([1]) "כי עבדים אנחנו, ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו, ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס".
כי עבדים אנחנו - פסוק הוא בספר עזרא וסיפא ויט עלינו חסד לפני שרי פרס לתת עלינו מחיה:
אימתי? - בזמן המן.
רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא:
(תהילים סו, יב[2]) "הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים".
"באש" - בימי נבוכדנצר הרשע.
באש בימי נבוכדנצר - שהטילנו לתוך הכבשן:
"ובמים" - בימי פרעה.
"ותוציאנו לרויה" - בימי המן.
רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא:
(תהילים צח, ג) "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו".
אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו? - בימי מרדכי ואסתר.
אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי - שהדבר נגלה לכל האומות שהלכו אגרות בכל העולם:
ריש לקיש פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא:
(משלי כח, טו[3]) "ארי נוהם, ודוב שוקק, מושל רשע על עם דל".
"ארי נוהם" - זה נבוכדנצר הרשע, דכתיב ביה (ירמיהו ד, ז[4]) "עלה אריה מסובכו".
"דוב שוקק" - זה אחשורוש. דכתיב ביה (דניאל ז, ה[5]) "וארו חיוה אחרי תניינה, דמיה לדוב". ותני רב יוסף: "אלו פרסיים, שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין בשר כדוב,
מסורבלין - מלובשין בבשר:
ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב".
"מושל רשע" - זה המן.
"על עם דל" - אלו ישראל שהם דלים מן המצות.
ר' אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא:
(קהלת י, יח[6]) "בעצלתים ימך המקרה, ובשפלות ידים ידלוף הבית".
בשביל עצלות שהיה להם לישראל, שלא עסקו בתורה, נעשה שונאו של הקב"ה מך.
נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך - כמי שלא היה יכול להושיע:
ואין "מך", אלא עני. שנאמר: (ויקרא כז, ח) "ואם מך הוא מערכך".
ואין "מקרה", אלא הקב"ה. שנאמר: (תהילים קד, ג) "המקרה במים עליותיו".
רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא:
(תהילים קכד, א-ב) "שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם".
"אדם", ולא מלך.
אדם ולא מלך - זה המן:
רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא:
(משלי כט, ב) "ברבות צדיקים ישמח העם, ובמשול רשע יאנח עם".
"ברבות צדיקים ישמח העם" - זה מרדכי ואסתר, דכתיב: "והעיר שושן צהלה ושמחה".
"ובמשול רשע יאנח עם", זה המן, דכתיב: "והעיר שושן נבוכה".
רב מתנה אמר מהכא:
רב מתנה [אמר] מהכא - פתח פתחא:
(דברים ד, ז) "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו".
רב אשי אמר מהכא: (דברים ד, לד) "או הנסה אלהים וגו'".
"ויהי בימי אחשורוש".
אמר רב: "ויי" "והי".[7]
הדא דכתיב: (דברים כח, סח[8]) "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות וגו'".
[הדא דכתיב כו'] - מה שכתב בתורה: ואין קונה - גזר המן שלא יהא אדם רשאי לקנות מהן לעבד[9]:
ושמואל אמר:
ושמואל אמר מהכא - פתחא: לא מאסתים וגו':
(ויקרא כו, מד[10]) "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם".
"לא מאסתים" - בימי יוונים[11].
"ולא געלתים" - בימי נבוכדנצאר[12].
"לכלותם" - בימי המן[13].
"להפר בריתי אתם" - בימי פרסיים.
"כי אני ה' אלהיהם" - בימי גוג ומגוג.
במתניתא תנא:
"לא מאסתים" - בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה.
"ולא געלתים" - בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו, ומתתיה כה"ג.
"לכלותם" - בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר.
"להפר בריתי אתם" - בימי פרסיים, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות.
"כי אני ה' אלהיהם" - לעתיד לבוא, שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם.
רבי לוי אמר מהכא[14]: (במדבר לג, נה[15]) "ואם לא תורישו את יושבי הארץ".
ואם לא תורישו וגו' - אף אלו נענשו על שחמל שאול על עמלק[16]:
רבי חייא אמר מהכא (במדבר לג, נז) "והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם[17]".
אעשה לכם - אף אלו כמעט כלו[18]:
"אחשורוש".
אמר רב[19]: אחיו של ראש,
אחיו של ראש - כלומר דומה לו:
ובן גילו של ראש.
בן גילו - בן מזלו - שניהן דעת אחת היה להן:
"אחיו של ראש" - אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש.
שנאמר: (דניאל ב, לח[20]) "אנת הוא רישא די דהבא".
"בן גילו של ראש" - הוא[21] הרג, הוא[22] ביקש להרוג.
הוא[23] החריב, הוא[24] ביקש להחריב.
בקש להחריב - יסוד שיסד זרובבל בבית המקדש בימי כורש לפני אחשורוש, כמו שאמור בספר עזרא (סימן ד'):[25]
שנאמר: (עזרא ד, ו) "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו, כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם".
שטנה - שנמנה לשטן להם שלא יבנוהו:
ושמואל אמר: שהושחרו פניהם של ישראל בימיו, כשולי קדרה[26].
ורבי יוחנן אמר: כל שזוכרו אמר: "אח לראשו".
אח - אוי:
ורבי חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו[27]. שנאמר: (אסתר י, א[28]) "וישם המלך אחשורוש מס".
"הוא אחשורוש" - הוא ברשעו, מתחילתו ועד סופו[29].
(בראשית לו, מג[30]) "הוא עשו" - הוא ברשע, מתחילתו ועד סופו[31].
(במדבר כו, ט[32]) "הוא דתן ואבירם" - הן ברשען מתחילתן ועד סופן"[33]
(דברי הימים ב כח, כב) "הוא המלך אחז"[34], הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו[35].
(דברי הימים א א, ) אברם הוא אברהם[36]
אברם הוא אברהם - פסוק הוא בדברי הימים:
- הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו[37].
(שמות ו, כו) "הוא אהרן ומשה" - הן בצדקן מתחילתן ועד סופן[38].
(שמואל א יז, יד) "ודוד הוא הקטן" - הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו. כשם שבקטנותו, הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה[39].
"המולך".
אמר רב: שמלך מעצמו.
שמלך מעצמו - שלא היה מזרע המלוכה:
אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי.
אמרי לה לשבח - דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה.
ואמרי לה לגנאי - דלא הוה חזי למלכותא, וממונא יתירא הוא דיהב, וקם.
"מהודו ועד כוש".
רב ושמואל: חד אמר הודו בסוף העולם, וכוש בסוף העולם.
וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי - כשם שמלך על הודו וכוש, כך מלך מסוף העולם ועד סופו[40].
כיוצא בדבר אתה אומר: (מלכים א ה, ד) "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה".
כי הוא רודה - כתיב בשלמה:
רב ושמואל: חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם.
וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על תפסח ועל עזה, כך מלך על כל העולם כולו.
כשם שמלך על תפסח ועל עזה וכו' - והכי קאמר: כי הוא רודה בכל עבר הנהר כמו מתפסח ועד עזה:
"שבע ועשרים ומאה מדינה":
אמר רב חסדא: בתחילה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה.
אלא מעתה: (שמות ו, כ) "ושני חיי עמרם, שבע ושלשים ומאת שנה" - מאי דרשת ביה?
שאני הכא - דקרא יתירא הוא. מכדי, כתיב: מהודו ועד כוש: שבע ועשרים ומאה מדינה, למה לי? - שמע מינה לדרשה:
תנו רבנן: שלשה מלכו בכיפה
מלכו בכיפה - תחת כל כיפת הרקיע:
ואלו הן: אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר.
אחאב - דכתיב: (מלכים א יח, י[41]) חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך וגו' - ואי לא דהוה מליך עלייהו היכי מצי משבע להו.
נבוכדנצר - דכתיב: (ירמיהו כז, ח[42]) והיה הגוי והממלכה אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל.
אחשורוש - הא דאמרן.
הא דאמרן - מהודו ועד כוש:
- 1 כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת לָנוּ מִחְיָה לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו וְלָתֶת לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם.
- 2 יב הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ, לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ-בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה.
- 3 אֲֽרִי־נֹ֭הֵם וְדֹ֣ב שׁוֹקֵ֑ק מוֹשֵׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע עַ֣ל עַם־דָּֽל:
- 4 עָלָ֤ה אַרְיֵה֙ מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ וּמַשְׁחִ֣ית גּוֹיִ֔ם נָסַ֖ע יָצָ֣א מִמְּקֹמ֑וֹ לָשׂ֤וּם אַרְצֵךְ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרַ֥יִךְ תִּצֶּ֖ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:
- 5 וַאֲר֣וּ חֵיוָה֩ אָחֳרִ֨י תִנְיָנָ֜ה דָּמְיָ֣ה לְדֹ֗ב וְלִשְׂטַר־חַד֙ הֳקִמַ֔ת וּתְלָ֥ת עִלְעִ֛ין בְּפֻמַּ֖הּ בֵּ֣ין שִׁנַּ֑יהּ שִׁנַּ֑הּ וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לַ֔הּ ק֥וּמִֽי אֲכֻ֖לִי בְּשַׂ֥ר שַׂגִּֽיא
- 6 בַּעֲצַלְתַּ֖יִם יִמַּ֣ךְ הַמְּקָרֶ֑ה וּבְשִׁפְל֥וּת יָדַ֖יִם יִדְלֹ֥ף הַבָּֽיִת:
- 7 שני לשונות של צרה
- 8 וֶהֱשִֽׁיבְךָ֨ יְהוָ֥ה ׀ מִצְרַיִם֘ בָּאֳנִיּוֹת֒ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּֽי לְךָ֔ לֹא־תֹסִ֥יף ע֖וֹד לִרְאֹתָ֑הּ וְהִתְמַכַּרְתֶּ֨ם שָׁ֧ם לְאֹיְבֶ֛יךָ לַעֲבָדִ֥ים וְלִשְׁפָח֖וֹת וְאֵ֥ין קֹנֶֽה:
- 9 והיינו צרה שניה שהם נמכרים לאוביהם, ואין קונה אותם
- 10 וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם
- 11 בימי חשמנואים, נס חנוכה.
- 12 החריב בית המקדש הראשון
- 13 נס פורים שרצה המן לכלותם
- 14 פתח פתחתא
- 15 וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ
- 16 ומזה בא המן צאצא של עמלק שרצה לכלות את ישראל
- 17 וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם
- 18 ולכן צריך להורישם
- 19 כאילו שני מילים אח ראש
- 20 וּבְכָל־דִּ֣י דָאְרִ֣ין דָיְרִ֣ין בְּֽנֵי־אֲ֠נָשָׁא חֵיוַ֨ת בָּרָ֤א וְעוֹף־שְׁמַיָּא֙ יְהַ֣ב בִּידָ֔ךְ וְהַשְׁלְטָ֖ךְ בְּכָלְּה֑וֹן אַ֨נְתְּה־אַ֨נְתְּ־ה֔וּא רֵאשָׁ֖ה דִּ֥י דַהֲבָֽא
- 21 נבוכדנאצר
- 22 האחשורוש
- 23 נבוכדנאצר
- 24 האחשורוש
- 25 ואחשורוש ביקש להחריב מה שזרובבל התחיל
- 26 מפני כל הצרות ונקרא אחשורות מלשון שחור
- 27 אחשורוש מלשון אח רש, היינו וי שנהינו רשים
- 28 וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְֵׁרֹ֧שׁ ׀ אֲחַשְׁוֵרֹ֧שׁ ׀ מַ֛ס עַל־הָאָ֖רֶץ וְאִיֵּ֥י הַיָּֽם:
- 29 בתחלה לעכב בנין ביהמ"ק , ולבסוף הסכים לאבד כל היהודים
- 30 מג אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה ׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם׃
- 31 בתחלה מכר הבכורה ולבסוף בקבורת יעקב בא לעכב
- 32 וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם קרואי קְרִיאֵ֣י הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל־יְהֹוָֽה
- 33 בתחלה למה תכה רעך, ואח"כ השתתפו במחלוקת קרח
- 34 כב וּבְעֵת הָצֵר לוֹ, וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּיהוָה: הוּא, הַמֶּלֶךְ אָחָז.
- 35 בתחלה הלך נגד ה' ואח"כ המשיך ברשעו
- 36 כז אַבְרָם, הוּא אַבְרָהָם.
- 37 בג' שנים הכיר את השם, ואח"כ כי ידעתיו למען אשר יצוה את ביתו
- 38 [רש"י שמות ו, כו]
- 39 אחיתופל יעץ לו לעצור את המים של התהום קראו אלופי ומיודעי
- 40 ומלך על מאה ועשרים ושבע מדינות
- 41 חַ֣י׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אִם־יֶשׁ־גּ֤וֹי וּמַמְלָכָה֙ אֲ֠שֶׁר לֹא־שָׁלַ֨ח אֲדֹנִ֥י שָׁם֙ לְבַקֶּשְׁךָ֔ וְאָמְר֖וּ אָ֑יִן וְהִשְׁבִּ֤יעַ אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ וְאֶת־הַגּ֔וֹי כִּ֖י לֹ֥א יִמְצָאֶֽכָּה
- 42 וְהָיָ֨ה הַגּ֜וֹי וְהַמַּמְלָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעַבְד֤וּ אֹתוֹ֙ אֶת־נְבוּכַדְנֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִתֵּן֙ אֶת־צַוָּאר֔וֹ בְּעֹ֖ל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל בַּחֶרֶב֩ וּבָרָעָ֨ב וּבַדֶּ֜בֶר אֶפְקֹ֨ד עַל־הַגּ֤וֹי הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה עַד־תֻּמִּ֥י אֹתָ֖ם בְּיָדֽוֹ: