[1]צורת הדף באתר היברובוקס
מקשרי אצבעותיו
מקשרי אצבעותיו - ולא בכפו:
ולמעלה.
מחכו עלה במערבא, כיון דמשני אפילו בכולה ידא נמי.
אלא א"ר אלעזר: מנפח בידו אחת ובכל כחו:
מתניתין
בית שמאי אומרים: תבלין נדוכין במדוך של עץ, והמלח בפך
מדוך - הוא בוכנא שמכין בו כדרכו ואין צריך שנוי, אבל במלח במקום שיש מלח גסה בפך של חרס ידוכנו ולא במדוכה:
ובעץ הפרור.
או בעץ פרור - כף גדולה שקורין פוקי"א דמלח בעי שנוי ובגמרא מפרש טעמא:
ובית הלל אומרים: תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ:
והמלח במדוך של עץ - שנוי בעי אבל סגי בהאי שנוי זוטא:
גמרא
דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי.
מ"ט?
רב הונא ורב חסדא חד אמר כל הקדרות כולן צריכות מלח.
כל הקדרות - כל מיני תבשיל צריכות מלח הלכך מאתמול הוה ידע דאיבעי לי' לדוכה:
ואין כל הקדרות צריכות תבלין
ואין כל הקדרות צריכות תבלין - ואדם אינו יודע מה יעלה בלבו לאכול מחר:
וחד אמר כל התבלין מפיגין טעמן[2]
מפיגין טעמן - ממירין טעמן אם ידוכן מאתמול. ריחו לא נמר (ירמיהו מח) מתרגמינן לא פג:
ומלח אינה מפיגה טעמה.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי.
דידע מאתמול מאי קדרה בעי בשולי - ללישנא קמא בעי שנוי ללישנא בתרא לא בעי שנוי:
אי נמי במוריקא.
אי נמי - תבלין של מוריקא איכא בינייהו שיש קדרה שמתבלין אותה בכרכום ואינו מפיג טעמו אם נדוך מבעוד יום והוא לא היה יודע מה יבשל מחר ללישנא בתרא בעי שנוי ללישנא קמא לא בעי שנוי:
אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנדוכין נדוכין כדרכן ואפילו מלח.
והא אמרת מלח בעיא שנוי?
הוא דאמר כי האי תנא.
דתניא אמר רבי מאיר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנדוכין שנדוכין כדרכן ומלח עמהן
עמהם - מלח ותבלין כאחד:
לא נחלקו אלא לדוכה בפני עצמה
לא נחלקו אלא לדוכה בפני עצמה - כדרכה כשאר תבלין:
שבית שמאי אומרים מלח בפך ובעץ הפרור
בפך ובעץ הפרור - על ידי שנוי ולא כדרכה ולצלי דהיינו דבר מועט:
לצלי אבל לא לקדרה.
ובית הלל אומרים בכל דבר.
בכל דבר סלקא דעתך?
בכל דבר סלקא דעתך - ואפי' בדבר שאין ניטל בשבת:
אלא אימא לכל דבר.
לכל דבר - ואפי' לקדרה ועל כרחך כדרכה אמרי ככל דרך שיטת הש"ס דעל מה נחלקו דומיא דלא נחלקו קאמר לא נחלקו על התבלין ומלח כאחד שנדוכין כדרכן על מה נחלקו לדוך כדרכה על מלח בפני עצמה שב"ש אומרים בפך בשנוי ועוד מחמיר לצלי ולא לקדרה וב"ה אומרים לכל דבר נדוכית כדרכה ולא הוצרך לפרש שכבר פירש:
א"ל רב אחא ברדלא לבריה: כי דייכת
כי דייכת - מלח:
אצלי אצלויי ודוך.
אצלי אצלויי ודוך - הטה המדוכה על צדה דסבר כשמואל דאמר נידוכת כדרכה במדוך של אבן ומיהו שנוי זוטא בעי לשנויי:
רב ששת שמע קל בוכנא.
קל בוכנא - במדוכת מלח:
אמר האי לאו מגוויה דביתאי הוא.
האי לאו מגויה דביתאי הוא - יודע אני שאין זה בתוך ביתי שאסרתי עליהם לדוך במדוך של אבן בלא שנוי:
ודלמא אצלויי אצלי?
דשמעיה דהוה צליל קליה.
דהוה צליל קליה - ואילו מכה בהשמטה באלכסון לא היה קולו צלול:
ודלמא תבלין הוו?
ודילמא תבלין הוו - שאינן צריכין שנוי:
תבלין נבוחי מנבח קלייהו.
נבוחי מנבח - כשהן משברין הגרעינים נשמע קולו במדוכה כמנבחים קרוישנ"ט:
תנו רבנן. אין עושין טיסני.
אין עושין טיסני - בי"ט, שטורח גדול הוא שכותש החטין עד שנחלקים א' לארבעה, כדאמרי' במו"ק (ד' יג:):
ואין כותשין במכתשת.
תרתי?
תרתי - שני דברים יש כאן לא זה דומה לזה. קתני אין עושין טיסני, הא חלקא ודייסא שפיר דמי, דאין טרחן מרובה, והדר תני אין כותשין כלל:
הכי קאמר: מה טעם אין עושין טיסני, לפי שאין כותשין במכתשת.
ולימא: אין כותשין במכתשת?
ולימא אין כותשין - ואנא ידענא דתו לא מתעביד טיסנא:
סתם מכתשת היינו גדולה:
אי תני אין כותשין במכתשת, הוה אמינא ה"מ במכתשת גדולה, אבל במכתשת קטנה אימא שפיר דמי.
אבל קטנה אימא שפיר דמי - אפילו טיסני:
קמ"ל.
קא משמע לן - אין עושין טיסני כלל, לפי שאין כותשין שום כתישה במכתשת. והך מכתשת על כרחיך לא שנא גדולה ולא שנא קטנה, מדתני רישא אין עושין טיסני כלל:
והתניא: אין כותשין במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה?
אבל כותשין בקטנה - דהוי כלאחר יד, דאינה אלא לתבלין:
אמר אביי: כי תניא נמי מתניתא מכתשת גדולה תניא.
כי תניא נמי מתני' - דלעיל, מכתשת גדולה תניא. ולא תימא מה טעם קאמר, אלא תרתי קתני. וה"ק: אין עושין טיסני כלל אפי' בקטנה, ואין כותשין שאר כתישות במכתשת כגון דייסא וסתם מכתשת בגדולה קא מיירי:
- 1 p
- 2 [רש"י בראשית מה, כו]