דפחיא
דפחיא - כמו דפעיא הנולדים מן התרנגולת חיה שפועה בלידתה:
למאן?
יהבו ליה ביעי דשחוטה.
אתא לקמיה דרבי אמי. אמר להו: מקח טעות הוא והדר.
פשיטא?
פשיטא - דמקח טעות הוא דהא בהדיא אמר ליה דפחיא:
מהו דתימא האי לאכילה קא בעי להו, והאי דקאמר דפחיא, משום דצריבן
דצריבן - לשון מבושלות כל צרכן כמו צרבת (ויקרא יג) כויה שבשול:
למאי נפקא מינה
ונפקא מינה - בין מאן דבעי להו לאכילה בין מאן דבעי להו לאפרוחים:
למיתבה ליה ביני ביני
למיתבא ליה דביני ביני - להחזיר לו דמי מעלה שבין ביעי דפחיא לביעי דשחוטה ואי בעי להו לאכילה אין המקח בטל דהא בני אכילה נינהו אלא שאלו יפים מהם ויחזיר לו דמי מעליותן:
קמ"ל
קא משמע לן - רבי אמי דסתם מאן דבעי ביעא דפחיא לאפרוחים בעי להו ואין אלו שוין לו כלום:
ההוא דאמר להו: ביעי דדכרא למאן, ביעי דדכרא למאן?
דדכרא - שילדתן תרנגולת מתרנגול, ולא נתחממה מן הקרקע לקולטן בלא זכר:
יהבו ליה ביעי דספנא מארעא.
דספנא מארעא - מתחממת בקרקע ויולדת ביצים, ואותן ביצים אין מגדלות אפרוחים:
ספנא - קולטת ביצים כשמתעפרת בקרקע. ובסמוך לקמן אמר כל היכא דאיכא זכר לא ספנא מארעא כלומר אינה קולטת ביצים מן הקרקע אלא מן הזכר. ואינו אלא לשון שפוני טמוני חול (דברים לג):
אתא לקמיה דרבי אמי.
אמר להו: מקח טעות הוא והדר.
פשיטא?
מהו דתימא האי לאכילה קא בעי להו, והאי דקאמר דדכרא משום דשמינן טפי.
למאי נפקא מינה?
למיתבא ליה ביני ביני.
קמ"ל.
ואי בעית אימא מאי: עם יציאתה נגמרה - עם יציאת רובה נגמרה.
וכדרבי יוחנן.
כדרבי יוחנן - דאמר לקמן הכי:
דא"ר יוחנן: ביצה שיצאה רובה מערב יום טוב וחזרה - מותרת לאכלה ביום טוב.
ואיכא דאמר: מאי עם יציאתה נגמרה עם יציאת כולה נגמרה.
ואי בעית אימא - רב לאפוקי מדר' יוחנן אתא, ועם יציאתה דקאמר עם יציאת כולה ולמעוטי יציאת רובה:
עם יציאת כולה אין, אבל רובה לא.
ולאפוקי מדר' יוחנן.
גופא. השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב.
ר' יעקב אומר: אם היו מעורות בגידין -
מעורות - מחוברות:
אסורות.
מאן תנא להא דת"ר: האוכל מנבלת עוף טהור
נבלת עוף טהור - מטמאה האוכלה לטמא בגדים שהוא לבוש בשעת בליעתה, ואין לה טומאת מגע ומשא. ובמסכת נדה (דף נא.) ילפינן לה. והאוכל אחד מן הדברים הללו ממנה:
מן השלל של ביצים
מן השלל של ביצים - כשהן כבושין ושלולין וקבועין בשדרה כלומר האוכל אותם ביצים בעודן מעורין בגידין:
שלל - בשט"א כמו שלל של כובסין (שבת דף מח:):
מן העצמות
ומן הגידין
מן הגידין - וקסבר אין בגידין בנותן טעם:
ומן הבשר שנתלש מן החי -
בשר שנתלש מן החי - לאו נבלה היא:
טהור.
מן האשכול של ביצים
מן האשכול - מבשר השדרה שהביצים אדוקים שם:
מן הקורקבן, ובני מעיין, או שהמחה את החלב וגמעו - טמא.
שהמחה את החלב - התיך את השומן וגמעו - טמא. ובהעור והרוטב (חולין דף קכ.) פרכינן והא אכילה כתיבה ביה? ואמר רבי שמעון בן לקיש הנפש לרבות את השותה. והכא כתיב: ונפש אשר תאכל נבלה ובנבלת עוף טהור מתוקם בת"כ:
מאן תנא מן השלל של ביצים טהור.
מאן תנא מן השלל של ביצים טהור - אלמא לאו בשר הוא, דלא כר' יעקב:
אמר רב יוסף: דלא כרבי יעקב, דאי כר' יעקב, האמר אם היו מעורות בגידין אסורות.
אמר ליה אביי: ממאי?
דלמא עד כאן לא קאמר רבי יעקב התם אלא לענין אסורא.
אלא לענין אסורא - דאע"ג דלאו בשר נינהו, אסר לה מדרבנן הואיל וקרובים להיות בשר ואיכא למגזר משום בשר בחלב, אבל לענין טומאה לא דלאו בשר נינהו דלטמו:
אבל לענין טומאה לא.
וכי תימא לענין טומאה נמי נגזור?
וכי תימא לענין טומאה נגזור - דלטמו מדרבנן כי היכא דגזרינן לענין אסורא:
אפושי טומאה הוא,
אפושי טומאה הוא - דאיכא הפסד טהרות. ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן. ואע"פ שגזרו בטומאות במקומות הרבה ליכא למימר הכא נמי נגזר - דלא ניחא לן דלפשו בטומאות:
ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן.
ואיכא דאמרי
ואיכא דאמרי - דאשכול דסיפא הוה משמע ליה לרב יוסף ביצים המעורות בגידין, ושלל הוה משמע ליה שאינן מעורות כל כך כמו אותן הגמורות קרובות לבא בהן קליפה הלבנה שאינם דבקות יפה אלא מעט:
מאן תנא מן האשכול של ביצים טמא.
אמר רב יוסף: ר' יעקב היא דאמר: אם היו מעורות בגידין אסורות.
א"ל אביי: ממאי דאשכול מהנך דתליא באשכול, דלמא אשכול גופיה?
מאשכול גופיה - בשר הדבוק בשדרה והביצים אדוקין בו:
וכי תימא אשכול גופיה מאי למימרא?
מידי דהוה אקורקבן ובני מעיין, דאע"ג דבשר נינהו - כיון דאיכא אינשי דלא אכלי, איצטריך לאשמועינן.
הכא נמי כיון דאיכא אינשי דלא אכלי איצטריך לאשמועינן.
ת"ר. כל שתשמישו ביום - נולד ביום.
נולד ביום - נקבותיו יולדות ביום:
כל שתשמישו בלילה - נולד בלילה.
כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה - נולד בין ביום ובין בלילה.
כל שתשמישו ביום נולד ביום - זו תרנגולת.
כל שתשמישו בלילה נולד בלילה - זו עטלף.
עטלף - קלב"א שור"ץ בלע"ז:
כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה - אדם וכל דדמי ליה.
אמר מר: כל שתשמישו ביום נולד ביום - זו תרנגולת.
למאי נפקא מינה?
לכדרב מרי בריה דרב כהנא.
דאמר רב מרי בריה דרב כהנא: בדק בקנה של תרנגולין מערב יום טוב,
מערב יום טוב - בין השמשות דשוב לא ילדה אלא בלילה:
ולא מצא בה ביצה, ולמחר השכים ומצא בה ביצה - מותרת.
השכים - קודם עלות השחר. והאי דנקט בדק, רבותא קמ"ל דאע"ג דבדק ולא מצא דליכא למתלייה בנולדה בחול אפילו הכי מותרת, דסמכינן אברייתא דקתני כל שתשמישו ביום נולד ביום והא ודאי לא ילדתו בלילה:
והלא בדק?
אימר לא בדק יפה יפה.
ואפילו בדק יפה - אימר יצתה רובה וחזרה הואי.
אימר יצתה רובה וחזרה הואי - ואע"ג דמילתא דלא שכיחא היא - מגו דפשיטא לן דאינה יולדת בלילה - תלינן בה:
וכדר' יוחנן.
איני. והא אמר ר' יוסי בן שאול אמר רב: בדק בקנה של תרנגולת מערב יו"ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה - אסורה.
התם בדספנא מארעא.
בדספנא מארעא - והיא יולדת אף בלילה:
אי הכי
אי הכי - דיש יולדת בלילה:
דרב מרי נמי אימא מארעא ספנא?
דרב מרי - היכי שריא אימא מארעא ספנא וילדה בליל יום טוב:
בדאיכא זכר בהדה.
בדאיכא זכר נמי אימא מארעא ספנא.
אמר רבינא: גמירי כל היכא דאיכא זכר לא ספנא מארעא.
ועד כמה?
אמר רב גמדא משמיה דרב: כל היכא