אמר רבא: מת ביום טוב ראשון - יתעסקו בו עממים.
אמר רבא מת בי"ט ראשון כו' - מת המוטל לקבור אם י"ט ראשון הוא וכו':
מת ביו"ט שני - יתעסקו בו ישראל.
ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה.
מה שאין כן בביצה.
משא"כ בביצה - לענין ביצה לא הקלו בי"ט שני דראש השנה להשוות לשל גליות, דאלו ר"ה נולדה בזה אסורה בזה:
Audio Video
נהרדעי אמרי אף בביצה.
אף בביצה - נולדה בזה מותרת בזה:
דמה דעתיך
דמאי דעתיך - לאסרה בשני לרחוקים מב"ד:
דלמא מעברי ליה לאלול.
דילמא מעברי ליה לאלול - כתקנה הראשונה למנות מיום שני, ולעשות שני ימים כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד:
הא אמר רב חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר.
מימות עזרא ואילך וכו' - ואע"פ שתקנו, לא אירע שבאו עדים מן המנחה ולמעלה חוץ מאותה הפעם ועדיין לא נתקנה. האי דנקט מימות עזרא - משום דבימיו עברוהו דכתיב בעזרא (נחמיה ח) וביום השני ובראש השנה משתעי:
אמר מר זוטרא: לא אמרן
לא אמרן - דיתעסקו בו ישראל:
אלא דאשתהי
אלא דאשתהי - ומתירא שלא יסריח:
אבל לא אשתהי - משהינן ליה.
רב אשי אמר: אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה.
מ"ט?
יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן.
אפילו למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא.
אסא - הדס היו מניחין על מטת מת לכבודו:
אמר רבינא: והאידנא דאיכא חברי - חיישינן.
דאיכא חברי - אומה רשעה שהיו בימי פרסיים וכופין את ישראל לעשות מלאכתן ובי"ט היו נדחין מהן ע"י שאומרים להם י"ט הוא ואם יראו אותם מקברין מתיהם יכופו אותם למלאכה. והאי גלימא דאמרינן לעיל, אינו צורך המת, שהרי יש לו תכריכין אחרים כל צרכו, שאם צריך לו מאי אפילו דקאמר, הא אמרינן בי"ט שני יתעסקו בו ישראל, ועסק זה חציבת קברו וחתוך תכריכין, הלכך על כרחך בגלימא שאינו צריך לו מיירי, דומיא דאסא דשרי למגזייה, וקמ"ל דאע"ג דטרחא דלא צריך הוא אלא משום כבודו עושין לו יותר מדאי - מותר לעשות לו, כיון דלגבי מת כחול שויוה רבנן:
רבינא הוה יתיב קמיה דרב [אשי] בשני ימים טובים של ראש השנה.
חזייה דהוה עציב
חזייה - רבינא לרב אשי דהוה עציב:
אמר ליה: אמאי עציב מר?
ה"ג אמאי עציב מר:
א"ל: דלא אותיבי עירובי תבשילין.
א"ל דלא אותיבי ערובי תבשילין - לא הושבתי, כלומר לא הכנתי לי ערובי תבשילין לאפות ולבשל מי"ט לשבת. דתנן לקמן: (דף טו:) עושה אדם תבשיל מערב י"ט לשם ערוב:
אמר ליה: ולותיב מר האידנא.
האידנא - בי"ט ראשון, והוא חמישי בשבת, ועל תנאי הוא אומר: אם היום הוא חול ולמחר קדש, יהא ערוב. ואם היום קדש ולמחר חול איני צריך לכך:
מי לא אמר רבא: מניח אדם עירובי תבשילין מיו"ט לחבירו ומתנה.
אמר ליה: אימר דאמר רבא בשני ימים טובים של גליות, בשני ימים טובים של ראש השנה מי אמר?
מי אמר - והרי הם כיום ארוך ושניהם קדש:
והא אמרי נהרדעי: אף ביצה מותרת?
אמר ליה רב מרדכי: בפירוש אמר לי מר דלא סבר להא דנהרדעי.
א"ל רב מרדכי - לרבינא, מנהרדעי לא תותביה למר, בפירוש שמיע ליה מיניה דלא סבר לנהרדעי. רב מרדכי תלמידו של רב אשי היה כדאמרינן בסוטה (דף מו:) גבי לויה לרבו עד פרסה רב מרדכי אלויה לרב אשי כו':
Start here
אתמר אפרוח שנולד ביום טוב -
רב אמר: אסור.
ושמואל, ואיתימא ר' יוחנן אמר: מותר.
רב אמר אסור - מוקצה הוא.
ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר - הואיל ומתיר עצמו בשחיטה.
הואיל ומתיר עצמו - בלידתו להיות נשחט מה שלא היה לפני לידתו אף מוקצה התיר את עצמו בלידתו דמגו דאתקן להא אתקן להא:
אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד ביום טוב?
לעגל שנולד בי"ט - דתניא לקמן שמותר בו ביום לדברי הכל:
אמר להו הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה.
מוכן אגב אמו - בעודו בתוך מעיה אם נשחטה האם היה נאכל:
ומה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה?
הטרפה - בנה אסור אם נמצא בתוכה דעובר ירך אמו הוא הואיל ובשחיטת אמו אתה בא לאכלו, וכי נולד ביו"ט מן הטרפה ליכא למימר הואיל ומוכן אגב אמו, ואפ"ה בשחיטת עצמו מותר לשחטו ולאכלו דלא אשכחן מאן דאסיר:
שתיק רב.
אמר רבה ואיתימא רב יוסף: מ"ט שתיק רב?
לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים
לכלבים - דבין השמשות היתה אמו עומדת לכך. אבל אפרוח שבקליפה אינו עומד לאכילת כלבים ואף לא היה ראוי הלכך נולד הוא:
אמר ליה אביי: