משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה:
משל דאחשורוש והמן כו' - כלומר יש ללמוד מאחשורוש, שאף בדעתו היה להשמידן:
לשני בני אדם, לאחד היה לו תל בתוך שדהו, ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו.
בעל חריץ אמר: מי יתן לי תל זה בדמים.
בעל התל אמר: מי יתן לי חריץ זה בדמים.
לימים נזדווגו זה אצל זה. אמר לו בעל חריץ לבעל התל: מכור לי תילך.
אמר לו: טול אותה בחנם, והלואי.
ויסר המלך את טבעתו
[1] - שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב.
להחזירן למוטב - שגזרו עליהן תעניות לתשובה, כדכתיב: צום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים[2]:
ת"ר: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל. ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה - חוץ ממקרא מגילה.
חוץ ממקרא מגילה - ואם תאמר נר חנוכה? - כבר פסקו הנביאים. אבל בימי מרדכי היו חגי זכריה ומלאכי:
מאי דרוש?
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה
מעבדות לחירות - ביציאת מצרים אמרו שירה על הים:
ממיתה לחיים, לא כל שכן?!
אי הכי, הלל נמי נימא?
הלל נמי נימא - שהיא שירה:
לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ.
יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה?
כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה, משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה.
רב נחמן אמר: קרייתא זו הלילא.
רבא אמר: בשלמא התם: (תהילים קיג) הללו עבדי ה'[3] - ולא עבדי פרעה
הכי גרסי' אמר רבא בשלמא התם כו' ולא עבדי פרעה - שהרי לחירות יצאו:
אלא הכא: הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש?! אכתי עבדי אחשורוש אנן.
אכתי עבדי אחשורוש אנן - דלא נגאלו אלא מן המיתה:
בין לרבא
בין לרבא - דאמר להכי לא אמרי הלל: דאכתי עבדי אחשורוש הוו, הא לאו הכי אמרינן:
בין לר"נ
בין לרב נחמן - דאמר קריאת מגילה במקום הלל:
קשיא.
והא תניא: משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה?
הוכשרו שאר ארצות לומר שירה - על נס המאורע להם:
כיון שגלו - חזרו להכשירן הראשון.
ותו ליכא?
ותו ליכא - נביאים:
והכתיב: (שמואל א א) ויהי איש אחד מן הרמתים צופים[4] - אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל.
מיהוה, טובא הוו - כדתניא: הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים[5]
אלא נבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה. ושלא הוצרכה - לא נכתבה.
נבואה שהוצרכה לדורות - ללמוד תשובה או הוראה. וכל הנך מ"ח הוצרכו. ובהלכות גדולות מנויין מסדר עולם: 1 אברהם, 2 יצחק, 3 יעקב, 4 משה 5 ואהרן, 6 יהושע, 7 פנחס - ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים (שופטים ב[4][4]) זה פנחס. ויבא איש האלהים אל עלי (שמואל א ב[5][5]) זה 8 אלקנה, 9 עלי, 10 שמואל, 11 גד, 12 נתן, 13 דוד, 14 שלמה, 15 עידו: קרא אל המזבח בבית אל[6], 16 מיכיהו בן ימלה בימי אחאב, 17 עובדיה, 18 אחיה השילוני, 19 ויהוא בן חנני בימי אסא, 20 עזריה בן עודד, 21 חזיאל [הלוי] מבני מתניה, 22 אליעזר בן דודו ממורישה - כולן בימי יהושפט בדברי הימים (ב' יט)[7]. ובימי ירבעם בן יואש: 23 הושע, 24 עמוס. ובימי יותם: 25 מיכה המורשתי. ובימי אמציה: 26 אמוץ - אמוץ אמר לאמציה מדוע דרשת אלהי אדום[8], 27 ואליהו, 28 ואלישע, 29 ויונה בן אמיתי. 30 ישעיה. בימי מנשה: 31 יואל, 32 נחום, 33 חבקוק. בימי יאשיה: 34 צפניה 35 אוריה מקרית יערים, 36 ירמיה בגולה, 37 יחזקאל, 38 דניאל. בשנת שתים לדריוש: 39 ברוך, 40 נריה, 41 שריה, 42 מחסיה, 43 חגי, 44 זכריה, 45 מלאכי, 46 ומרדכי בלשן. בסדר עולם. ועל דניאל אמרינן לעיל: (דף ג.) "אינהו נביאי ואיהו לאו נביא". אלא אפיק דניאל ועייל שמעיה - שאמר לרחבעם: אל תעלו ואל תלחמו עם אחיכם בני ישראל. שנים לא ידעתי:
רבי שמואל בר נחמני אמר: אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו.
רבי חנין אמר: אדם הבא מבני אדם שעומדין ברומו של עולם. ומאן נינהו - בני קרח, דכתיב: (במדבר כו) ובני קרח לא מתו[9].
תנא משום רבינו: מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו.
נתבצר להם - לשון גבוה כמו: ובצורות בשמים (דברים ט):
שבע נביאות מאן נינהו?
שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, ואסתר.
שרה - דכתיב: (בראשית יא) אבי מלכה ואבי יסכה[10].
ואמר ר' יצחק: יסכה זו שרה. ולמה נקרא שמה: יסכה - שסכתה ברוח הקדש. שנאמר: (בראשית כא) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה[11].
ד"א: יסכה - שהכל סוכין ביופיה.
מרים - דכתיב: (שמות טו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן[12] - ולא אחות משה?
אמר ר"נ אמר רב: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן.
כשהיא אחות אהרן - ועדיין לא נולד משה:
ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל.
ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה.
עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך.
וכיון שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה, ואמר לה: בתי היכן נבואתיך?
היינו דכתיב: (שמות ב) ותתצב אחותו מרחוק לדעה - לדעת מה יהא בסוף נבואתה[13].
דבורה - דכתיב: (שופטים ד) ודבורה אשה נביאה אשת לפידות[14].
מאי: אשת לפידות - שהיתה עושה פתילות למקדש.
פתילות למקדש - משכן שילה:
(שופטים ד) והיא יושבת תחת תומר[15] - מאי שנא תחת תומר?
אמר ר' שמעון בן אבשלום משום יחוד.
משום יחוד - שהוא גבוה, ואין לו צל, ואין אדם יכול להתייחד שם עמה כמו בבית:
דבר אחר - מה תמר זה אין לו אלא לב אחד
לב אחד - שרף יש לו כמו אילן, אבל אין לו בענפיו אלא בגזעו על פני כל גובהו:
אף ישראל שבאותו הדור, לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים.
חנה - דכתיב: (שמואל א ב) ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה'[16] - רמה קרני ולא רמה פכי.
רמה קרני ולא רמה פכי - זו היא נבואתה: שנתנבאית על שאול ויהוא שלא תימשך מלכותן. במשיחת דוד ושלמה כתיב קרן השמן ובמשיחת שאול ויהוא כתיב פך:
דוד ושלמה שנמשחו בקרן - נמשכה מלכותן. שאול ויהוא שנמשחו בפך - לא נמשכה מלכותן.
(שמואל א ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך[17] - אמר רב יהודה בר מנשיא: אל תקרי בלתך, אלא לבלותך.
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו[18] אבל הקדוש ברוך הוא מבלה[19] מעשה ידיו.
(שמואל א ב) ואין צור כאלהינו - אין צייר כאלהינו.
אדם צר צורה על גבי הכותל, ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים.
אבל הקב"ה צר צורה[20] בתוך צורה[21] ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים.
אביגיל - דכתיב: (שמואל א כה) והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר[22] - "בסתר ההר", "מן ההר" מיבעי ליה.
אמר רבה בר שמואל: על עסקי דם הבא מן הסתרים.
נטלה דם והראתה לו[23].
אמר לה: וכי מראין דם בלילה?
וכי רואין דם בלילה - שנאמר: (שמואל א כה[24]) אם אשאיר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר[25] - שמע מינה דהוה בלילה. וכי מראין דם בלילה אם טמא או טהור הלא צריך להבחין מראיתו אם מה' דמים הטמאים באשה הוא:
אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה