מורד במלכות הוא, ולא צריך למידייניה.
אמרה לו: עדיין שאול קיים, ולא יצא טבעך בעולם.
אמר לה: (שמואל א כה) "ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני[1]
כליתני - מנעת אותי:
[היום הזה] מבא בדמים"
בדמים - דם נדה ושפיכות דמים[2]:
דמים תרתי משמע?[3]
אלא מלמד שגילתה את שוקה, והלך לאורה[4] ג' פרסאות[5].
שגילתה שוקה - ונתאוה לה ותבעה ולא שמעה לו, כדמסיים ואזיל:
אמר לה: השמיעי לי.
אמרה לו: (שמואל א כה) לא תהיה זאת לך לפוקה[6].[7] - "זאת" מכלל דאיכא אחריתי. ומאי ניהו - מעשה דבת שבע.
ומסקנא הכי הואי.
לפוקה - כמו פיק ברכים (נחום ב): הכי גרסי': זאת מכלל דאיכא אחריתי, ומאי ניהו - מעשה דבת שבע, ומסקנא הכי הוה. והכי פירושה מדקאמרה ליה: ולא תהיה זאת לך לפוקה - מכלל שהתנבאתה לו שסופו להכשל בביאה אחרת, ומאי ניהו בת שבע, ומסקנא הכי הוה - סוף שעלתה לו כך. אלמא נביאה הוות שנתקיימה נבואתה:
(שמואל א כה)[8] והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים[9]
כי הוות מיפטרא מיניה אמרה ליה: (שמואל א כה) והטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך.[10]
אמר רב נחמן: היינו דאמרי אינשי, איתתא בהדי שותא פילכא.
בהדי שותא פילכא - עם שהאשה מדברת היא טווה - כלומר עם שהיא מדברת עמו על בעלה הזכירה לו את עצמה, שאם ימות ישאנה:
איכא, דאמרי: שפיל ואזיל בר אווזא[11] ועינוהי מיטייפי.
מיטייפי - צופין למרחוק. ודוגמתו במס' כתובות (דף ס.) נטוף עיניך:
חולדה דכתיב: (מלכים ב כב) וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור וגו'.[12]
ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנביא איהי?
ובמקום ירמיה היכי מיתנביא היא - הרי ירמיה עמד משנת י"ג ליאשיה, שנאמר: אשר היה דבר ה' אל ירמיה וגו' (ירמיהו א) והספר נמצא בשנת י"ח ליאשיה, ועליו שלח אצל חולדה:
אמרי בי רב משמיה דרב: חולדה קרובת ירמיה היתה ולא הוה מקפיד עליה.
ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה?
אמרי דבי רבי שילא: מפני שהנשים רחמניות הן.
ר' יוחנן אמר: ירמיה לא הוה התם, שהלך להחזיר עשרת השבטים.
ומנלן דאהדור?
דכתיב: (יחזקאל ז) כי המוכר אל הממכר לא ישוב[13]
כי המוכר אל הממכר לא ישוב - יחזקאל אמרו, והוא נתנבא בתוך (י"ד[14]) שנה שבין גלות יכניה לחרבות ירושלים, ומתנבא שיהא בטל היובל והמוכר שדהו לא ישוב לו:
אפשר יובל בטל, ונביא מתנבא עליו שיבטל?
אפשר יובל בטל - משגלו עשרת השבטים בימי חזקיה. שנאמר: לכל יושביה (ויקרא כה)[15] - בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן. נמצא, משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה [כבר] בטלו היובלות. ויחזקאל היה מתנבא לאחר זמן שיבטל:
אלא מלמד שירמיה החזירן.
אלא מלמד שירמיה החזירן - באותה שנה שנמצא הספר, והיא שנת שמונה עשרה ליאשיהו. וכששלח על דברי הספר אצל חולדה לא היה שם ירמיה. וחזרו למנות את היובל, ולא הספיקו למנות אלא שמיטות עד שחרב הבית:
ויאשיהו בן אמון מלך עליהן.
דכתיב: (מלכים ב כג) ויאמר מה הציון הלז
ויאמר מה הציון הלז - ביאשיהו כתיב בהיותו בבית אל, ושרף עצמות הכומרים בבית אל על המזבח שעשה ירבעם:
אשר אני רואה - ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה. ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בבית אל.[16]
וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל?
מה טיבו בבית אל - והלא (משל) מלכי ישראל היה, שהרי שם העמיד ירבעם את העגל:
אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן.
רב נחמן אמר מהכא: (הושע ו) גם יהודה[17] שת קציר לך[18] בשובי שבות עמי[19].[20]
שת קציר - עשה חיל וגדולה כמו ועשה קציר כמו נטע (איוב יד:):
Audio Video some of the pieces of the video were corrected in the audio
אסתר דכתיב (אסתר ה) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות[21] - בגדי מלכות מיבעי ליה? - אלא שלבשתה רוח הקדש.
כתיב הכא: ותלבש, וכתיב התם: (דברי הימים א יב) ורוח לבשה את עמשי וגו'.[22]
Video some of the pieces of the video were corrected in the audio above
אמר רב נחמן: לא יאה יהירותא לנשי.
לא נאה יוהרא לנשי - לא נאה חשיבות לנשים:
תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו.
וסניין שמייהו - שמותיהן מאוסות:
חדא שמה: זיבורתא,
זיבורתא - דבורה:
וחדא שמה: כרכושתא.
כרכושתא - חולדה:
זיבורתא כתיב בה: (שופטים י) ותשלח ותקרא לברק[23] - ואילו איהי לא אזלה לגביה.
כרכושתא כתיב בה: (מלכים ב כב) אמרו לאיש[24] ולא אמרה: אמרו למלך.
אמר רב נחמן: חולדה מבני בניו של יהושע היתה.
כתיב הכא (מלכים ב כב) בן חרחס[25]
בן חרחס - ואע"ג דקרא על בעלה קא מסהיד - מיהו במעשיה כתיב:
וכתיב התם (יהושע כד) בתמנת חרס[26].
איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן: שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה[27] - ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושלום[28].
רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה. כתיב הכא: בן תקוה וכתיב התם (יהושע ב) את תקות חוט השני[29].
אמר ליה[30]: עינא סבא, ואמרי לה:[31] פתיא אוכמא[32]: מיני ומינך תסתיים שמעתא
אמר ליה עינא סבא מיני ומינך תסתיים שמעתא - כלומר על ידי ועל ידך תתפרש אמיתו של דבר הא והא הואי:
ומי הוו ליה זרעא ליהושע?
והכתיב (דברי הימים א ז[35]) "נון בנו, יהושע בנו"
נון בנו יהושע בנו - את שבט אפרים מייחס הכתוב עד יהושע, ומיהושע למטה לא ייחס איש:
בני לא הוו ליה, בנתן הוו ליה.