רבא אמר:
רבא אמר - לעולם מה טעם קאמר, ובקטנה נמי קאי. וקאמר אין כותשין כלל. ודרמינן עלה אבל כותשין כו':
לא קשיא,
הא לן
הא לן - דלית לן עבדי דמזלזלי:
והא להו.
הא להו - דאית להו עבדי דמזלזלי ועושין בגדולה ואומרים בקטנה עשינו:
רב פפי אקלע לבי מר שמואל, אייתי ליה דייסא ולא אכל.
ודלמא במכתשת קטנה עבדוה?
דחזייה דהוה דייק טפי.
ודלמא מאתמול עבדוה?
דחזייה דהוה קליף צהריה.
קליף צהריה - צוהר מראיתו היה קלוף ולבן:
ואי בעית אימא: שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי:
משנה
הבורר קטניות ביום טוב:
בית שמאי אומרים: בורר אוכל ואוכל.
ובית הלל אומרים: בורר כדרכו.
בחיקו, בקנון, ובתמחוי.
אבל לא בטבלא, ולא בנפה, ולא בכברה.
רבן גמליאל אומר: אף מדיח
מדיח - במים:
ושולה:
גמרא
תניא. אמר רבן גמליאל: בד"א
בד"א - דשרו ב"ה ליטול פסולת ממש ולהשליך:
כשהאוכל מרובה על הפסולת.
אבל פסולת מרובה על האוכל, דברי הכל נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.
פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי?
מי איכא מאן דשרי - ואפי' לטלטלו. והא בטילי ליה מיעוטא לגבי רובא והוה ליה ככוליה פסולת ולא חזי:
לא צריכא דנפיש בטרחא,
דנפיש בטרחא - שישנו דק. והכי קאמר בד"א בזמן שטורח האוכל מרובה על של פסולת הוא דקא אמרי ב"ה נוטל פסולת, דמעוטי בטרחא עדיף. אבל אם טורח הפסולת מרובה על של האוכל דברי הכל כו':
וזוטר בשיעורא:
רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה:
תניא. אמר רבי אלעזר בר' צדוק כך היה מנהגן של בית ר"ג שהיו מביאין דלי מלא עדשים ומציפין עליו מים,
ומציפין עליו מים - ונותנים בו מים עד שצפים על האוכל:
ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה.
והתניא: איפכא?
איפכא. אוכל למעלה ופסולת למטה:
לא קשיא. הא בעפרא
עפרא - למטה מן האוכל:
הא בגילי:
Audio Video
משנה
בית שמאי אומרים: אין משלחין ביום טוב
אין משלחין - דורון איש לרעהו:
אלא מנות.
אלא מנות - דבר המוכן ואינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר חתוכות לפני האורחים וכן דגים:
וב"ה אומרים: משלחין בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין. משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות.
אבל לא תבואה.
אבל לא את התבואה - שאינה ראויה היום, שאין טוחנים ביום טוב, שהיה לו לטחון מאתמול ולא תפיג טעמה:
ורבי שמעון מתיר בתבואה:
ורבי שמעון מתיר בתבואה - שמא יבשלם בקדרה ויכתשם במכתשת קטנה:
גמרא
תני רב יחיאל: ובלבד שלא יעשנו בשורה.
שלא יעשנו בשורה - לא ישלח הדורון ע"י אנשים הרבה, דאוושא מלתא ונראים כמוליכים למכור בשוק:
תנא: אין שורה פחותה משלשה בני אדם.
בעי רב אשי: תלתא גברי
תלתא גברי - שלוחים עם תלתא מיני:
ותלתא מיני - מאי?
מאי - מי אזלינן בתר כל מין ומין ושרי, כי היכא דיכול לשלוח איש אחד עם כל מין זה בלא זה, השתא נמי שרי או דלמא השתא מיהא אוושא מלתא:
תיקו:
רבי שמעון מתיר בתבואה:
תניא. רבי שמעון מתיר בתבואה, כגון חטין לעשות מהן לודיות.
לודיות - מאכל חטין:
שעורים ליתן לפני בהמתו.
עדשים לעשות מהן רסיסין:
רסיסין - מאכל העשוי מן העדשים:
משנה
משלחין כלים
משלחין כלים - בגדים:
בין תפורין בין שאינן תפורין.
ואף על פי שיש בהן כלאים, והן לצורך המועד.
והן לצורך המועד - ובגמרא מפרש למאי חזו:
אבל לא סנדל המסומר.
אבל לא סנדל - של עץ מצופה עור ומסמרות קבועין בו, שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת וביום טוב משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגים בשבת על ידו במסכת שבת (דף ס.):
ולא מנעל שאינו תפור.
ולא מנעל שאינו תפור - דלא חזי למידי:
ר' יהודה אומר: אף לא מנעל לבן,
אף לא מנעל לבן - שלא היה דרכו לנעלו:
מפני שצריך אומן.
שצריך אומן - להשחירו:
זה הכלל: כל שנאותין בו ביו"ט
שנאותין - מתקשטין:
משלחין אותו:
גמרא
בשלמא תפורין, חזו למלבוש.
שאין תפורין נמי, חזו לכסויי.
אלא כלאים למאי חזו?
וכי תימא חזו למימך תותיה.
למימך - לכפול:
והתניא: (ויקרא יט) לא יעלה עליך, אבל אתה יכול להציעו תחתיך.
אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן, שמא תכרך לו נימא על בשרו.
שמא תכרך לו נימא - ויש נימים גדולין וגסים כגון של דלופקרין שקורין קו"ט ומחממת במקומה ועובר משום לא תלבש שעטנז. א"נ נימא בעלמא כיון דעיקר הבגד מהנהו ומחממו מלמטה, הויא לה הא לבישה דאית בה הנאה:
וכ"ת דמפסיק מידי ביני ביני
דמפסיק מידי - שנותן בגד אחר ביניהם:
והאמר ר' שמעון בן פזי, א"ר יהושע בן לוי, אמר ר' יוסי בן שאול, אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלים: אפי' עשר מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן - אסור לישן עליהם
אסור לישן עליהם - מדרבנן:
אלא בוילון.
בוילון - שראוי לפרסו כנגד הפתח.
והאמר עולא: מפני מה אמרו וילון טמא, מפני שהשמש מתחמם כנגדו.
מפני מה אמרו וילון טמא. מקבל טומא, ולא עשאוהו כא' ממחיצו' הבית שאינן מקבלות טומאה. מפני שהשמש מתחמם כנגדו, מתעטף בשוליו לפיכך יש תורת כלי עליו, וכיון דמתחממים כנגדו אסור לעשותו כלאים: