ותוקעין ומריעין כשהן עומדין,
כדי לערבב השטן.
כדי לערבב - שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו:
וא"ר יצחק: כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה, מריעין לה בסופה.
מ"ט? דלא איערבב שטן.
וא"ר יצחק: כל שנה שרשה בתחלתה,
שרשה בתחלתה - שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש (משלי יח):
מתעשרת בסופה.
שנא': (דברים יא, יב) מראשית השנה - מרשית כתיב, ועד אחרית - סופה שיש לה אחרית.
וא"ר יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה,
של אותה שעה - ואפילו הוא עתיד להרשיע לאחר זמן:
שנאמר: (בראשית כא, יז) כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם.
שנאמר באשר הוא שם - ומצינו בבראשית רבה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר שנא' (ישעיהו כא) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים שהיו מוציאין לקראת הגולים מיני מלוחים ונודות נפוחים וכו' כדאיתא התם אמר להם השעה צדיק הוא או רשע אמרו לו צדיק אמר להם באשר הוא שם איני דן את העולם אלא בשעתו:
וא"ר יצחק: ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם, אלו הן: קיר נטוי,
קיר נטוי - ועובר תחתיו מזכיר עוונותיו שאומר כלום ראוי זה ליעשות לו נס ומתוך כך הוא נבדק:
ועיון תפלה,
ועיון תפילה - סומך על תפילתו שתהא נשמעת ומתאמץ לכוין לבו:
ומוסר דין על חבירו.
מוסר דין - כמו ישפוט ה' ביני וביניך (בראשית טז) אומרים כלום ראוי הוא שיענש חבירו על ידו:
דא"ר [חנן]: כל המוסר דין על חבירו, הוא נענש תחלה.
שנאמר: (בראשית טז, ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך.
וכתיב: (בראשית כג, ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.
ויבא אברהם וגו' - הוא קבר אותה:
וא"ר יצחק: ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה.
שינוי מעשה - שב מרעתו:
צדקה - דכתיב: (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות.
צעקה - דכתיב: (תהילים קז, כח) ויצעקו אל ה' בצר להם, וממצוקותיהם יוציאם.
שינוי השם - דכתיב: (בראשית יז, טו) שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי, כי שרה שמה, וכתיב: וברכתי אותה, וגם נתתי ממנה לך בן.
שינוי מעשה - דכתיב: (יונה ג, י) וירא האלהים את מעשיהם, וכתיב: (יונה ג, י) וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה.
וי"א: אף שינוי מקום, דכתיב: (בראשית יב, א) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך, והדר: ואעשך לגוי גדול.
ואידך? ההוא זכותא דא"י הוא דאהניא ליה.
וא"ר יצחק: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל.
שנאמר: (מלכים ב ד, כג) מדוע את הולכת אליו היום, לא חדש ולא שבת.
מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל.
ואמר רבי יצחק: חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, שנאמר: (ויקרא יא, ח) ובנבלתם לא תגעו.
ובנבלתם לא תגעו - וברגל משתעי קרא כדמפרש ואזיל לקמיה בברייתא:
תניא נמי הכי:
ובנבלתם לא תגעו, יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה?
תלמוד לומר: (ויקרא כא, א) אמור אל הכהנים בני אהרן - בני אהרן מוזהרין, בני ישראל אין מוזהרין.
והלא דברים קל וחומר: ומה טומאה חמורה, כהנים מוזהרין, ישראלים אינן מוזהרין, טומאה קלה לא כל שכן?
אלא מה ת"ל ובנבלתם לא תגעו?
ברגל.
א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר"ה,
שלשה ספרים - ספרי זכרון של מעשה הבריות:
אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים.
צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים.
רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה.
בינוניים - תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ, זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה.
א"ר אבין: מאי קרא?
(תהילים סט, כט) ימחו מספר חיים, ועם צדיקים אל יכתבו.
ימחו מספר - זה ספרן של רשעים גמורין.
חיים - זה ספרן של צדיקים.
ועם צדיקים אל יכתבו - זה ספרן של בינוניים.
ר"נ בר יצחק אמר: מהכא: (שמות לב, לב) ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.
מחני נא - זה ספרן של רשעים.
מספרך - זה ספרן של צדיקים.
אשר כתבת - זה ספרן של בינוניים.
תניא, ב"ש אומרים: ג' כתות הן ליום הדין,
ליום הדין - כשיחיו המתים:
אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין,
רשעים גמורים - רובם עונות:
ואחת של בינוניים.
בינוניים - מחצה על מחצה:
צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם.
רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר: (דנייאל יב, ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם.
בינוניים יורדין לגיהנם