השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים.
מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים - למאן דאית ליה מוקצה, דהא נתנבלה בשבת לר' יהודה אתמול בין השמשות היתה עומדת לאדם וקא חשיב ליה מוקצה בהא לגבי כלבים:
דתנן. מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים.
רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת - אסורה, לפי שאינה מן המוכן.
מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם?!
אמר ליה: אין, מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים.
דמאי דחזי ליה לאיניש לא שדי ליה לכלבים.
מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם.
דדעתיה דאיניש אכל מידי דחזי ליה.
אכל מידי דחזי ליה - ועובר שבמעי טרפה ראוי לו לכשיולד הלכך מאתמול דעתיה עלויה אם יולד יאכלנו:
תניא כותיה דרב. תניא כותיה דשמואל, ואיתימא ר' יוחנן.
תניא כותיה דרב: עגל שנולד ביו"ט מותר.
אפרוח שנולד ביום טוב אסור.
ומה הפרש בין זה לזה?
זה מוכן אגב אמו בשחיטה, וזה אינו מוכן אגב אמו.
תניא כותיה דשמואל, ואיתימא רבי יוחנן: עגל שנולד ביום טוב - מותר. ואפרוח שנולד ביו"ט - מותר.
מאי טעמא?
זה מוכן אגב אמו.
וזה מתיר עצמו בשחיטה.
תנו רבנן. אפרוח שנולד ביום טוב - אסור.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: אף בחול אסור, לפי שלא נתפתחו עיניו.
לפי שלא נתפתחו עיניו - ואתרבי לאסורא מכל השרץ השורץ על הארץ כדלקמן:
כמאן אזלא הא דתניא: (ויקרא יא) לכל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם.
כמאן? כר' אליעזר בן יעקב.
אמר רב הונא אמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה
עם יציאתה נגמרה - כשיצאה נגמרה ברייתה אבל מקמי הכי לא חשיבא ביצה גמורה ולקמיה מפרש ואזיל למאי הלכתא:
מאי עם יציאתה נגמרה?
אילימא עם יציאתה נגמרה ומותרת לאכלה בחלב.
לאכלה בחלב - דהשתא הוה ביצה ולא בשר אבל הנמצאת במעי אמה אינה ביצה ואסורה לאכלה בחלב:
הא במעי אמה אסורה לאכלה בחלב.
והתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב?
ביצים גמורות - ואפילו בלא קליפה לבנה אלא שהחלמון לבדו גמור ואע"פ שמעורה עדיין בגידין שריא כדלקמן מדפליג ר' יעקב עליה ואמר אם היו מעורות בגידין אסורות:
אלא עם יציאתה נגמרה ומותרת לאכלה ביום טוב.
בי"ט - וה"ק יצתה ודאי מבעוד יום מותר כי ודאי הוא דנגמרה בחול אבל לא יצתה לא נגמרה בחול ואסורה משום הכנה דרבה:
הא במעי אמה אסורה לאכלה ביום טוב?
והא תניא: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות - מותרות לאכלן ביום טוב?
וכי תימא קמ"ל בברייתא מאי דלא אשמעינן במתניתין?
וכי תימא - אין הלכה כברייתא זו דאשמועינן בה מאי דלא אשמעינן במתני' ובשום משנה לא סתם לן רבי הכי ואם רבי לא שנה רבי חייא מנין לו:
הא נמי תנינא ביצה שנולדה ביו"ט ב"ש אומרים תאכל וב"ה אומרים לא תאכל.
ועד כאן לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בנולדה אבל במעי אמן דברי הכל שריין.
וכי תימא בית הלל אפילו במעי אמן נמי אסרי והאי דקתני נולדה להודיעך כחן דב"ש דאפילו נולדה נמי שרו.
אלא הא דתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב. מני לא ב"ש ולא ב"ה.
לא בית שמאי ולא ב"ה - לא ב"ש דמאי אריא במעי אמה אפילו נולדה בי"ט שריא ולא ב"ה דאפילו במעי אמן אסירי:
אלא עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים
ומגדלת אפרוחים - ולענין דין מקח וממכר אתמר דאם נולדה נגמר בשולה וראויה לגדל ממנה אפרוחים אבל נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים ואם תבעוהו למכור ביצים לגדל אפרוחים אם מכר אלו הוי מקח טעות ובטל מקח:
במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים.
למאי נפקא מינה?
למקח וממכר.
כי ההוא דאמר להו ביעי