משנה
יום טוב שחל להיות ערב שבת - לא יבשל בתחלה מיום טוב לשבת
יום טוב לא יבשל בתחלה - להיות תחלת בשולו ועיקרו לשם שבת אלא לשם יו"ט יהא תחלת בשולו והמשויר יהא לשבת כדקתני ואזיל, אבל מבשל הוא ליו"ט, ובלא הערמה כדקתני לקמן:
אבל מבשל הוא ליום טוב, אם הותיר הותיר לשבת.
ועושה תבשיל
עושה תבשיל - לשם ערוב:
מערב יו"ט, וסומך עליו לשבת.
בית שמאי אומרים: שני תבשילין.
ובית הלל אומרים: תבשיל אחד.
ושוין בדג וביצה שעליו
וביצה שעליו - שהיו טחין ביצה על הדג כשצולין אותו:
שהן שני תבשילין.
אכלו או שאבד
אכלו או שאבד - קודם שבשל כל צרכי שבת:
לא יבשל עליו בתחלה.
ואם שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת:
סומך עליו - לבשל בשבילו:
גמרא
מנה"מ?
מנא הני מילי - לאו דוקא מקראי יליף, דערובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן:
אמר שמואל: דאמר קרא: (שמות כ) זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו.
זכרהו מאחר שבא להשכיחו - כשבא יו"ט בערב שבת קרוב שבת להשתכח מחמת יו"ט שמרבה בסעודת היום ואינו מניח לשבת כדי כבודו והזהירך הכתוב לזכרו וכשמערב ערובי תבשילין נמצא שזוכרו שהרי אינו עושה אלא מחמת שבת:
מאי טעמא?
מ"ט - למה תקנו ערוב קרא ודאי לאו בערוב משתעי ולאו ערוב משתמע מניה ואסמכתא בעלמא הוא וכי אתא קרא לקדוש היום אתא כדתניא בפסחים (דף קו.) זכרהו על היין ערוב מדרבנן ומה ראו לתקן:
אמר רבא: כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב.
אמר רבא כדי שיברור כו' - מתוך שמערב זוכר את השבת ואינו מכלה את הכל ליו"ט ובורר מנה לזה ומנה לזה:
רב אשי אמר:
רב אשי אמר - לא לכבוד שבת תקנוהו אלא לכבוד יום טוב:
כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר מיום טוב לחול.
כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת - אלא א"כ התחיל מבעוד יום דאינו אלא כגומר והולך אבל אתחולי לא:
תנן עושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת.
בשלמא לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת
בשלמא לרב אשי - דאמר לכבוד ו"ט תקנוהו כדי שיאמרו אסור להתחיל בשולי שבת ביו"ט היינו דמערב יו"ט הוצרך לעשותו:
היינו דמערב יום טוב אין ביום טוב לא.
אלא לרבא
אלא לרבא - דאמר כדי שיברור:
מאי איריא מערב יום טוב אפילו ביום טוב נמי?
אפי' ביו"ט - יעשהו לפני סעודת יו"ט יש כאן זכירת שבת לברור מנותיו:
אין הכי נמי, אלא גזרה שמא יפשע
שמא יפשע - ישכח ולא יערב משום דטריד:
ותנא מייתי לה מהכא
ותנא מייתי לה מהכא - כן דרך שיטת התלמוד כשמתחילין האמוראין להוציא טעם מן המקרא ויש תנא של ברייתא למד אותו ממקום אחר נקט הכי כלומר האמוראין למדוהו מכאן והתנא למד מכאן:
(שמות טז) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו
את אשר תאפו אפו - הוה ליה למכתב היום אפו ובשלו אלא רמז הוא שיש לך יום ששי שאין אופין לצורך מחר:
מכאן אמר ר' אלעזר: אין אופין אלא על האפוי
אלא על האפוי - בחמישי בשבת:
אופין - פת:
ואין מבשלין
מבשלין - תבשיל:
אלא על המבושל.
מכאן סמכו חכמים לערובי תבשילין מן התורה.
ת"ר מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש
שהיה יושב ודורש - ביום טוב:
כל היום כולו בהלכות יום טוב.
יצתה כת ראשונה
יצתה כת ראשונה - לסעוד סעודת יום טוב והניחוהו דורש:
אמר: הללו בעלי פטסין
בעלי פטסין - חביות גדולות הכינו להם באנומלין ומסך משתאות לפיכך מהרו לצאת כלומר בעלי נפש הן ואינן יגיעין לשמוע תורה:
כת שניה - אמר הללו בעלי חביות.
כת שלישית - אמר הללו בעלי כדין.
כת רביעית - אמר הללו בעלי לגינין.
כת חמישית - אמר הללו בעלי כוסות.
התחילו כת ששית לצאת - אמר הללו בעלי מארה
הללו בעלי מארה - שהיה בית המדרש מתרוקן מאד וגנאי הדבר וקשה בעיניו: עד מתי הם יושבים ל"ג:
נתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנין
התחילו פניהם משתנין - כסבורין שכועס על כת ששית מפני שאחרו לצאת וכ"ש עלינו:
אמר להם: בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו, שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה.
חיי שעה - סעודה:
בשעת פטירתן אמר להם: (נחמיה ח) לכו אכלו משמנים
אכלו משמנים - מקרא הוא בספר עזרא עד כי חדות ה' היא מעוזכם:
ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם.
Audio Video
אמר מר: שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה.
והא שמחת יום טוב מצוה היא?
רבי אליעזר לטעמיה: דאמר שמחת יום טוב רשות.
דתניא. רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה.
ר' יהושע אומר: חלקהו חציו לה' וחציו לכם.
אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו.
כתוב אחד אומר: (דברים טז) עצרת לה' אלהיך.
וכתוב אחד אומר: (במדבר כט, לה) עצרת תהיה לכם.
הא כיצד?
רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם.
ורבי יהושע סבר: חלקהו חציו לה' וחציו לכם.
מאי לאין נכון לו?
אמר רב חסדא: למי שלא הניח עירובי תבשילין.
איכא דאמרי: מי שלא היה לו להניח עירובי תבשילין.
שלא היה לו להניח - כגון שאבדה לו אבדה מערב יו"ט ומחזר כל היום אחריה:
אבל מי שהיה לו להניח עירובי תבשילין ולא הניח - פושע הוא.
מאי: כי חדות ה' היא מעוזכם?
חדות ה' - שמחה שאתם עושים בשביל הקב"ה הרי היא מעוזכם היא תעזור אתכם לשלם הקפותיכם ומלוותיכם שתלוו בשבילה:
אמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בר' שמעון: אמר להם הקב"ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע.
ואמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בר' שמעון: הרוצה שיתקיימו נכסיו
שיתקיימו לו נכסיו - שלא יהא אדם חומסן וגוזל שדות ממנו:
יטע בהן אדר.
יטע בהן אדר - אילן חשוב הוא יש לו שם למרחוק ואומרים פלוני יש לו אדר בשדהו ומתוך כך היא נקראת על שמו ואם הולך למדינת הים ובא אחר והחזיק בה יש לו עדים הרבה שהיתה שלו ואילו מכרה היה הקול יוצא להיות נקראת על שמו של שני:
שנאמר: (תהילים צג) אדיר במרום ה'.
שנאמר אדיר במרום - כלומר שאדר לשון קיום וחוזק ולכך נקרא אדר:
אי נמי. אדרא כשמיה.
כשמיה - כשמו שמפרשין בני אדם את שמו:
כדאמרי אינשי מאי אדרא דקיימא לדרי דרי.
תניא נמי הכי. שדה שיש בה אדר, אינה נגזלת ואינה נחמסת.
נחמסת - חמסן יהיב דמי אלא שלוקח בכח. ויש קול לדבר והיום או מחר מזמינו לבית דין:
ופירותיה משתמרין.
ופירותיה משתמרין - לא ידענא מאי היא. י"מ שנוטעין אותו על הגבולים ויש לו ענפים הרבה והוא לשדה לגדר. ולי נראה שהוא מין עשב חשוב וזרעו מתערב עם הפירות ובשדה לבן קאמר ומשתמרת התבואה מן הכנימה והתולעים שריח אותו זרע מבריחן והורגן כדאמר בחומטין שמשמר התבואה במסכת שבת (דף לא.):
תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה