הכתובה בין הכתובים.
אמר ליה: הרי אמרו הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים - לא יצא?
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים - לא יצא.
ומחו לה אמוחא - בצבור שנו.
ומחו לה אמוחא - לאחר שאמר שמועה זו הכה על קדקדה, כלומר סתר מקצתה ואמר: לא אמרו אלא בצבור:
ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: שיור התפר הלכה למשה מסיני.
שיור התפר - כשתופרין יריעות של ספר תורה לחברן יחד משיירין בתפר למעלה ולמטה:
ומחו לה אמוחא.
ומחו לה אמוחא - לאחר שאמרה הכה על מוחה, כלומר חזר וסתר ואמר: לאו הלכה למשה מסיני הוא אלא חכמים אמרו:
ולא אמרו אלא כדי שלא יקרע.
כדי שלא יקרע - שאם אינו משייר מהדק בחזקה כשהוא מהדקו לספר תורה והוא נקרע, אבל עכשיו כשהוא מהדקו בכח ומתחיל להרחיב ורוצה להיקרע, מונע מלהדקו יותר:
ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו
מערה שעמד בה משה - כשעבר הקב"ה לפניו, שנאמר: ושמתיך בנקרת הצור. (שמות לג[1]) ואליהו אף הוא עמד באותה מערה ועבר הקב"ה לפניו, שנאמר ויבא שם אל המערה וגו'[1] ויאמר צא ועמדת בהר וגו' והנה ה' עובר וגו' (מלכים א יט[3]):
כמלא נקב מחט סדקית,
מחט סידקית - שלנו, שהיא דקה ותופרין בה סדקי בגדים. ויש מחט אחרת גסה, שנקראת: מחט של שקאין:
אלמלי נשתייר בה נקב - כפי מחט, כשעבר עליהן הקב"ה, כמו שנאמר: ושכותי כפי עליך עד עברי (שמות לג):
לא היו יכולין לעמוד מפני האורה.
שנאמר: (שמות לג[2]) כי לא יראני האדם וחי.
ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: מאי דכתיב: (דברים ט[3]) ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר?
מלמד[4] שהראהו הקב"ה למשה: דקדוקי תורה
דקדוקי תורה - ריבויין - אתין וגמין. מיעוטין - אכין ורקין:
ודקדוקי סופרים
דקדוקי סופרים - שדקדקו האחרונים מלשון משנת הראשונים:
ומה שהסופרים עתידין לחדש.
ומאי ניהו - מקרא מגילה:
משנה
הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש[5] שוטה וקטן.
ר' יהודה מכשיר בקטן[6]:
גמרא
מאן תנא:חרש[7] דיעבד נמי לא[8]?
אמר רב מתנה: ר' יוסי היא.
דתנן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו[9] - יצא
רבי יוסי אומר: לא יצא[10].
לא יצא - דיעבד הוא:
וממאי דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא,
וממאי - ד"חוץ מחרש" דקאמר מתני' אפי' בדיעבד קאמר, ור' יוסי היא דפסל בדיעבד:
דלמא רבי יהודה[11] היא ולכתחלה הוא דלא.
ולכתחלה הוא דלא - ובהא איכא למימר דאפי' ר' יהודה[12] מודה. דהא לא שמעינן ליה דפליג אלא בדיעבד:
הא דיעבד שפיר דמי?
לא סלקא דעתך, דקתני: חרש - דומיא דשוטה וקטן.
מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא[13] אף חרש דיעבד נמי לא.
ודלמא, הא כדאיתא[14] והא כדאיתא[15]?
מדקתני סיפא: רבי יהודה מכשיר בקטן - מכלל דרישא לאו ר' יהודה היא[16].
מדסיפא רבי יהודה - דקתני: ור' יהודה מכשיר בקטן:
ודלמא כולה ר' יהודה היא?
מי דמי - רישא לפסולה וסיפא לכשירה[17].
לא דמי רישא לפסולה וסיפא להכשירה לא גרסינן ליה, דלישנא יתירא הוא. אלא הכי גרסינן:
ודלמא כולה ר' יהודה היא, ותרי גווני קטן קתני לה, וחסורי מיחסרא. והכי קתני: הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן.
ודלמא רבי יהודה היא ותרי גווני קטן וחסורי מיחסרא כו' הכל כשירין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן - הא כדאיתא והא כדאיתא, חרש לכתחילה ושוטה[18] אפילו בדיעבד:
בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך.
בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך - לחינוך מצות, כגון בן תשע ובן עשר כדאמרינן ביומא בפרק בתרא (דף פב.):
אבל בקטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה. שר' יהודה מכשיר בקטן.
במאי אוקימתא כר' יהודה, ודיעבד,
במאי אוקימתא כר' יהודה - ואשמעת לן, דכי אמר רבי יהודה בלא השמיע לאזנו יצא - בדיעבד קאמר ולא לכתחילה[19]:
אלא הא דתני יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע - תורם לכתחלה.
מני?
אלא הא דתניא כו' תורם - ואע"פ שהוא צריך לברך ואין אזניו שומעות הברכה שהוא מוציא מפיו:
אי רבי יהודה - דיעבד אין לכתחלה לא.
אי רבי יוסי דיעבד נמי לא?
ואלא מאי רבי יהודה, ואפי' לכתחלה.
אלא מאי - בעית למימר, דרבי יהודה דאמר בלא השמיע לאזנו יצא אפילו לכתחילה, כי היכי דתיקום הא דר"י בריה דר"ש בן פזי אליביה. והאי דקא מיפלגי בדיעבד - להודיעך כחו דר' יוסי:
אלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך יצא.
מני?[20]
אלא הא דתניא כו' - מני:
לא רבי יהודה ולא רבי יוסי.
אי ר' יהודה - אפי' לכתחלה.
אי ר' יוסי - אפי' דיעבד נמי לא?
- 1 וַיָּבֹא־שָׁ֥ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ: (מלכים א פרק יט פסוק ט)
- 2 וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי: (שמות פרק לג פסוק כ)
- 3 וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הָאֲבָנִ֔ים כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֣ע אֱלֹהִ֑ים וַעֲלֵיהֶ֗ם כְּֽכָל־הַדְּבָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה עִמָּכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֥וֹם הַקָּהָֽל: (דברים פרק ט פסוק י)
- 4 מזה שנאמר ככל הדברים ולא רק הדברים
- 5 עיין בגמרא בהמשך
- 6 כשהגיע לחינוך
- 7 שהפסול שלו הוא משום שאינו יכול לשמוע מה שקורא
- 8 מהגמרא בהמשך נראה שמזה שכולל חרש עם שוטה וקטן שפסולים גם בדיעבד משמע ליה שגם חרש פסול בדיעבד. אמנם בגמרא מקשה שאולי הכוונה רק לכתחלה אבל בדיעבד יוצא.
- 9 היינו בדיעבד
- 10 היינו שס"ל לר' יוסי שגם בדיעבד לא יצא, והוא התנא במשנתינו שגם במגילה כשלא שמע הקריאה כיון שהוא חרש לא יצא.
- 11 התנא קמא של המשנה הקורא את שמע .. יצא הוא רב יהודה
- 12 שסובר שהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו - יצא הוא רק בדיעבד
- 13 כיון שהפסול שלהם הוא משום שאין להם השכל הנצרך אין חילוק בין לכתחלה לבדיעבד.
- 14 חרש שמבמשנתנו פסול רק לכתחלה.
- 15 שוטה וקטן פסולים אף בדיעבד ומשנתנו קאי כר' יהודה. ובדיעבד חרש כשר
- 16 והפסול שלמדנו ברישא הוא גם בדיעבד כדברי ר' יוסי. ולר' יהודא בקטן כשר אפילו לכתחלה
- 17 רש"י אינו גורס שורה זו
- 18 וקטן גם פסול אפילו בדיעבד אמנם בקטן מחלק רב יהודה
- 19 שלכתחלה צריך להשמיע לאזנו ולכן החרש אינו קורא את המגילה לכתחלה
- 20 כי הרי בברייתא זו מבואר שיש חילוק בין בדיעבד ללכתחלה, ולפי דבריך ר' יהודה מתיר אף לכתחלה?