תניא נמי הכי:[1]
תניא נמי הכי - דבשנות נבוכדנצר ואויל מרודך נבלעה שנה:
ועוד שנה אחרת לבבל, ועמד דריוש והשלימה.
עוד שנה אחת לבבל - הכי איתא בסדר עולם: ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא[2], ודריוש מדאה קביל מלכותא - הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכדנצר, שבעים חסר אחת מיום שכיבש[3] יהויקים: ועוד שנה אחת לבבל - למלאות שבעים שנה מששלט על ישראל: ועמד דריוש והשלימה. ואחריו בשנה אחרת מלך כורש בבבל ונפקדו פקידה במקצת שאמר: מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל וגו' - למדנו מברייתא זו כשמת בלשצר לא היו לכיבוש יהויקים אלא שבעים חסר אחת ואנחנו מנינו למעלה שבעים שנה: מ"ה דנבוכדנצר וכ"ג דאויל מרודך ושלשה דבלשצר - הרי שנים מקוטעות היו:
אמר רבא: אף דניאל טעה בהאי חושבנא.
דכתיב: (דניאל ט, ב[4]) בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים - מדקאמר: בינותי - מכלל דטעה.
בינותי בספרים - לשון ספירה וחשבון:
מ"מ קשו קראי אהדדי?
כתיב: (ירמיהו כט,[5]) מלאות לבבל.
כתיב לפי מלאות לבבל - שבעים שנה אפקוד אתכם בספר ירמיה:
וכתיב (דניאל ט[6]) לחרבות ירושלם.
וכתיב - בספר דניאל: למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא:
אמר רבא: לפקידה בעלמא.
לפקידה בעלמא - ואמר לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם - וכך היתה שנפקדו בשנה אחת לכורש מלך פרס שהיא שנת ע"א לכיבוש יהויקים שפשטה בבל על ישראל:
והיינו דכתיב: (עזרא א) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם.
דרש רב נחמן בר רב חסדא: מאי דכתיב: (ישעיהו מה[7]) כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו - וכי כורש משיח היה?
משיח - נמשח, כמו: שמן המשחה:
אלא א"ל הקב"ה למשיח: קובל אני לך על כורש.
קובל אני לך כו' - והכי קאמר: כה אמר ה' למשיחו. לכורש אשר החזקתי בימינו וגו' - הוא יבנה את ביתי. תרי קראי כתיבי דסמיכי אהדדי. וניקוד טעם מקרא זה מוכיח על דרש זה - שאין לך טעם זרקא במקרא שאין סגול בא אחריו' וכאן ננקד למשיחו בזרקא ולכורש ננקד במאריך' להפרישו ולנתקו מעם למשיחו:
אני אמרתי: הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי
והוא אמר: (עזרא א[8]) מי בכם מכל עמו ויעל:
מי בכם מכל עמו וגו' - והוא עצמו לא נשתדל בדבר:
חיל פרס ומדי הפרתמים[9] וכתיב: למלכי מדי ופרס[10]?
כתיב פרס ומדי הפרתמים - סמך הפרתמים אצל מדי. וכתיב: למלכי מדי ופרס - סמך מלכי אצל מדי:
אמר רבא: אתנויי אתנו בהדדי, אי מינן מלכי - מינייכו איפרכי, ואי מינייכו מלכי - מינן איפרכי.
בהראותו את עושר כבוד מלכותו
א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה.
בגדי כהונה - שהיו בידו שם בגדי כהן גדול, שהביאן מירושלים:
כתיב הכא: (אסתר א[11]) יקר תפארת גדולתו. וכתיב התם: (שמות כח[12]) לכבוד ולתפארת.
ובמלאות הימים האלה וגו'[13]
רב ושמואל: חד אמר: מלך פיקח היה, וחד אמר: מלך טיפש היה.
מאן דאמר מלך פיקח היה: שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא - דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו.
פיקח היה - שהקדים משתה הרחוקים יותר ממשתה בני עירו:
ומאן דאמר טיפש היה: דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא - דאי מרדו ביה הנך, הני הוו קיימי בהדיה.
שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה?
אמר להם: אמרו אתם.
אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
אם כן שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו?
אמרו לו: אמור אתה.
אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם.
שהשתחוו לצלם - בימי נבוכדנצר:
אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר?
וכי משוא פנים יש בדבר - איך זכו לנס:
אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים.
הם עשו לפנים - מיראה:
אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים.
והיינו דכתיב: (איכה ג[14]) כי לא ענה מלבו:
בחצר גנת ביתן המלך[15]
רב ושמואל: חד אמר: הראוי לחצר - לחצר, הראוי לגינה - לגינה, הראוי לביתן - לביתן.
וחד אמר: הושיבן בחצר ולא החזיקתן, בגינה ולא החזיקתן, עד שהכניסן לביתן והחזיקתן.
במתניתא תנא: הושיבן בחצר, ופתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן.
חור כרפס ותכלת[16]
מאי חור?
רב אמר: חרי חרי.
חרי חרי - מעשה מחט. מלאכת המצעות היתה עשויה נקבים נקבים:
ושמואל אמר: מילת לבנה הציע להם.
מילת לבנה - חור לשון חיור:
כרפס: אמר ר' יוסי בר חנינא: כרים של פסים.
על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף[17]
תניא ר' יהודה אומר: הראוי לכסף - לכסף, הראוי לזהב - לזהב.
הראוי לכסף כו' - מטות זהב וכסף - קדריש - שר הראוי לזהב - לזהב וגרוע לכסף:
אמר לו ר' נחמיה: א"כ אתה מטיל קנאה בסעודה.
אלא הם של כסף ורגליהן של זהב.
בהט ושש[18]
א"ר אסי: אבנים שמתחוטטות על בעליהן.
מתחוטטות על בעליהן - רצפה עשה להם באבנים חטוטות כלומר שלא באו לידי אדם אלא בטורח שמחטטים ומחזירים בעליהן אחריהן עד שמוצאין אותן בדמים יקרים:
וכן הוא אומר: (זכריה ט[19]) אבני נזר מתנוססות על אדמתו.
וכן הוא אומר - שהמקרא משבח אבני' יקרות ואומר על נסיונות הרבה הן באין: כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו. והכתוב מדבר לישראל לעתיד לבוא שיהיו חשובין ויקרים בין האומות כאבני נזר המתנוססות:
ודר וסוחרת
רב אמר: דרי דרי.
דרי דרי - שורות שורות סביב וסוחרת: לשון סחור סחור:
ושמואל אמר: אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה.
הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים.
כצהרים - והאי: וסוחרת - לשון סהרא הוא:
דבי רבי ישמעאל תנא: שקרא דרור לכל בעלי סחורה.
שקרא דרור לכל בעלי סחורה - עשה נחת רוח לבני מלכותו להעביר מהן מכס של סוחרין:
והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים[20]
משונים מיבעי ליה?
אמר רבא: יצתה בת קול ואמרה להם: ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים בהם.
הראשונים - כלומר בלשצר וחבורתו:
ויין מלכות רב
אמר רב: מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שגדול הימנו בשנים.
והשתיה כדת[21]
מאי כדת?
אמר רבי חנן משום ר"מ: כדת של תורה. מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה.
כדת של תורה - אכילת מזבח מרובה משתיה פר ושלשה עשרונים סולת לאכילה ונסך חצי ההין:
אין אונס אמר רבי אלעזר: מלמד שכל אחד ואחד השקהו מיין מדינתו.
מיין מדינתו - יין הרגיל בו ולא ישכרהו [ולא ישתהו] אלא לפי רצונו:
לעשות כרצון איש ואיש[22]
אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן.
כרצון מרדכי והמן - הם היו שרי המשקים במשתה:
מרדכי דכתיב: איש יהודי. המן: איש צר ואויב.
גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות[23]
בית הנשים מיבעי ליה?
אמר רבא: שניהן לדבר עבירה נתכוונו.
היינו דאמרי אינשי: איהו בקרי
איהו בקרי - דלועין גדולות:
ואתתיה