משנה
בארבעה פרקים העולם נידון:
בארבעה פרקים - בשנה העולם נידון כו':
בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון,
כבני מרון - מפרש בגמ':
שנאמר: (תהילים לג, טו) היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם.
שנאמר היוצר יחד לבם וגו' - בגמ' מפרש ליה:
ובחג נידונין על המים:
גמרא
הי תבואה?
אילימא הא תבואה דקיימא,
אילימא הא תבואה דקיימא - השתא במחובר ומוכנת לקצור:
כל הני הרפתקי
הרפתקי - מקרות:
דעדו עלה,
דעדו עלה - שעברו עליה.
אימת איתדון?
אלא תבואה דמזדרעא.
דמזדרעא - שעתיד לזרוע במרחשון הבא:
למימרא דחד דינא מתדנא?
דחד דינא - פעם אחת:
והתניא: תבואה שאירע בה קרי או אונס,
קרי - כגון ברד או שדפון:
קודם הפסח, נידונית לשעבר.
נידונית לשעבר - קודם שנזרעה דהיינו פסח של אשתקד:
לאחר הפסח, נידונית להבא.
נידונת להבא - בפסח שאחר זריעתה:
אדם שאירע בו קרי או אונס קודם יוה"כ, נידון לשעבר.
נידון לשעבר - וביוה"כ של אשתקד נגזר עליו:
לאחר יוה"כ, נידון להבא.
להבא - ביוה"כ שעבר עכשיו בקרוב וכן לשון משנה במסכת נדרים (דף ס.) קונם יין שאיני טועם חדש זה אסור בכל החדש כולו ור"ח להבא הוא ר"ח שעבר עתה בקרוב ומשום דקרי לההוא אשתקד שעבר קרי להאי דלקמיה להבא:
אמר רבא: ש"מ תרי דיני מתדנא.
תרי דיני מיתדנא - קודם זריעתה וסמוך לקציר:
אמר אביי: הלכך כי חזי אינש דמצלח זרעא אפלא,
כי חזי איניש דמצלח זרעא אפלא - חטה וכוסמת שנזרעין במרחשון שאין ממהרין להתבשל:
ליקדים וליזרע חרפא,
ליקדים וליזרע חרפא - השעורה ממהרת להתבשל וזורעים אותה בשבט ואדר דכיון דאפלא מצלח שמע מינה לטובה נידון בפסח שעבר לפיכך ימהר לזרוע בזריעה שניה:
דעד דמטי למדייניה
דעד דמטי למידייניה - בפסח הבא:
קדים סליק.
קדים סליק - וגדל קצת ואינו ממהר שוב להתקלקל:
מני מתני'?
לא ר"מ, ולא ר' יהודה, ולא ר' יוסי, ולא ר' נתן.
דתניא: הכל נידונים בר"ה, וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ, דברי ר"מ.
ר' יהודה אומר: הכל נידונין בר"ה, וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בר"ה, וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ.
ר' יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר: (איוב ז, יח) ותפקדנו לבקרים.
רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנא': (איוב ז, יח) לרגעים תבחננו.
וכי תימא לעולם ר' יהודה היא, וכי קתני מתניתין אגזר דין.
וכי קתני מתניתין - ארבעה פרקים אגזר דין:
אי הכי, קשיא אדם.
קשיא אדם - דתני מתני' בר"ה ורבי יהודה ביוה"כ אמר:
אמר רבא: האי תנא דבי ר' ישמעאל היא.
דתנא דבי ר' ישמעאל: בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בר"ה, וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ.
וכי קתני מתני'
וכי קתני מתניתין - ארבעה פרקים:
אתחלת דין.
אתחילת דין - אבל אגזר דין דאדם ביוה"כ:
אמר רב חסדא: מ"ט דר' יוסי?
כדקאמר טעמיה: ותפקדנו לבקרים?!
אנן הכי קאמרינן:
אנן הכי קאמרינן - הכי קשיא לן:
מ"ט לא אמר כר' נתן?
כרבי נתן מ"ט לא אמר - משום דקסבר בחינה אין זה דין אלא בודק במעשיו הלכך בדידיה נמי תיקשי לך פקידה עיוני בעלמא הוא:
בחינה - עיוני בעלמא היא.
פקידה נמי עיוני בעלמא היא.
אלא א"ר חסדא: טעמיה דר' יוסי מהכא: (מלכים א ח, נט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו.
וא"ר חסדא: מלך וצבור, מלך נכנס תחלה לדין.
שנאמר: לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל.
מ"ט?
איבעית אימא: לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי.
ואיבעית אימא: מקמי דליפוש חרון אף.
א"ר יוסף: כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי,
אקצירי ואמריעי - מפרש במסכת נדרים (דף מט:) קצירי חולים מריעי ת"ח שהן תשושי כח:
כמאן? כר' יוסי.
כר' יוסי - דאמר אדם נידון בכל יום ויתפלל שידונו אותו לזכות ולא יקנסוהו מיתה דאי כרבנן דאמרי אין נידון אלא בר"ה הרי כבר נקנסה עליו:
ואיבעית אימא: לעולם כרבנן, וכדר' יצחק.
דא"ר יצחק: יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין, בין לאחר גזר דין:[1]
תניא, א"ר יהודה משום ר"ע: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח?
מפני שהפסח זמן תבואה הוא.
שהפסח זמן תבואה הוא - זמן שהתבואה נידונת בו:
אמר הקב"ה: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות.
ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת?
שתי הלחם - ירצו על פירות האילן שהן מתירין להביא בכורים שאין מביאין בכורים קודם לעצרת דכתיב (שמות לד) בכורי קציר חטים ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (דף ע:) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה:
מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא.
אמר הקב"ה: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן.
ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג?
אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה.
ואמרו לפני בראש השנה מלכיות, זכרונות, ושופרות:
מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם.
זכרונות - כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה.
ובמה? בשופר.
אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל?
אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.
[אמר] רבי יצחק: למה תוקעין בר"ה?
למה תוקעין?! רחמנא אמר: תקעו.
אלא למה מריעין?
מריעין?! רחמנא אמר: זכרון תרועה.
אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין
- 1 עיין לקו"ש חלק כ"ד, ואתחנן 1