שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.
ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים - ממקומו עד המקוה:
א"ל אביי: יש לו בור בחצירו מאי איכא למימר?
א"ל: גזירה בור בחצרו אטו בור ברשות הרבים.
התינח שבת, ביו"ט מאי איכא למימר?
גזרו יו"ט אטו שבת.
ומי גזרינן?
ומי גזרינן - ומי אחמור רבנן כולי האי בהך תקנתא דטבילת כלים למגזר התירא אטו אסורא וגזרה לגזירה:
והא תנן: ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין.
ואי איתא, נגזור השקה אטו הטבלה?
ותסברא
ותסברא - דהא קושיא הוא:
אי אית ליה מים יפים, הני למה לי למעבד להו השקה?
אלא דלית ליה, וכיון דלית ליה מזהר זהיר בהו.
מזהר זהיר בהו - שלא יטמאו וכיון דזהיר בהו הויא להו טומאתן מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן:
איתיביה. מדלין
מדלין - מים:
בדלי טמא והוא טהור.
בדלי טמא והוא טהור - מאליו. והא לא דמי למטביל כלי ע"ג מימיו דמתני' דאסור, דהתם כל עצמו לא בא אלא לטהר בין מים בין כלי הלכך מוכחא מילתא דטבילה. וטעמא דטבילה אסורה משום דנראה כמתקן כלי והאי מחזי. אבל הכא אין הכל יודעים שהדלי טמא והרואה אומר לשאוב מים הללו היה צריך:
ואי איתא, נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה?
נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה - בלא שאיבת מים:
שאני התם מתוך שלא הותרה לו אלא ע"י דליו
מתוך שלא הותרה לו - טבילה זו אלא ע"י דליו בשאיבתו שאין כן דרך שאר טבילות:
זכור הוא.
זכור הוא - שהטבילה אסורה בי"ט:
איתיביה. כלי שנטמא מעיו"ט
כלי שנטמא מערב י"ט - ובאב הטומאה כדלקמן:
אין מטבילין אותו ביו"ט.
אין מטבילין אותו בי"ט - הואיל והיה לו להטבילן מבעוד יום:
ביו"ט - מטבילין אותו ביום טוב.
בי"ט מטבילין אותו בי"ט - וישתמש בו היום חולין שאין צריכין הערב שמש:
ואם איתא נגזור דיום טוב אטו דערב יום טוב?
טומאה ביום טוב מלתא דלא שכיחא היא.
דלא שכיחא - שהרי הכל מטהרין ברגל וכל שכן שזהירין מלהטמא:
ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.
איתיביה. כלי שנטמא באב הטומאה
כלי שנטמא באב הטומאה - מערב י"ט כדלעיל:
- אין מטבילין אותו ביום טוב.
אין מטבילין אותו בי"ט - דכיון דטמא מן התורה הוה ליה כמתקן:
בולד הטומאה - מטבילין אותו ביום טוב.
בולד הטומאה - אין כאן תקון. דמדאורייתא טהור מעליא הוא שאין כלי טמא אלא באב הטומאה, כדתניא בהכל שוחטין (דף כה.) אוכל ומשקה מטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס משום דהוה ליה ולד הטומאה שמה שבתוכו אין מיטמא מחמת השרץ אלא מחמת אויר כלי. יש מפרשים כלי שנטמא באב הטומאה אפילו נטמא בי"ט אין מטבילין אותו בי"ט, וטעמא משום דבעי הערב שמש, דטומאה דאורייתא צריכה הערב שמש, הלכך הואיל ואינו ראוי היום לתשמיש לא יטבילנו. וקשי' לי הרי ראוי להשתמש בו חולין שאין הערב שמש אלא לתרומה וקדשים כדתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בקדשים (נגעים פרק יד מ"ג):
ואם איתא נגזור הא אטו הא?
ולד הטומאה היכי משכחת לה,
ולד הטומאה היכי משכחת לה - מי הוא הצריך להטבילו אינו אלא כהן, דהא ולד הטומאה ראשון וכלי שנטמא בו שני ומותר לחולין שאין שני עושה שלישי בחולין וא"צ להטבילו אלא לתרומה:
גבי כהנים - כהנים זריזין הם.
זריזין הן - ולא אתו למשרי דאב הטומאה. אי נמי זריזין מלבא טומאה לכליהן והויא מלתא דלא שכיחא:
ת"ש. דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: נדה שאין לה בגדים
שאין לה בגדים - טהורים להחליף וללבוש אחר טבילתה והיום י"ט ואינה יכולה להטביל את אלו שעליה:
מערמת וטובלת בבגדיה.
מערמת וטובלת - כשהיא לבושה וסלקא לה טבילה אף לכלים, ולא מוכחא מלתא שהיא מתקנת דלטבילת עצמה נכנסה ואדם מותר לטבול כב"ה דנראה כמיקר כדלקמן:
ואם איתא נגזור דלמא אתי לאטבולי בעינייהו?
שאני התם מתוך שלא הותרה לה אלא על ידי מלבוש זכורה היא.
רב יוסף אמר: גזרה משום סחיטה
רב יוסף אמר - טעמא דמתני' דטבילת כלים בשבת וי"ט אסירא משום סחיטת בגדים שאף הן בכלל כלים:
אמר ליה אביי: תינח כלים דבני סחיטה נינהו כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר?
א"ל גזרה הני אטו הני.
איתיביה כל הני תיובתא ושני ליה כדשנינן.
רב ביבי אמר: גזרה שמא ישהא.
שמא ישהא - אי שרית ליה לאטבולינהו ביו"ט משהי להו עד י"ט שהוא פנוי ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה:
תניא כוותיה דרב ביבי. כלי שנטמא מערב יום טוב אין מטבילין אותו ביום טוב גזרה שמא ישהא.
רבא אמר: מפני שנראה כמתקן כלי.
רבא אמר - טעמא דמתני' מפני שנראה כמתקן כלי ודמיא לתקנת מלאכה וגזור עלה מדרבנן:
אי הכי אדם נמי?
אדם נראה כמיקר.
הא תינח מים יפים
תינח מים יפין - שדרך לרחוץ בהן:
מים רעים מאי איכא למימר?
אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא