה ע"ז. "ומה הגיע אליהם" - דאתרחיש ניסא.
ומ"ד: מאחר הדברים האלה - "מה ראה" המן שנתקנא בכל היהודים? - "על ככה", משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. "ומה הגיע אליהם" - ותלו אותו ואת בניו על העץ.
ומ"ד: מבלילה ההוא - "מה ראה" אחשורוש להביא את ספר הזכרונות? - "על ככה", דזמינתיה אסתר להמן בהדיה. "ומה הגיע אליהם" - דאתרחיש ניסא.
א"ר חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כדברי האומר כולה.
ואפי' למאן דאמר: מאיש יהודי - צריכה שתהא כתובה כולה.
וא"ר חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מגילה נקראת: "ספר"
נקראת ספר - ונכתב בספר[9]:
ונקראת: "אגרת"[10].
נקראת: ספר - שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה
שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה - דאיכא למאן דאמר במסכת מכות: (דף יא.) ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה[11]:
ונקראת: אגרת
ונקראת אגרת - לומר שאינה חמורה כספר:
שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה[12].
אמר רב נחמן: ובלבד[13] שיהו משולשין.
שיהו משולשין - שיהא מראש התפר עד מקום תפירת הגיד כממנו ועד הגיד השני ומן השני לשלישי כמשלישי לסוף התפר:
אמר רב יהודה אמר שמואל: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים - לא יצא
הכתובה בין הכתובים - ספרים שהיו בימי החכמים, כולן בגליון כספר תורה שלנו:
לא יצא - דבעינן אגרת לעצמה, דמיפרסם ניסא טפי. דכי קוראה בין הכתובים נראה כקורא במקרא:
אמר רבא: לא אמרן אלא דלא מחסרא ומייתרא פורתא
אי מחסרא או מייתרא - ארוכה משאר הקלפים למעלה או למטה או קצרה מהן, ויש לה היכר לעצמה:
אבל מחסרא ומייתרא פורתא - לית לן בה.
לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה דרב יהודה במגילה