(סימן שסדך)
סימן - שלמה סנחריב דריוש כורש:
ותו ליכא?
והא איכא שלמה?
לא סליק מלכותיה.
לא סליק מלכותיה - לא השלים מלכותו, שהרי נטרד, כדאמרינן במסכת גיטין (דף סח:):
הניחא למ"ד: מלך והדיוט, אלא למ"ד: מלך והדיוט ומלך - מאי איכא למימר?
הניחא למאן דאמר וכו' - במס' גיטין פ' מי שאחזו:
שלמה מילתא אחריתי הוה ביה, שמלך על העליונים ועל התחתונים.
על העליונים - על השדים:
שנאמר: (דברי הימים א כט) וישב שלמה על כסא ה'.
והא הוה סנחריב? דכתיב: (ישעיהו לו, כ) מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי?
הא איכא ירושלים דלא כבשה.
והא איכא דריוש? דכתיב: (דניאל ו) דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא די דיירין בכל ארעא שלמכון יסגא?
הא איכא שבע דלא מלך עלייהו. דכתיב: (דניאל ו) שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין.
והא איכא כורש? דכתיב: (עזרא א) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה'?
התם אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה:
(אסתר א) בימים ההם כשבת המלך
כשבת המלך - משמע בתחילת מלכותו והדר כתיב: בשנת שלש:
וכתיב בתריה: בשנת שלש למלכו?
אמר רבא: מאי: כשבת - לאחר שנתיישבה דעתו.
כשנתיישבה דעתו - שמתחלה היה דואג שיצאו ישראל מתחת ידו כשיגמרו שבעים שנה לגלות בבל, ועכשיו נתיישבה:
אמר: בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא.
מאי היא?
מאי היא - חושבניה דבלשצר וטעותיה:
דכתיב: (ירמיהו כט, י[1]) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם.
לפי מלאות לבבל - כסבור הוא[2] למלכות בבל, מיום שנטלה בבל מלכות, וזה נבוכדנצר נטל מלכות מאסר חדון, מלך אשור:
וכתיב: (דניאל ט, ב[3]) למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה.
חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר, ועשרים ותלת דאויל מרודך.
חשב - בלשצר מ"ה דנבוכדנצר וכ"ג דאויל מרודך[4]:
ותרתי דידיה[5] - הא שבעים.
ותרתי דידיה - דאשכחן דבלשצר מלך תלת שנין, דכתיב בספר דניאל: בשנת שלש למלכות בלשצר המלך, חזון נראה אלי אני דניאל וגו'[6]:
אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו.
ונבוכדנצר מנלן דארבעין וחמש שנין מלך?
דאמר מר: גלו בשבע, גלו בשמונה. גלו בשמונה עשרה[7], גלו בתשע עשרה[8].
גלו בשבע גלו בשמונה - חד גלות הוא, וקראי קא דריש. כתיב בגלות יהויכין: בשנת שמונה למלכות נבוכדנצר בסוף ספר מלכים[9] ובספר ירמיה בסופו[10]: אשר הגלה נבוזראדן בשנת שבע? אלא שמונה למלכות נבוכדנצר ושבע לכיבוש יהויקים שכבשו תחתיו בשנה שניה למלכותו, ולא הגלהו: ויהי לו עבד שלש שנים[11].
וי"ח וי"ט כתיב בגלות צדקיהו בסוף ספר ירמיה[12], והיינו חורבות ירושלים, שהיא י"א שנה אחר גלות יהויכין[13]. דכתיב: ויהי בעשתי עשרה שנה למלך צדקיהו וגו'. ומאי י"ח וי"ט - י"ח לכיבוש יהויקים וי"ט למלכות נבוכדנצר:
גלו בשבע - לכיבוש יהויקים: גלות יהויכין, שהיא שמונה לנבוכדנצר.
גלו בשמונה עשרה לכיבוש יהויקים: גלות צדקיהו, שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר.
דאמר מר: שנה ראשונה - כיבש נינוה
דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה - שהיתה ראש מלכות אשור, שהיה מלך בנינוה:
שניה - כיבש יהויקים.
שניה כיבש יהויקים - קראי קא דריש בסדר עולם. כתיב בראש ספר דניאל: בשנת שלש למלכות יהויקים בא נבוכדנצר בירושלים ויתן ה' את יהויקים בידו[14] אפשר לומר כן, והלא לא מלך[15] אלא בשנת ארבע ליהויקים, שנאמר בספר ירמיהו: (מה) הדבר אשר היה בשנת הרביעית ליהויקים היא שנה הראשונה לנבוכדנצר[16] אלא מה תלמוד לומר: בשנת שלש למלכות יהויקים, בשנת שלשה למרדו. לאחר שכיבשו עבדו שלשה שנים ומרד בו. שנאמר: ויהי לו [יהויקים] עבד שלש שנים וישב וימרד בו (מלכים ב כד, א[17]) ולמדך כאן שעמד במרדו שלש שנים הרי ששה שנים לכיבושו. ובפעם הזאת נמסר בידו והרגו ונתקיים בו[18] קבורת חמור ייקבר (ירמיהו כב, יט[19]) והמליך את יהויכין בנו תחתיו, ובא[20] לו לבבל (מדרש רבה מצורע פי"ט) אמרו לו יועציו האב מרד בך והמלכת בנו?! מתלא אמרן: מכלבא בישא גוריא טבא לא נפיק[21] חזר עליו לתשובת השנה והגלהו והמליך צדקיהו. וכן כתיב בספר מלכים בסופו. נמצאת גלות יהויכין בשנת שבע לכיבוש יהויקים והרי הכתוב קורא אותה בשנת שמונה למלכות נבוכדנצר בספר מלכים בסופו למדנו שבשנה שניה למלכותו כיבשו:
וכתיב: (ירמיהו נב, לא[22]) ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרודך מלך בבל [בשנת מלכותו] את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא אותו מבית הכלא
נשא אויל מרודך מלך בבל וגו' - למדנו שמלך אויל מרודך בשנת ל"ז לגלות יהויכין וכבר מלך נבוכדנצר שמונה שנים קודם גלות יהויכין שמונה ול"ז הרי מ"ה וכ"ג דאויל מרודך וב' דבלשצר:
תמני, ותלתין ושבע - הרי ארבעין וחמש דנבוכדנצר.
ועשרין ותלת דאויל מרודך - גמרא.
ותרתי דידיה - הא שבעין.
אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי, אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו.
היינו דקאמר ליה דניאל (דניאל ה, כג[23]) ועל מרי שמיא התרוממת ולמאניא די בייתיה היתיו קדמך.
וכתיב: (דניאל ה, ל[24]) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא [כשדאי]. וכתיב (דניאל ו, א[25]) ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין.
אמר איהו מיטעא טעי,
אמר - אחשורוש איהו ודאי מיטעא טעי:
אנא חשיבנא ולא טעינא.
מי כתיב: למלכות בבל, לבבל כתיב - מאי לבבל לגלות בבל.
אנא חשיבנא כו' לגלות בבל - תחילת גולה, שהגלה את יכניה:
כמה בצירן? - תמני
כמה בצירן - משבעים, משנת שתים לבלשצר - תמני. אותן שמונה שנים שמלך נבוכדנצר לפני הגלותו את יכניה, שלא היה לו לבלשצר למנותן ומנאן:
חשיב
חשב - אחשורוש, מב' לבלשצר עד שלש שלו:
ועייל חילופייהו
ועייל - הנך תמני תחותייהו:
חדא דבלשצר
חדא דבלשצר - דהרי משנת שתים שלמו שבעים שנה לפי מניינו, ושוב מנה שלישית:
וחמש דדריוש וכורש
וחמשה דדריוש המדי וכורש הפרסי[26] - דכתיב: ודריוש מדאה קביל מלכותא (דניאל ו[26]) ואחריו מלך כורש הראשון שנתן רשות לבני הגולה לעלות, שנאמר: כה אמר כורש וגו'. (עזרא א) וקסלקא דעתך השתא שמלכו בין שניהן ה' שנים אע"ג דלא כתיב בקרא:
ותרתי דידיה
ותרתי דאחשורוש - כבר עברו לו שתי שנים:
הא שבעין.
כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי.
אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו.
בא שטן וריקד ביניהן, והרג את ושתי.
והא שפיר חשיב?
איהו נמי מיטעא טעי, דאיבעי ליה למימני מחרבות ירושלים.
מחרבות ירושלים - גלות צדקיהו, שנשרפה העיר. ובו בהדיא כתיב דלחרבות ירושלים בעי למימניא, דכתיב בספר דניאל[27]: למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה:
סוף סוף, כמה בצירן - [חד סרי]
חדיסר - שכך עמד הבית אחר גלות יכניה:
איהו[28] כמה מלך - ארביסר
איהו כמה מלך ארביסר - דכתיב: בשנת שתים עשרה הפיל פור הוא הגורל[29], ולשנה אחרת נעשה הנס[30]. הרי י"ג - דמלכי אומות העולם מתשרי מנינן ונתחדשה השנה בתשר[31]י, וכתיב: לשנה אחרת לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית - הרי י"ד:
בארביסר דידיה איבעי ליה למיבני בית המקדש?
אלמה כתיב: (עזרא ד[32] ) באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם?
באדין - בימי כורש: בטילת עבידת בית אלהא - שצוה כורש לבנות, וחזר בו על ידי צרי יהודה ובנימין, כמו שכתוב בספר עזרא: עד שנת תרתין למלכות דריוש השני שמלך אחר אחשורוש. ונקרא[33] שלשה שמות: דריוש כורש ארתחשסתא:
אמר רבא: שנים מקוטעות הוו.
שנים מקוטעות היו - אותן שנים שמנינן למעלה, יש בהן שנבלעו משל אחרון בראשון. כגון לדריוש המדי[34] וכורש[35] שמנינן להם ה' שנים - לא תמצא אלא ד'. דכתיב: בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש - בספר דניאל[36] בשנת שלש למלכות כורש וגו'. ותניא בסדר עולם: לא מצינו למדי שנה בכתובים אלא זו בלבד, ולכורש מצינו שלשה שנים, בספר דניאל: בשנת שלש למלכות כורש וגו'. ותניא נמי בסדר עולם: כורש מלך שלש שנים מקוטעות - הרי שמנית שנה יתרה, וגם דבשנות נבוכדנצר ואויל מרודך נבלעה שנה - וכנגדו נשתהה הבנין שתים שנים לדריוש: