הרסנא עיקר
הרסנא עיקר - שומן הדגים:
קמ"ל: קמחא עיקר.
אמר ר' אבא: ערובי תבשילין צריכין כזית.
איבעיא להו: כזית אחד לכלן או דלמא כזית לכל אחד ואחד?
ת"ש. דאמר רבי אבא אמר רב: ערובי תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה:
בין לאחד בין למאה - די להם בכזית:
תנן. אכלו או שאבד - לא יבשל עליו בתחלה.
שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת.
מאי כל שהוא - לאו אע"ג דליכא כזית?
לא.
דאית ביה כזית:
לא דאית ביה כזית - ולגבי ככר שלם קרי ליה כל שהוא:
ת"ש. תבשיל זה
תבשיל זה - של ערוב:
צלי, ואפילו כבוש
כבוש - בחומץ ובחרדל ומיני ירקות:
שלוק
ומבושל
מבושל - כהלכתו:
וקולייס האספנין
קולייס האספנין - דג מליח הוא ורך, ונאכל כמו שהוא חי, אלא שנותנין עליו חמין וזה בשולו. כדתנן במסכת שבת (דף לט.) שהדחתו זו היא גמר מלאכתו:
שנתן עליו חמין מערב יו"ט
שנתנו עליו חמין - גרסינן שעשו לו מערב יו"ט בשול הראוי לו:
תחלתו
תחלתו - כשעשה התבשיל אין לו שיעור כמה יהא בו:
וסופו
סופו - אכלו או שאבד ושייר ממנו קצת:
אין לו שיעור.
מאי לאו אין לו שיעור כלל?
מאי לאו אין לו שיעור כלל - לא לרב ולא למעט:
לא, אין לו שיעור למעלה
לא אין לו שיעור למעלה - לומר שלא יוסיף בו על כך וכך:
אבל יש לו שיעור למטה.
למטה - לא יפחות מכזית:
אמר רב הונא אמר רב: ערובי תבשילין צריכין דעת.
צריכים דעת - שידעו שלשם כך נעשו ורב הונא לא פירש דעת מי, ומפרשינן לה אנן ואמרינן הא ודאי פשיטא לן דכי אמר רב הונא צריכים דעת דעתו דמניח מיהא בעי דאיהו עדיף שעושהו לשם כך, מיהו מבעיא לן דעת מי שהניחו לצרכו, כגון דעשהו זה לצורך חברו, כלום צריך שימלך בו תחלה לעשותו על פיו:
פשיטא דעת מניח בעינן.
דעת מי שהניחו לו בעינן או לא בעינן?
תא שמע. דאבוה דשמואל מערב אכולה נהרדעא.
רבי אמי ורבי אסי מערבו אכולהו טבריא:
מכריז רבי יעקב בר אידי: מי שלא הניח ערובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי.
ועד כמה? אמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי: עד תחום שבת:
עד תחום שבת - ולעומדים חוץ לתחום לא היה דעתו של מניח עליהם ולא עלו על לבו לזוכרן:
ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא
מסדר מתניתא - שהיה יודע משניות בגרסא ומחזר עליהן לפני מר שמואל, שהיו סדורות בפיו כעיקרן:
קמיה דמר שמואל.
חזייה דהוה עציב.
אמר ליה: אמאי עציבת?
אמר ליה: דלא אותיבי ערובי תבשילין.
אמר ליה: סמוך אדידי.
סמוך אדידי - דמערבנא אכולה נהרדעא שהיא עירו:
לשנה
לשנה - לשנה אחרת וראש השנה היה שאין יכול להניח ולהתנות:
חזייה דהוה עציב.
אמר ליה: אמאי עציבת?
אמר ליה: דלא אותיבי ערובי תבשילין.
אמר ליה: פושע את, לכולי עלמא שרי לדידך אסור.
לדידך אסור - שאין דעתי על המזידין והפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים:
ת"ר. יום טוב שחל להיות בערב שבת אין מערבין לא ערובי תחומין ולא ערובי חצרות
לא ערובי חצרות - לטלטל מחר דנראה כמתקן דבר:
רבי אומר מערבין ערובי חצרות אבל לא ערובי תחומין מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו
שאתה אוסרו בדבר האסור לו - כח יש בידך לאסור עליו מלעשות צורך מחר דבר שהוא אסור בו ביום והיינו תחומין שאף ביו"ט אסור לצאת מן התחום:
ואי אתה אוסרו
ואי אתה אוסרו - אין כח בידך לאסור לו מלתקן למחר דבר שהוא מותר בו ביום ואסור טלטול חצרות ליתיה ביום טוב:
בדבר המותר לו.
אתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי: איבעיא להו הלכה כרבי לקולא או לחומרא פשיטא דלקולא קאמר משום דשלח רבי אלעזר לגולה לא כשאתם שונין בבבל רבי מתיר וחכמים אוסרין אלא רבי אוסר וחכמים מתירין מאי תא שמע דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא כותיה דשמואל ואמר רב תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא אי אמרת בשלמא לקולא קאמר היינו קלקולא אלא אי אמרת לחומרא מאי קלקולא איכא כיון דמקלקלי בה רבים
הרסנא עיקר - שומן הדגים:
בין לאחד בין למאה - די להם בכזית:
לא דאית ביה כזית - ולגבי ככר שלם קרי ליה כל שהוא:
תבשיל זה - של ערוב:
כבוש - בחומץ ובחרדל ומיני ירקות:
שלוק - מבושל הרבה מאד:
מבושל - כהלכתו:
קולייס האספנין - דג מליח הוא ורך ונאכל כמו שהוא חי אלא שנותנין עליו חמין וזה בשולו כדתנן במסכת שבת (דף לט.) שהדחתו זו היא גמר מלאכתו:
שנתנו עליו חמין - גרסינן שעשו לו מערב יו"ט בשול הראוי לו:
תחלתו - כשעשה התבשיל אין לו שיעור כמה יהא בו:
סופו - אכלו או שאבד ושייר ממנו קצת:
מאי לאו אין לו שיעור כלל - לא לרב ולא למעט:
לא אין לו שיעור למעלה - לומר שלא יוסיף בו על כך וכך:
למטה - לא יפחות מכזית:
צריכים דעת - שידעו שלשם כך נעשו ורב הונא לא פירש דעת מי ומפרשינן לה אנן ואמרינן הא ודאי פשיטא לן דכי אמר רב הונא צריכים דעת דעתו דמניח מיהא בעי דאיהו עדיף שעושהו לשם כך מיהו מבעיא לן דעת מי שהניחו לצרכו כגון דעשהו זה לצורך חברו כלום צריך שימלך בו תחלה לעשותו על פיו:
עד תחום שבת - ולעומדים חוץ לתחום לא היה דעתו של מניח עליהם ולא עלו על לבו לזוכרן:
מסדר מתניתא - שהיה יודע משניות בגרסא ומחזר עליהן לפני מר שמואל שהיו סדורות בפיו כעיקרן:
סמוך אדידי - דמערבנא אכולה נהרדעא שהיא עירו:
לשנה - לשנה אחרת וראש השנה היה שאין יכול להניח ולהתנות:
לדידך אסור - שאין דעתי על המזידין והפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים:
לא ערובי חצרות - לטלטל מחר דנראה כמתקן דבר:
שאתה אוסרו בדבר האסור לו - כח יש בידך לאסור עליו מלעשות צורך מחר דבר שהוא אסור בו ביום והיינו תחומין שאף ביו"ט אסור לצאת מן התחום:
ואי אתה אוסרו - אין כח בידך לאסור לו מלתקן למחר דבר שהוא מותר בו ביום ואסור טלטול חצרות ליתיה ביום טוב:
משום דשלח רבי אלעזר כו' - לפיכך הוצרכו לשאול לקולא קאמר שמואל או לחומרא משום דשלח ר' אלעזר לחומרא ואנו שונין דרבי לקולא לפיכך שואלים אנו שמואל שקבע הלכה כרבי היכי מתני לפלוגתייהו:
ואמר רב תחלת הוראה וכו' - דרב פליג עליה ואמר הלכה כת"ק:
כיון דמקלקלי בה רבים - ששוכחין ומטלטלין בלא ערוב: