בשרב
בשרב - חום:
ורוחץ אפילו במי משרה.
מי המשרה - ששורין הפשתן בהן:
תינח בימות החמה, בימות הגשמים מאי איכא למימר?
אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך בטיט ובצואה ורוחץ אפילו בימות הגשמים.
תינח בשבת, ביוה"כ
ביום הכפורים - שאסור ברחיצה משום ענוי ומותר בטבילת מצוה כדלקמן:
מאי איכא למימר?
מאי איכא למימר - הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה מתכוין ולא כמיקר:
אמר רבא: מי איכא מידי דבשבת שרי
מי איכא מידי - דמלאכה דבשבת שרי וליכא איסור דרבנן משום דדמיא למלאכה:
וביוה"כ אסור?
וביום הכפורים אסור - משום מלאכה כי הא דבעית למסרי עליה משום דנראה כמתקן:
אלא הואיל ובשבת שרי,
כיון דבשבת - דחמירא במלאכה שרי משום טעמא דמיקר:
ביוה"כ נמי שרי.
ביום הכפורים נמי שרי - ואע"ג דלא נראה כמיקר שלא תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים משבת:
ומי אית ליה לרבא הואיל?
ומי אית ליה הואיל - באיסורי שבת כה"ג משום דשרי בהא לא תשרי בהא:
והתנן: החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ,
לא יגמע בהן את החומץ - לרפואה דכל רפואה בשבת גזור בה רבנן משום שחיקת סממנין שהיא אב מלאכה טוחן:
אבל מטבל הוא כדרכו, ואם נתרפא נתרפא.
אבל מטבל הוא - בו מאכלו כדרכו:
ורמינן עלה: לא יגמע ופולט, אבל מגמע ובולע.
לא יגמע ופולט - דמוכחא מלתא דלרפואה עביד:
ואמר אביי גרסינן:
ואמר אביי: כי תנן נמי מתני' - מגמע ופולט תנן.
ורבא אמר: אפילו תימא מגמע ובולע, ולא קשיא:
ורבא אמר - גרסינן:
כאן קודם טבול,
קודם טבול - קודם אכילה מגמע ובולע דלא מוכחא מלתא דלרפואה דסברי חומץ אהני ליה למיכל:
כאן לאחר טבול.
לאחר טבול - לאחר אכילה וטבל מאכלו בחומץ דמוכחא מלתא דלאו חומץ בעי למטעם אלא משום רפואה ואמאי הרי קודם אכילת שבת היה מותר ובחצי שבת אתה אוסרו ובחצי שבת אתה מתירו:
ואם איתא, נימא הואיל וקודם טבול שרי - לאחר טבול נמי שרי!
נימא הואיל - וקודם אכילה שרי דנראה כחפץ בבליעת חומץ לאחר אכילה נמי שרי שאין חלוק בשיעור של שבת:
הדר ביה רבא מההיא.
הדר ביה רבא מההיא - דחומץ ושנייה כאביי ואת זו דטבילה דאית ליה הואיל אמר לאחר חזרה:
וממאי דמההיא הדר ביה? דלמא מהא הדר ביה!
דלמא מהא - דטבילה דיוה"כ הדר ביה ושל חומץ אמר באחרונה:
לא סלקא דעתך,
לא ס"ד - למיסר טבילה ביוה"כ:
דתניא: כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביוה"כ.
בין בתשעה באב בין ביום הכפורים - ואע"פ שאסורין ברחיצה:
ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן וכו':
מאי אבל לא מטבילין?
אמר שמואל: אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ביום טוב.
אין מטבילין כלי - הצריך טבילה על גב השקת מימיו לטהרו:
מני מתניתין? לא רבי ולא רבנן.
דתניא: אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו, ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן - דברי רבי.
וחכמים אומרים: מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו, ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן.
מני? אי רבי - קשיא השקה, אי רבנן - קשיא הטבלה!
איבעית אימא רבי, איבעית אימא רבנן.
אי בעית אימא רבי: רישא דברייתא ביום טוב וסיפא בשבת, וכולה מתניתין ביו"ט.
הכי גרסינן דתניא אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן דברי רבי וחכמים אומרים מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן מני אי רבי קשיא השקה אי רבנן קשיא הטבלה אי בעית אימא רבי אי בעית אימא רבנן אי בעית אימא רבי מתניתא רישא בי"ט וסיפא בשבת וכולה מתני' בי"ט ואי בעית אימא רבנן וכולה מתני' בשבת - וה"פ אי רבי קשי' השקה דרבי אסר ומתני' תנן משיקין אי רבנן קשיא הטבלה דאינהו שרו להטביל ומתניתין קתני אין מטבילין ומשני רישא דמתניתא רישא דמלתא דרבי דאיירי בהטבלה לאוסרה הא השקה שריא איירי בי"ט וסיפא דמלתיה דאסר אף השקה איירי בשבת וכן רבנן נמי רישא איירי בי"ט וסיפא איירי בשבת והכי קאמר מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו ביו"ט וכל שכן דמשיקין ומשיקין את המים בכלי אבן בשבת השקה אין הטבלה לא ובתוספתא דביצה ודשבת בהדיא תני בה הכי אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו בי"ט ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי רבי וחכמים אומרים כו' והשתא דברייתא מתוקמא הכי אי בעית אימא מתני' רבנן היא וכולה מתני' בשבת הלכך הטבלה אסירא והשקה שריא כרבנן דאמרי משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת השקה הוא דשריא הא הטבלת כלים אסירא: