מאן תנא עקירות?
רבי יהודה.
דתניא, "חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לילך לבית הכנסת או לבית המדרש:
כשהן יוצאין, אין טעונין ברכה למפרע.
וכשהן חוזרין, אין טעונין ברכה לכתחלה.
אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים בזמן שהניחו שם מקצת חברים.
אבל לא הניחו שם מקצת חברים.
כשהן יוצאין, טעונין ברכה למפרע.
וכשהן חוזרין, טעונין ברכה לכתחלה".
אלא טעמא דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן, דכשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה.
אבל דברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן, אפילו לרבנן, כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחילה.
לימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן?
ולאו מי אותביניה חדא זימנא?
נימא מהא נמי תיהוי תיובתא?
אמר לך ר' יוחנן, הוא הדין דאפילו דברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן נמי אין צריכין לברך.
והא דקתני, "עקרו רגליהן"?
להודיעך כחו דר' יהודה.
דאפילו דברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן, טעמא דהניחו מקצת חברים, אבל לא הניחו מקצת חברים, כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה.
תניא כוותיה דרב חסדא, "חברים שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהן וחזרו, אין צריכין לברך".
תנו רבנן, "בני חבורה שהיו מסובין, וקדש עליהן היום, מביאין לו כוס של יין, ואומר עליו קדושת היום.
ושני, אומר עליו ברכת המזון.
דברי רבי יהודה.
ר' יוסי אומר, אוכל והולך עד שתחשך